 | ||||||||||||
|
|
כתובת 4 כתב עת לשירה
|
||||||||||
חזור
גם אם ראה אור באחור, כתובת 4 הוא גליון מרשים בהקף תכניו ובמניפת הכותבים המשתתפים בו. דבר המערכת: בחודשים האחרונים עבר 'מקום לשירה' טלטלות רבות, אשר הביאו לבסוף לפיטוריהם של חברי הצוות ולפרידה כואבת מביתנו החם זה תשע שנים, מִנהל קהילתי לב העיר, ומעבר לבית חם אחר - בית הספר לצילום והדמיה בשכונת מוסררה בירושלים. במקביל לפרידה, במסגרת תחרות פרסים יוקרתית זכה 'מקום לשירה' באות המופת של החברה הארצית למתנ"סים עבור פרויקט סדנאות כתיבה לאוכלוסיות מיוחדות, שהופק בשיתוף עם המחלקה לנכים ולאוכלוסיות מיוחדות של החברה הארצית למתנ"סים. המשבר והפרס חידדו אצלנו את המודעות לשבריריותם של מוסדות השירה בישראל, ואת ההכרה בחשיבוּתן של הבמות הללו. |
  
|
|||
על רקע המשבר, הגיליון הנוכחי עוסק בשחרור - בהומור ובגאולה. ההומור הוא מאפיין מובהק של השירה הישראלית, אשר מבדיל אותה מקודמותיה. אחד ההסברים העיקריים למרכזיותה של תופעת ההומור בשירה הישראלית הוא השילוב בין עצמאות לאומית לבין הקמת המדינה בראשית עליית התרבות הפופולרית בעולם. ראוי לציין, שגם גאולה קשורה באופן עמוק לעצמאות, או שמא היא העצמאות עצמה. מכאן שהגיליון הוא מעין מגילת עצמאות (מלשון גיל, שמחה) הכתובה בלשון מיסטית והומוריסטית.
החטיבה הפותחת את הגיליון כוללת מִגוון שירים הומוריסטיים של משוררים צעירים וּותיקים, ושל תרגומים. בחטיבה זו מופיעה הרצאה מאת גלעד מאירי, המנסה להתמודד עם הסיבות לבעיית הביקוש הנמוך של השירה.
במרכז הגיליון מתקיים שיח בנוגע למעמדה של שירת אלן גינזברג בשירה הישראלית. השיח כולל מאמר מאת יובל יבנה, תרגום חדש של עודד פלד ליצירת המופת "יללה", השוואת תרגומים ועוד.
בהמשך הגיליון אנו מגישים אנתולוגיה קטנה מהשירה האירית בתרגומו של ליאור שטרנברג, ותרגומים חדשים של דורית ויסמן לשירי צ'רלס בוקובסקי.
הגיליון נחתם בראיון מרתק עם פרץ-דרור בנאי, העוסק בשירה ובהגירה.
את הגיליון מלוות עבודותיו הרעננות והחכמות של הצייר גיא בן-ארי.
קריאה מהנה,
שי דותן, דורית ויסמן, אריאל זינדר,
גלעד מאירי, ליאור שטרנברג ונועה שקרג'י
ירושלים, טבת תשע"א, דצמבר 2010
כתובת 4 כתב עת לשירה ולביקורת בעריכת גלעד מאירי ונועה שקרג'י, הוצאת כרמל ובמימון "מקום לשירה", בעטיפה: גיא בן-ארי, "The Library of Babel", עיצוב גרפי: חמדה אידל, 216 עמודים.
מתוך הגליון
מחלף המוֹרשה | עמית מאוטנר
דּוֹר שֵׁנִי הוּא כְּמוֹ הִלּוּךְ שֵׁנִי
וְדוֹר שְׁלִישִׁי הִלּוּךְ שְׁלִישִׁי
וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה
מְתַגְבְּרִים מְהִירוּת הַתְחָלָתִית,
חָכְמַת אָבוֹת נוֹסַעַת בְּדָמֵנוּ
וּפַחַד עַתִּיק
מוֹסֵר הֶגֶה מִיָּד לְיָד.
תָּאֵי הַמִּטְעָן מִתְאַמְּנִים
עַל גַּלְגַּל חֲמִישִׁי
וְעַל חוּשׁ שִׁשִּׁי.
אוּלַי נַגִּיעַ לְמָקוֹם יָפֶה.
סונט מתמוטט | נועה שקרג'י
הָאֲרֻבּוֹת בְּמִפְעֲלֵי הַשִּׁירָה סְתוּמוֹת.
סְמָלִים מְחַפְּשִׂים מַשְׁמָעוּת
חֲרוּזִים תְּקוּעִים בַּקָּנֶה
כִּצְרוֹר יְרִיּוֹת.
אוֹרוֹת כְּבוּיִים,
הָאַזְעָקָה מְנֻתֶּקֶת
פְּנֵיהֶם הַמְפֻסָּלוֹת שֶׁל מְנַהֲלֵי עָבָר
מְנֻפָּצוֹת עַל רִצְפַּת שַׁיִשׁ שׁוֹתֶקֶת
הַמַּזְכִּירָה שֶׁאֲמוּרָה הָיְתָה לְדַגְמֵן
בְּסַדְנַת שִׁירָה חֶבְרָתִית
מָכְרָה אֶת עַצְמָהּ בְּזוֹל
לְקוּרְס מִתְחָרֶה בְּשִׁירָה מִזְרָחִית.
מְנַהֵל הַמִּפְעָל
כּוֹתֵב פְּרוֹזָה.
מורתי לספרות מתה | ערן הדס
מוֹרָתִי לְסִפְרוּת מֵתָה
אֵינֶנִּי זוֹכֵר אוֹתָהּ הֵיטֵב
אֲבָל מִהַרְתִּי לָצֵאת הַחוּצָה לְהִתְבּוֹנֵן מַעְלָה
חִפַּשְׂתִּי אֶת נִשְׁמָתָהּ הָעוֹלָה יַחַד
עִם גֶּשֶׁם הָפוּךְ שֶׁל אַלְפֵי מֶטָאפוֹרוֹת הַשָּׁמַיְמָה
וְלֹא רָאִיתִי דָּבָר
מוֹרָתִי לְסִפְרוּת מֵתָה
אֵינֶנִּי זוֹכֵר לְגַבֶּיהָ פְּרָטִים מְדֻיָּקִים
אַךְ הִיא מֵתָה
אֵיזֶה קֶטַע
יִהְיֶה אִם יִלְמְדוּ אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה בְּבֵית-הַסֵּפֶר
וְתַלְמִיד יָרִים אֶת עֵינָיו מִן הַשִּׁיר אֶל עֵבֶר מוֹרָתוֹ לְסִפְרוּת
שֶׁבְּדִיּוּק תִּתְפַּגֵּר
כָּל הַתַּלְמִידִים יִתְפַּקְּעוּ מִצְּחוֹק
הַמְנַהֶלֶת תִּכָּנֵס לַכִּתָּה וּתְפַזֵּר אוֹתָם הַחוּצָה
שִׁעוּר חָפְשִׁי!
נִצְחוֹן הָרוּחַ עַל מַדְּעֵי-הָרוּחַ!
רַק בַּקָּשָׁה אַחַת, תַּלְמִידוֹת וְתַלְמִידִים:
אַל תְּנַצְּלוּ אֶת הַחֹפֶשׁ הַזֶּה לְהִתְכּוֹנֵן לְמִבְחָן אוֹ לְהָכִין שִׁעוּרִים,
גְּשׁוּ אֶל הַמּוֹרֶה לִסְפּוֹרְט וּבַקְּשׁוּ כַּדּוּרֶגֶל!
כַּ-דּוּ-רֶ-גֶל, אוֹ-לֶה אוֹ-לֶה!
כְּלוֹמַר:
אֵין כָּאן מָקוֹם לִצְחֹק, בּוֹאוּ אֶל הַשִּׁיר נַחְזֹר
מוֹרָתִי לְסִפְרוּת מֵתָה
לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְתִּי לִגְזֹר
אִם הִיא גִּבּוֹר אוֹ אַנְטִי-גִּבּוֹר
מוֹרָתִי לְסִפְרוּת מֵתָה
אֵינֶנִּי זוֹכֵר אוֹתָהּ כְּלָל
לְבַד מִן הָעֻבְדָּה שֶׁהָיְתָה
אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַמּוֹרֶה לְמָתֶמָטִיקָה שֶׁלִּי
(שם האב: נתן זך)
פיק אפ | גלעד מאירי
בֵּין הַשֵּׁמוֹת הַנּוֹצְצִים
הִיא בָּלְטָה יְחִידָה,
הִסְתִּירָה פָּנִים.
יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אֶת צַעַר הַשְּׁכִינָה.
לָקַחְתִּי כּוֹסִית והָלַכְתִּי לְשֻׁלְחָנָהּ.
- "זֶה כָּאַב?"
- "מָה?"
- "כְּשֶׁנָּפַלְתְּ מִגַּן עֵדֶן."
- "אֲנִי מֻכֶּרֶת לְךָ?"
- "נִדְמֶה לִי שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ בְּסִינַי."
- "אֲנִי לֹא זוֹכֶרֶת אוֹתְךָ."
- "אֶפְשָׁר לָשֶׁבֶת?"
- "הַמָּקוֹם פָּנוּי."
- "לְהַזְמִין לָךְ בִּירָה?"
- "אֲנִי מְסֻדֶּרֶת עִם סַיְדֵר."
- "אֲנִי לֹא מֵאֵלֶּה שֶׁמַּתְחִיל בְּפָּאבִּים, אֲבָל עֵינַיִךְ יוֹנִים."
- "אַתָּה דַּוְקָא נִרְאֶה לִי פְלַרְטְטָן."
- "זֶה חָקוּק לִי עַל הַמֵּצַח?"
- "אֲנִי בַּעֲבוֹדָה רוּחָנִית כָּאן, אָז תִּגַּשׁ לָעִנְיָן."
- "רַק רָצִיתִי לְהַכִּיר אוֹתָךְ."
- "אָמַרְתָּ שֶׁאַתָּה כְּבָר מַכִּיר אוֹתִי."
- "הִתְכַּוַּנְתִּי שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְהַכִּיר אוֹתָךְ מִקָּרוֹב יוֹתֵר. אֲנִי גִּלְעָד."
- "אֵלָה."
- "שְׁמֵךְ מְבֹרָךְ לָעַד, מָה אַתְּ עוֹשָׂה?"
- "שׁוֹרָה."
- "עוֹבֶדֶת בַּקֹּדֶשׁ?"
- "כֵּן. עַכְשָׁו סוֹף שָׁנָה, הַרְבֵּה דּוּחוֹת."
- "אַתְּ מְצוּיָה בַּפְּרָטִים הַקְּטַנִּים?"
- "מַה לַּעֲשׂוֹת, מִלְּבַדִּי אֵין עוֹד."
- "אֵיזֶה שִׁיר! רוֹצָה לִרְקֹד?"
- "מְחַפְּשִׂים אוֹתִי, חַיֶּבֶת לָעוּף."
- "רֶגַע, אֵיפֹה אֶפְשָׁר לִמְצֹא אוֹתָךְ?"
בַּכְּלִי הָיוּ נִיצוֹצוֹת טִיפּ וּקְלִפּוֹת בָּטְנִים.
סָפַרְתִּי סְפִירוֹת עַד שֶׁהַחֶשְׁבּוֹן הִסְתַּדֵּר
וְהִתְגַּלְגַּלְתִּי לָרְחוֹב הַזּוֹהֵר.
* | גדיאלה נבו, מחווה לאסתר ראב
יְלַפְּפוּנִי שֵׁדִים יַכְנִיסוּנִי
אֶל פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים
בִּשְׁעַת אֹדֶם יוֹם
תִּזְדַּקֵּר פִּטְמַת רֹאשָׁם
יִזְדַּהֵר כִּתְרָם.
שְׁדֵי דָּם בְּמִלּוּאָם
יַשְׁקוּנִי מֵי וְרָדִים
עִם מֶתֶק לֹבֶן חָלָב בִּדְבַשׁ
לְשַׁכְּרֵנִי.
אֶהְיֶה תַּחְתֶּיךָ
שְׁמֵי סָגֹל מֵעָלַי מְצֹעָפִים
תַּרְעִיף מָטָר עַל
צַמְּרוֹת שְׂעָרִי
וְכָל גֵּוִי יִצְטַמְרֵר
מִנְּשִׁיכוֹתֶיךָ
תַּטְרִיף דַּעֲתִי
לְאוֹהַבְךָ,
אֱלֹהִים.
מגדלת אבק | ענת זכריה
אֲנִי רוֹצָה לִישֹׁן וּלְגַדֵּל אָבָק
כְּנֶגֶד הַצֹּרֶךְ לִהְיוֹת קַיֶּמֶת
וְהַחוֹבָה לִהְיוֹת אֲנִי.
אֲנִי רוֹצָה לִישֹׁן
אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת שֶׁקֶט
לֹא לְעוֹרֵר לֹא לְעַרְעֵר
לֹא לְהִתְעוֹרֵר
שֶׁשׁשׁשׁשׁשׁ שֶׁקֶט שֶׁקֶט
רַק לֹא לַהַט שֶׁמִּתְיַשֵּׁן מַהֵר
אִם אֶפְשָׁר אָז מְחִיקָה
רַק לֹא שְׁחִיקָה.
הַדּוּ שִׂיחַ נַעֲשֶׂה מְיֻתָּר
הַחַד שִׂיחַ אָנוֹרֶקְטִי
וַאֲנִי רוֹצָה לִישֹׁן
לְוַתֵּר כִּמְעַט עַל הַכֹּל
וּבְעִקָּר עַל צַעַר הַוִּתּוּר
לֹא לְהִתְעוֹרֵר נְסִיכָה
וְלֹא צְפַרְדֵּעַ, לֹא
לְהִתְעוֹרֵר.
שְׁאֵרִיּוֹת הַתְּנוּעָה יֵחָלְשׁוּ
הַצְּעָקָה תַּהֲפֹךְ לְפִהוּק
לֹא צָרִיךְ יוֹתֵר מֵהֶבֶל פֶּה וְדֹפֶק
שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁאֲנִי חַיָּה
וְשֶׁקֶט.
וְיִהְיֶה שֶׁקֶט
וַאֲנִי וַאֲנִי נִישַׁן בְּשֶׁקֶט
הכלכלה של הרוך | ענת זכריה
מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֹבַע
לֹא יָכוֹל לִמְצֹא
אֶת הַמָּקוֹם הָאֶחָד
כָּל מְנוּחָה מִשְׁתַּמַּעַת
כְּאָבְדַן הַחִישָׁה
וְהוּא חַיָּב לָזוּז
לָבוֹא כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ
בְּלִי בִּטָּחוֹן
אֵין מְקוֹמוֹת שְׁמוּרִים
מֵאוֹבְּיֶקְט לְאוֹבְּיֶקְט
כְּנַשָּׂאוֹ שֶׁל נָגִיף
בְּמַעֲבָר רַךְ
מְנַסֶּה לְשַׁחְזֵר כָּל פַּעַם
אֶת אוֹתוֹ טַעַם
וְנִכְשָׁל.
וְצָרִיךְ לִנְשֹׁם כָּל הַזְּמַן
אַחֶרֶת נִתְפָּסִים לְפַחַד
אֲבָל אֶפְשָׁר גַּם סְתָם
לִשְׁכַּב תַּחַת
שָׁמוּטִי.
© כל הזכויות שמורות ליוצרים ולהוצאה לאור
כתובת 4 כתב עת לשירה - גלעד מאירי ונועה שקרג'י - עורכים
Ktovet - Literary Review
| ||||
|
|
| | |
| ||||
 | ||||
מומלצים:
ספרים
|
כתב עת ספרים
|
עולם חדש
|
רמקולים
|
זכות הילד לכבוד
|
סמיוטיקה
|
מטר
|
רמות
|
Tom
|
דלילה
|
גד ויספלד
|
מיקרוטופינג
 | ||||
|
|
ספרים חדשים באוגוסט 2019:
|
|
|
 | ||||
 | ||||
|
|
|
|
|
 | ||||
