» טקסט  » ספרים מקור  » ספרים חדשים במאי 2011       חזור

לקרוא את ש"י עגנון
מאת: אריאל הירשפלד

ההוצאה: אחוזת בית לקרוא את ש"י עגנון הוא ספר בסדרה החדשה של הוצאת אחוזת בית: "לקרוא את", בעריכת אריאל הירשפלד. הספר "לקרוא את ש"י עגנון" חונך את סדרת "לקרוא את", שרואה אור בהוצאת "אחוזת בית" לקראת שבוע הספר 2011. כל ספר בסדרה עוסק בסופר בולט אחר בספרות העברית לדורותיה. אריאל הירשפלד, עורך הסדרה ומחבר "לקרוא את ש"י עגנון", גייס כותבים שונים - ממיטב החוקרים ואנשי הספר בארץ - וכל אחד מהם בוחן בספרו את מאפייני היצירה, את מקורות ההשראה ואת סגנונו של הסופר הנבחר. יחד משרטטים ספרי הסדרה - בהם אלו שיראו אור בעתיד - ציר היסטורי-ספרותי שיסַפֵּק מבט כולל על היצירה הספרותית העברית.

אריאל הירשפלד נולד בפרדס-חנה ב-1953. חוקר, מבקר ספרות ואמנות ומרצה בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית (החל מ-2009 עומד בראש החוג). מספריו: "אתן היודעות - שיח האהבה באופרות של מוצרט" (זמורה-ביתן, 1994), "רשימות על מקום" (עם עובד, 2000), "אל אחרון האלים - מסה על מזרקות רומא" (כתר, 2003), "רישומים של התגלות " (חרגול, 2005) ו"כינור ערוך - לשון הרגש בשירת ח"נ ביאליק" (עם עובד, 2011).

לקרוא את ש"י עגנון מאת אריאל הירשפלד בהוצאת אחוזת בית, 246 עמודים.

לקרוא את ש"י עגנון | הקדמה
סיפוריו של ש"י עגנון כתובים בלשון המזמינה את קוראיה במאור פנים, בפשטות ובבהירות בלתי רגילות. גם לשונו המיוחדת, "העגנונית", אינה מסובכת דווקא ואינה מסתגרת במליצות, וכל קורא רץ בה בקלות. ברור כי היא אינה דומה לעברית המדוברת היום; היא אינה דומה לשום עברית שדוברה אי-פעם, כי היא לשון ספרותית יחידה במינה שנוצרה מכל רובדי העברית. אך היא פתוחה בפני הקוראים היום בדיוק כפי שהיתה בימים שבהם היא נכתבה. וכמובן - אמנות הסיפור של עגנון יודעת להוביל את קוראיה בשבילים הסבוכים ביותר, והיא יוצרת סקרנות חיונית שאינה צריכה עוזרים או מדריכים חיצוניים.

המבוא שלהלן אינו בא להחליף את הקריאה ואת ההנאה הבלתי אמצעית, שהן העיקר הגדול, אלא להוסיף מחשבה לאחר הקריאה ולפתוח פתחים אל העולם הספרותי וההגותי המקיף את יצירת עגנון ואל מרחב הפירוש הענק שיצירתו מעוררת. זהו פתח לעולם ספרותי מן המפעימים והכבירים שיצרה הספרות העברית מעולם. יצירת עגנון היא בוודאי גם מפסגותיה הגבוהות של ספרות העולם המודרנית, גם אם עובדה זו לא תיוודע לעולם באמת, מעבר לתחומיה של העברית. כי עגנון, כרוב יוצרי הספרות העברית שקדמה לדורנו, כתב בעברית רב-קולית, שכל פרט שבה נושא עימו הדים ובני-הדים וזיכרונות קדומים שאובדים כולם בתרגום, ובלעדיהם מאבדים סיפוריו את עושרם הסגנוני והמוסיקלי, וגם הרבה ממצב הרוח האופף אותם.

יצירת עגנון היא מן המבטים הנוקבים ביותר שניתנו באדם היהודי אי-פעם. עגנון בוחן את מצבו של האדם היהודי, גם זה המאמין, ומגלה את בדידותו הנוראה ואת גבורתו הטרגית ליצור אמונה ומשמעות גם כשהכול חרב מסביבו. והוא גם היוצר רגעי חסד וחמלה, באותם רגעי התבוננות עוצרי-נשימה המאירים את גיבוריו בהילה בוהקת, ברגעים בהם הם יכולים פתאום להכיל את מלוא ההרס והכאב של גורלם, והם גדלים להיות ענקים כגודל כאבם. ובנוסף, עגנון הוא מבעלי ההומור החד ביותר בספרות העברית, ובעל מגוון אירוניות אדיר שתחכומו גדל לעיני הקורא בכל קריאה נוספת של סיפוריו.

אריאל הירשפלד 2011

שמואל יוסף עגנון
שמואל יוסף עגנון, גדול הסופרים העבריים בעת החדשה וחתן פרס נובל לספרות לשנת 1966, נולד בשנת 1887 בבוצ'אץ' שבגליציה (כיום אוקראינה); בן בכור לבית משפחת צ'צ'קס. אביו שלום מרדכי צ'צ'קס היה סוחר פרוות ורב, ואמו אסתר ילדה אחריו עוד בן ושלוש בנות. עגנון למד ב"חדר" מגיל שלוש עד גיל תשע, פירסם בגיל 15 את יצירתו הראשונה ביידיש (פואמה על חיי המקובל יוסף דה לה ריינה), ושנה לאחר מכן פירסם את שירו הראשון בעברית, "גיבור קטן".

לאחר שפירסם בנעוריו עוד יצירות בכתבי עת ושימש כעורך בעיתונים שונים, החליט עגנון לעלות לארץ ישראל ב-1908. הוא התגורר ביפו ובשכונת נוה צדק, ופירסם את סיפורו הראשון בארץ, "עגונות", עליו חתם לראשונה בשם העט הספרותי "עגנון" (שהפך משנת 1924 לשם משפחתו הרשמי). ב-1912 עזב עגנון את הארץ ונסע לברלין, בה חי עד 1924. שם התוודע למו"ל שלמה זלמן שוקן, לימים פטרונו והמוציא לאור הבלעדי של כתביו; ונישא לאסתר (אלזה) מרכס, בתו של בנקאי יהודי מקניגסברג. ב-1921 נולדה בתם הבכורה, אמונה, ושנה לאחר מכן נולד הבן שלום מרדכי, לימים חמדת.

בעקבות שריפה גדולה שכילתה ב-1924 את בית המגורים של משפחתו ואת ספרייתו, החליט עגנון לחזור לארץ ישראל ולהתגורר בירושלים, וזמן קצר לאחר מכן הצטרפו אליו רעייתו וילדיו. גם רעידת אדמה (1927) ופוגרומים (מאורעות תרפ"ט) טילטלו את חיי המשפחה, שעברה ב-1931 לכתובת קבע - בית עגנון בתלפיות, שם התגורר עגנון עד סוף חייו. ספריו, שהחלו לצאת בהוצאת שוקן החל משנות ה-30 של המאה שעברה, זיכו אותו במהרה בהכרה רחבה, הן בארץ והן בעולם, ובפרסים רבים, בהם פרס ביאליק (1935), פרס אוסישקין (1945), פרס ישראל (1954) ופרס נובל לספרות שאותו חלק ב-1966 עם המשוררת היהודייה-גרמנייה נלי זק"ש.

עגנון נפטר בשנת 1970, כשהוא בן 83, בבית החולים ע"ש הרצפלד בגדרה, לאחר שסבל משבץ מוחי שהותיר אותו משותק וחסר יכולת דיבור. הוא הובא למנוחות בהלוויה ממלכתית שנערכה בהר הזיתים.

© כל הזכויות שמורות לאחוזת בית הוצאה לאור

לקרוא את ש"י עגנון - אריאל הירשפלד