Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2011  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | שנת 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים תרגום  » ספרים חדשים במרץ 2011       חזור

ימי שני כחולים
מאת: ארנון גרונברג
Blue Mondays - Arnon Grunberg

ההוצאה:

בבל

"אמא שלי מאמינה שאנחנו החלומות של המתים. אני לא מוכן להיות חלום של מת. בגלל זה אני מקשיב לדברים שהיא אומרת כאילו אני קורא מכתבים שאינם ממוענים אלי."

רומן הביכורים השערורייתי של הסופר ההולנדי ארנון גרונברג, הוא דיוקן עצמי זועם, מצחיק וגס רוח של אמן התחפשות צעיר הנושא את אותו שם.

ארנון גרונברג הוא בחור יהודי מבריק ומרדן שנמצא במצב מתמיד של מנוסה קדימה (גם בזמן שהוא דוחף את כיסא הגלגלים של אביו ברחובות אמסטרדם). הוא מצליח להפוך את כל הסובב אותו לבורלסקה טרגי-קומית שבה משמשים בערבוביה אהבה נכזבת ותסמונת דור שואה שני מאוחרת, שתייה ושוטטות, עבודות מזדמנות וביקורים תכופים ברובע החלונות האדומים, תרבות גבוהה, תרבות נמוכה והרבה אי-נחת.

ימי שני כחולים
שתפו אותי

ברומן זה, שהפך לרב מכר ולספר פולחן וזיכה לראשונה את מחברו בן ה-22 בפרס אנטון וכטר לספרי ביכורים (הפרס הוענק לו בפעם השנייה עבור "הסיפור של הקרחת שלי", ספר הביכורים של הפסבדונים הגוי שלו, מארק ון דר יאכט), מופיעות לראשונה דמותו המתעתעת וכתיבתו הערמומית של ארנון גרונברג, מהבולטים והמקוריים שבסופרי הולנד, ואולי הסופר האשכנזי האחרון שפועל באירופה.

ארנון גרונברג נולד באמסטרדם ב-1971 וחי כיום בניו-יורק. הוא כותב רומנים, סיפורים ומחזות וגם מאמרים לעיתונות ההולנדית והאמריקאית. ספרו מבקש המקלט, שזכה להצלחה עצומה בהולנד ותורגם לשפות רבות, הוא הרומן השני של גרונברג שראה אור בעברית (חרגול, 2008).

ימי שני כחולים מאת ארנון גרונברג בהוצאת בבל, תרגום מהולנדית: אירית ורסנו, עריכת תרגום: רונן וודלינגר, סדר ועטיפה: סטודיו דרום, על העטיפה: דיוקן דמיוני של ארנון גרונברג כחתן בר מצווה. בתצלום: וינסנט ון גוך בגיל 13. / צילום: ב. שוורץ, בריסל 1866, 327 עמודים.

ימי שני כחולים, ארנון גרונברג | יש לי עדיין עשרים סוסים בברלין
אבא שלי סחר בבולים. בכל אופן זה מה שאמא שלי ואני חשבנו. אמא שלי סיפרה לי שלאבא שלו היה בית מרקחת. בית מרקחת על עגלה. האיש הסתובב כל היום ברחבי ברלין עם העגלה הזאת. 'יום אחד מצאו אותו מת על העגלה ההיא,' היא אמרה, 'אבל זה לא היה בגלל הנאצים מה-SA, זה היה בגלל הוודקה.' אחר כך היא הוסיפה: 'ולהורי היתה חנות רהיטים, ואחרי כן אפילו שתיים, אבל אגורה לא קיבלנו בשבילן, אפילו לא אגורה.'

בדיסלדורף גרנו בבית מלון שעל אחד מקירותיו היה תלוי מין לוח זיכרון: 'כאן עברו על המשורר היינה הצעיר שנים מאושרות'. כמובן שהיינו חייבים לצלם אותו, כשאני עומד מתחתיו. הוא הטריף אותי לגמרי, המשורר היינה הצעיר.

כשהייתי ביסודי הצטרפתי לפעמים לאבא שלי לנסיעות שלו. הוא אף פעם לא נסע להרבה זמן, ליום או ליומיים לכל היותר. ברכבת היינו אוכלים כריכים של נקניק כשר, שאבא שלי הכין בעצמו. אבל גם נקניק לא כשר אכלנו והמון לביבות ועוגות. לדעתו זה היה לא פחות טוב מארוחה מבושלת. הוא היה נפגש שם עם אנשים בבתי קפה. מזג האוויר היה חם. לבשתי את המכנסיים הקצרים שלי.

לאבא שלי היתה קרחת. כולם חשבו שהוא סבא שלי. הם שאלו: 'אז מה, מטייל לך עם סבא שלך?' היינו נכנסים לבית קפה ושם חיכה לו האיש שאיתו קבע. גם הוא זקן וקירח. הם שתו וודקה. לי הזמינו גלידה, תמיד גלידה. הם דיברו ביניהם במשך שעות.

אבא שלי אף פעם לא רצה לגלות לי על מה הוא דיבר עם האנשים הקירחים ההם. כשהיינו מסיימים בבית הקפה, היינו הולכים ללונה פארק. אכלנו שם נקניקיות חזיר. אבא שלי אמר שאלוהים לא מתרגש מאיזו נקניקיית חזיר אחת. אולי אלוהים לא, אבל אמא שלי כן. בערב, היינו הולכים שוב לבית קפה ופוגשים שם עוד איש אפור כזה, אחד שבקלות היה יכול לשחק את אלוהים בסרט סוג ב'.

הם שוב שתו וודקות. אבא שלי היה נסער. השיער שלו נראה כמו קש. הוא גידל אותו ארוך מאוד, כדי לכסות בו את האזור הקירח שעל ראשו, אבל כשהוא היה נסער, השיער היה גולש לו על העיניים. 'לימים טובים יותר' הם בירכו בקולי קולות כשהשיקו כוסות. אבא שלי דפק על השולחן. איש לא התרגש ממנו. כולם היו דופקים שם על השולחן. זה היה קשור למשפט מיידאנק. או שאולי זה שוב היה קשור למשורר היינה הצעיר. זה הכול אותו דבר.

אמא שלי חשבה שנסענו למכור בולים, אבל אני לא ראיתי אף בול. שאלתי אותו אם הוא מכר אותם, אבל הוא לא רצה לענות לי. גם לא לאמא שלי. כשהיינו ממשיכים לשאול אותו הוא רק היה אומר: 'כל אחד והסיפור שלו, אפילו השוטים.'

בארוחת הבוקר הייתי מקבל שוקו חם; בבית אף פעם לא קיבלתי שוקו. פעם עמדנו אולי שעה במדרחוב כדי להאזין לאיש אחד שניגן באקורדיון.

גם בבריסל היינו פעם. ראינו שם תאונה. זקן אחד עם מקל נדרס על ידי משאית שעמדה ברמזור. הכול התרחש באטיות רבה. הנהג לא ראה אותו כשהתחיל לנסוע. אבא שלי נופף בידיים וצעק לו: 'היי, היי,' אבל הנהג לא ראה את אבא שלי והמשאית עלתה על האיש ההוא.

לא יכולנו להמשיך לעמוד שם ולצפות באירוע, בגלל ששוב היינו צריכים להיות בבית קפה שבו חיכה לאבא שלי זקן אחד. תמיד היו אלה בתי קפה שרק זקנים ישבו בהם, וגם הם לא היו רבים. אפילו המלצרים היו קשישים והמאווררים הסתובבו שם לאט ובכלל לא הועילו.

בבריסל לא היה לונה פארק. אבל ממילא אף פעם לא הרשו לי לעלות על רכבת הרים. לאבא שלי לא היה אומץ לזה. מותר היה לי ללכת למתקנים שיורים בהם על בובות, אבל בזה אף פעם לא הצלחתי. אבא שלי תמיד קלע בול ופעם הוא זכה בשבילי בדוב, אבל מה כבר יכולתי לעשות עם דוב? כשהיינו הולכים לבתי הקפה ההם, הוא היה נסחב תמיד עם שקית ניילון מהסופר. הוא היה אומר: 'דברים חשובים כדאי לך תמיד לשאת בשקית ניילון.' לפעמים היינו צריכים לחכות לזקנים האלה, שגם הם, כמו אבא שלי, הסריחו משום. לא הסכמתי לשבת להם על הברכיים, כי לבשתי מכנסיים קצרים והמכנסיים שלהם גירדו נורא, ממש כמו הלחיים שלהם.

פעם, היינו אמורים להביא דג מלוח לזקן אחד בדיסלדורף. קמנו מוקדם כדי לקנות עשרה דגים מלוחים אצל מוכר הדגים הקבוע של אבא, ליד בניין הבורסה. זה היה מין יום כזה שבו כולם היו שמחים להשתכשך בחבית של בירה קפואה כקרח. אבא שלי הרכיב משקפי שמש ואחר כך, ברכבת, הוא התבדח עם שתי בנות שישבו איתנו בתא. קצת אחרי אוֹבּרהאוזן התחיל הקרון שלנו להסריח מדגים מלוחים. אבא שלי שם את שקית הדגים על המדף שמעל למושב שלו.

הוא תמיד היה לוקח איתו לדרך בקבוקון קטן שחור עם פקק מוזהב. היו בו מי קולון, או משהו כזה. הוא הוציא את הבקבוקון מהכיס האחורי שלו והתיז ממנו על קירות התא, להנאתן הרבה של הבנות ההן, שטפחו לעצמן על הברכיים מרוב שמחה. אפשר היה לראות שגם אבא שלי נהנה מאוד מהעניין. חוץ מהבקבוקון, הוא היה מביא איתו גם ספר, תמיד אותו אחד, ספר ללימוד אנגלית. זה היה הספר הכי מרופט שראיתי בחיים, ואני לא מבין איך הוא אף פעם לא איבד אותו, כי מלבדו הוא איבד בנסיעות ההן כמעט כל דבר. אפילו אותי הוא הצליח לאבד כמה פעמים.

קצת לפני דיסלדורף נעשה הריח בתא שלנו בלתי נסבל, למרות מי הקולון. הוא הוציא מהשקית את הבצלצלים, את המלפפונים החמוצים ואת הדגים המלוחים. הוא הגיש אותם לאפן של הבנות כדי שיריחו, רחרח אותם בעצמו וזרק את הדגים מחלון הרכבת הנוסעת אל הפסים. אני בטוח שחודשים רבים אחר כך, התא ההוא עדיין הסריח, כמו שרק חבית של דגים מלוחים יכולה להסריח.

אבא שלי היה מספר: 'אצלנו במשפחה כולם אכלו מסיר אחד, ולפני שהתחילו לאכול היו מכבים את האור, כדי שלכל אחד יהיה סיכוי שווה לזכות במנה. והיו גם ימים שבהם הכינו מרק מהריח של הבשר של השבוע שעבר.'

כשהייתי בן שתים-עשרה פסקו פתאום הנסיעות האלה, או שאולי כבר לא הרשו לי יותר להצטרף אליו.

אחרי שאבא שלי נפטר, מצאנו באמת כספת מלאה בולים. אמנם לא רבים כל כך כמו שציפינו, אבל מאז, בכל ארץ שבה נהיה לא נצטרך יותר עד סוף חיינו לקנות בולים. אמא שלי לא הרשתה לי להשתמש בהם. הם היו אמורים להיות שווים הרבה מאוד כסף, לדעתה. אשרי המאמין! התברר שהיו לו גם עשרים סוסים. בברלין. בית ספר לרכיבה עבור נכים שהוא קנה ב-1965. חשבתי שאולי הוא קנה את הסוסים כדי שכולנו נוכל לרכוב עליהם. זה היה רעיון הזוי, בגלל שלא יכולתי לתאר לעצמי לא את אבא שלי, לא את אמא שלי וגם לא את עצמי או את אחותי רוכבים על סוס. אמא שלי איבדה לגמרי את הצפון: 'מה אני אמורה לעשות עכשיו עם עשרים סוסים, לא מספיק היה עם הבולים?' היא צעקה.

את בית הספר לרכיבה מכרנו. לקחנו עורך דין והוא סידר הכול. 'הוא הפסיד שם כסף כל שנה,' סיפר לנו עורך הדין, 'כלב לא בא לבית הספר הזה, אף כלב לא בא. אני לא מבין למה לא מכרו אותו קודם.' לא קיבלנו כמעט כלום תמורתו. אף אחד לא היה מעוניין בסוסים. מאוחר יותר התברר שהיו ביניהם גם הרבה סוסי פוני. בטח כדי שיהיה לנכים קל לעלות עליהם, או משהו כזה. אמרתי לאמא שלי: 'עכשיו את יכולה לשיר: יש לי עדיין עשרים סוסים בברלין. ' אבל זה לא הצחיק אותה בכלל.

פעם היינו נוסעים הרבה לברלין. היתה לנו שם דודה בבית אבות. כמעט כל קיץ נסענו אליה. גם אנחנו גרנו שם בבית האבות. קיץ שלם בבית אבות. הקיצים בברלין עשויים להיות חמים מאוד והדיירים בבית האבות ההוא התפגרו בהמוניהם. בצהריים היינו הולכים לקונדיטוריה. אכלנו בה כמו חזירים המון עוגות. גם אני אכלתי. מבחינתי, רק בשביל העוגות ההן הייתי מוכן שנישאר לגור בברלין. לפעמים היינו הולכים גם לחוף של ואנזה. כשאמא שלי לא היתה מסתכלת, היינו אוכלים שם, אבא שלי ואני, נקניק וסלט תפוחי אדמה שמכרו מתוך חבית גדולה שנועדה לאגירת מי גשמים. האוכל היה מלא שמן, אבל הוא היה גם הכי טעים שאכלתי אי פעם. גם הדודה ההיא היתה באה איתנו, יחד עם השמשייה שלה, כי היא פחדה מהשמש.

בשביל הלוויה שלו נאלצנו לנסוע עד לישראל, שם גרה אחותי. לא יכולנו לקבור אותו באמסטרדם, כי אסרו על אחותי לטוס. היא היתה בחודש התשיעי ועמדה ללדת בכל רגע. לכן טסנו עם הגופה שלו אליה. דרך רומא, כי היה צריך לקבור אותו מהר ובאותו יום לא היתה טיסה ישירה.

סוף-סוף הגענו לנמל התעופה בן-גוריון. כל היום היינו בנסיעה ואמא שלי לא הפסיקה לטרטר: 'אני רצחתי אותו, אני רצחתי אותו,' עד שלבסוף אמרתי לה: 'סתמי כבר או שאני ארצח אותך.'

ישבנו באולם הנוסעים הנכנסים. אמא שלי שאלה כל הזמן: 'איפה הארון של בעלי?' 'הוא תיכף יגיע,' הם אמרו לה, 'הרי אי-אפשר לשים אותו על המסוע יחד עם המטען של הנוסעים האחרים.'

חיכינו. יחד עם אחותי. שעה, שעתיים. הביאו לנו קפה. עוד שעה חלפה. המטוס כבר התרוקן כולו. הביאו לנו עוד קפה. צלצלו לרומא. הארון היה עדיין שם. 'לא צריך להיכנס לפאניקה, שום דבר לא קרה, הוא פשוט נשאר ברומא. זה קורה לפעמים כשמחליפים מטוס. הוא יגיע בטיסה הראשונה.'

אמא שלי התחילה לבכות. אני חשבתי לעצמי: 'עכשיו רק חסר שאחותי תלד פה, בבן-גוריון.'

צעקתי: 'בואו ניסע כולנו לרומא, נקבור אותו ברומא. Rome, here we come' כל הבכי והיללות האלה הטריפו לי את השכל. וגם צירי הלידה של אחותי.

למחרת בבוקר הוא הגיע. קברנו אותו מיד. העבירו אותו במהירות שיא לירושלים, כי היה יום שישי ובשבת לא קוברים. אחרי כן ישבנו שבוע שלם על ארגזים ואכלנו מרק שעועית, כי החברים של אחותי כנראה חשבו שאנחנו מתים על מרק שעועית. לאבלים אסור לבשל, אבל מבחינתי עדיף כבר להישאר רעב מאשר לאכול כל יום מרק שעועית.

כשהסתיים השבוע, טסתי בחזרה לאמסטרדם ובעזרת ייפוי הכוח שקיבלתי מאמא שלי מכרתי את הסוסים.

© כל הזכויות שמורות לבבל הוצאה לאור

ימי שני כחולים - ארנון גרונברג
Blue Mondays - Arnon Grunberg


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *