Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2012  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | שנת 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים תרגום  » ספרים חדשים בספטמבר 2012       חזור

משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם
מאת: דיוויד פוסטר וואלאס
A Supposedly Fun Thing I`ll Never Do Again - David Foster Wallace

ההוצאה:

ספרית פועלים

המסה משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם נחשבת לאחת מיצירות המופת של דיוויד פוסטר וואלאס. כוחו האינטלקטואלי והרגשי באים בה לידי ביטוי רב עצמה.

בזכות כישרונו הרנטגני לפרק מבנים ומנגנונים חברתיים לגורמים ולחשוף את הזיוף העומד מאחוריהם, הופך שיט התענוגות בקריביים למקור בלתי נדלה לחקר סוגיות כמו פרסום ושיווק, הזדקנות, הגירה, היררכיות חברתיות ויחסי ניצול, רווח והפסד, תהיות קיומיות.

במיזוג של הומור מבריק ופיכחון קודר עוסק וואלאס בפרטי הפרטים של שיט התענוגות, ואלה מצטרפים יחדיו לפרשנות חברתית-פסיכולוגית מרתקת.

דיוויד פוסטר וואלאס נחשב לאחד הסופרים האמריקאיים החשובים של זמננו. ספרו Infinite Jest דורג על ידי המגזין "טיים" בין מאה הרומנים הטובים של כל הזמנים.

משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם
שתפו אותי

בספטמבר 2008, בעקבות דיכאון ממנו סבל, שם דיוויד פוסטר וואלאס קץ לחייו, והוא בן 46. ספר זה הוא קובץ תרגומים ראשון לעברית מיצירותיו

משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם מאת דיוויד פוסטר וואלאס בהוצאת ספרית פועלים סדרת אדום דק בעריכת גיורא רוזן, תרגמה מאנגלית: אלינוער ברגר, עיצוב ואיור עטיפה: ניר מטרסו, 119 עמודים.

משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם | 1.
עכשיו שבת, השמונה-עשר במרס, ואני יושב בבית הקפה המלא עד אפס מקום של נמל התעופה פורט לוֹדֶרדֵייל, ואת ארבע שעות ההמתנה בין הרגע שבו היה עלי לעזוב את ספינת התענוגות לבין שעת ההמראה שלי לשיקגו אני מעביר בניסיון לארגן לעצמי מין קולאז' חושי היפנוטי של כל מה שראיתי ושמעתי ועשיתי כפועל יוצא של המשימה העיתונאית שזה עתה הסתיימה.

ראיתי חופי סוכרוזה ומים בצבע כחול עז מאוד. ראיתי חליפה אדומה עם דשים מתנפנפים. הרחתי את הריח שמדיף קרם שיזוף כשהוא מרוח על 9500 קילו של בשר חם. פנו אלי בתואר ""Mon בשלוש ארצות שונות. צפיתי בחמש מאות אמריקאים משכבת העלית רוקדים "אלקטריק סלַייד". ראיתי שקיעות שנראו כמו עיבוד מחשב וירח טרופי שדמה יותר למין לימון מגודל מידלדל מאשר לירח-האבן המוכר והחביב, ירח ארצות הברית שאליו אני רגיל.

הצטרפתי (לרגע קל) לשורת רוקדי קוֹנגה.

אני חייב לומר שבמשימה הזאת פעל, לתחושתי, מעין עיקרון פּיטֶרי. מגזין יוקרתי מסוים מהחוף המזרחי שלח אותי בשנה שעברה בלי הנחיות מוגדרות לכתוב משהו מַסָּאִי על יריד מדינתי רגיל ושגרתי והיה מרוצה מהתוצאות. עכשיו מציעים לי את הדובדבן שבקצפת, משימה טרופית מעוטת דגשים והנחיות באותה מידה. אבל הפעם נוספה תחושת לחץ חדשה: סך כל ההוצאות ביריד המדינתי היה 27$ לא כולל משחקי מזל. הפעם שלפו "הַרפֶּר'ס" מכיסם מעל 3000$ עוד לפני שראו אפילו תיאור תמציתי מוחשי אחד. הם חזרו ואמרו - בטלפון, בשיחות ספינה-יבשה, בסבלנות רבה - לא להילחץ. הם קצת מיתממים, לדעתי, האנשים האלה מהמגזין. הם אומרים שכל מה שהם רוצים זה מין גלויה חווייתית גדולה - סע, תחרוש את הקריביים בסטייל, תחזור, תספר מה ראית.

ראיתי הרבה אוניות לבנות ממש גדולות. ראיתי להקות דגיגים עם סנפירים זוהרים. ראיתי פאה נוכרית על ראשו של נער בן שלוש-עשרה. (הדגים הזוהרים אהבו להתגודד בין גוף האונייה שלנו לבין הבטון של הרציף, בכל מקום שבו עַגָנו). ראיתי את חופה הצפוני של ג'מייקה. ראיתי והרחתי את כל 145 החתולים בתוך "בית ארנסט המינגווי" בקִי וֶוסט, פלורידה. עכשיו אני יודע מה ההבדל בין בינגו רגיל לבינגו-פרס, ומה זה אומר כשהקופה בבינגו היא "כדור שלג".

ראיתי מצלמות וידאו שנזקקו ממש לעגלת שינוע; ראיתי מזוודות פלואורסצנטיות ומשקפי-שמש פלואורסצנטיים ומשקפי-צבט פלואורסצנטיים ומעל לעשרים סוגים של כפכפי גומי. שמעתי תופי פלדה ואכלתי רכיכות מטוגנות בבלילה וצפיתי באישה בשמלה כסופה וצמודה מקיאה בקשת בתוך מעלית זכוכית. הצבעתי על התקרה לפי הקצב, למקצב ה-2:4 של אותה מוזיקת דיסקו בדיוק שלקצבה שנאתי להצביע על התקרה ב-1977.

למדתי שיש עצמות של כְּחול מעבר לכחול עז מאוד-מאוד. אכלתי אוכל רב ומשובח יותר משאי-פעם אכלתי בחיי, ואת האוכל הזה אכלתי במהלך שבוע שבו למדתי גם מהו ההבדל בין "היטלטלות" לבין "התנדנדות" בים רוגש. שמעתי קומיקאי מקצועי אומר לחבורת נוסעים, בלי אירוניה, "אבל ברצינות". ראיתי חליפות מכנסיים נשיות בצבע פוּקסיה וז'קטים ספורטיביים בצבע ורוד-וֶסֶת וטריינינגים בצבע אדום-סגול ומוקסינים לבנים שנעלו אותם בלי גרביים.

ראיתי דילֶריות בְּלֶקג'ק מקצועיות יפות כל-כך שבא לך לרוץ אל השולחן שלהן ולבזבז את כל כספך, עד הפרוטה האחרונה, על משחק בלקג'ק. שמעתי אזרחים אמריקאים בוגרים משכבת העלית שואלים בדלפק קשרי-אורחים אם צלילה עם שנורקל מחייבת הירטבות, אם הצליפה בסקיטים נערכת בחוץ, אם הצוות לן על האונייה ובאיזו שעה מוגש מזנון חצות. עכשיו אני יודע מה ההבדל בין הרכבו של הקוקטייל "פטמה חלקלקה" לזה של "קורקבן פלומתי". אני יודע מה זה "קוֹקוֹ לוֹקוֹ". במשך שבוע תמים הייתי מושאם של 1500 חיוכים מקצועיים. נשרפתי והתקלפתי פעמיים. צלפתי בסקיט מעל הים. האם לא די בכך? בשעתו לא נראה שדי בכך.

חשתי את כל כובד משקלם האריגי של שמים סובּטרופיים. תריסר פעמים ניתרתי לשמע קול נפיחת-האֵלים המפוצץ של צופר ספינת התענוגות. קלטתי את העקרונות הבסיסיים של משחק המָא-ג'ונג, ראיתי חלק מתחרות ברידג' בת יומיים, למדתי להדק אפודת הצלה מעל טוקסידו והפסדתי במשחק שח לילדה בת תשע.

(בעצם צלפתי בכיוון הסקיט מעל הים).

התמקחתי על כל-מיני קשקושים עם ילדים שסובלים מתת-תזונה. עכשיו אני מכיר כל הצדקה וכל תירוץ שניתן להעלות על הדעת להוצאה של יותר מ-3000$ על שיט בקריביים. נשכתי שפתיים ודחיתי מריחואנה ג'מייקנית מג'מייקני אמתי.

פעם אחת ראיתי, הרחק למטה מעבר למעקה הסיפון העליון, במרחק-מה מצדו הימני האחורי של גוף האונייה, משהו שהיה לדעתי סנפיר אופייני של כריש ראש-פטיש שהתברבר בגלל השובל הניאגרי של הטורבינה הימנית.

שמעתי - ואין בכוחי לתאר - מוזיקת מעליות בסגנון רֶגאי. למדתי מה זאת אומרת לפחד מהאסלה שלך. רכשתי "רגלי ים" שהסתגלו לטלטולים ועכשיו אני מעוניין להיפטר מהן. טעמתי קוויאר והסכמתי עם הילד הקטן שישב לידי שזה: איכסה.

עכשיו אני מבין את המושג "פטוּר ממכס".

עכשיו אני יודע מהי מהירות השיוט המקסימלית של ספינת טיולים במונחי קשר.

אכלתי שבלולים, ברווז, אלסקה אפויה, סלמון עם שוּמר, שקנאי ממרציפן ואומלט שאמור היה להכיל כמויות מזעריות של כמהין אטרוסקי. שמעתי אנשים בכיסאות נוח אומרים במלוא הרצינות שזה לא החום אלא הלחות. כמו שהובטח לי מראש, פינקו אותי - ביסודיות ובמקצועיות. כשהייתי שרוי במצבי-רוח קודרים התבוננתי ותיעדתי כל סוג של אדמומית, התקרנות, נגע קדם-מלנומי, כתם כבד, אקזמה, יבלת-עור, ציסטה חזזיתית, כרס בולטת, צלוליטיס ירכי, דליות, הזרקת קולגן וסיליקון, צביעת שיער גרועה, השתלות שיער שנכשלו - כלומר, ראיתי הרבה אנשים כמעט עירומים שהייתי מעדיף לא לראותם כמעט עירומים. הרגשתי עגמומיות שכמוה לא הרגשתי מאז גיל ההתבגרות ומילאתי כמעט שלוש מחברות בניסיון להבין אם זה הם או רק אני.

פיתחתי וטיפחתי טינה שיש לה פוטנציאל להימשך חיים שלמים כלפי מנהל המלון של האונייה - מר דֶרמָטיס, שמכאן ואילך ייקרא שמו מר דֶרמָטיטיס - הערכה הגובלת בהערצה למלצר שלי, והייתי דלוק אש על החדרנית בחלק שלי במסדרון השמאלי של סיפון 10, הלוא היא פֶּטרה בעלת גומות-החן והמצח הרחב והכן, שתמיד לבשה בגדי אחות לבנים, מעומלנים ומרשרשים והדיפה את ריח הארזים הנורבגיים של נוזל החיטוי שקרצפה בו חדרי אמבטיה, זו שניקתה את תאי עד צאת נשמתו לפחות עשר פעמים ביום אך מעולם לא נתפסה בעת פעולת הניקוי עצמה - דמות שניחנה בקסם אישי שריר ומופלא, ושבהחלט ראויה לגלוית דואר שתוקדש רק לה.

עוד מתוך הספר (עמ' 53)
"אבל מבין כל חוויותיי, ניקוי התא הוא אולי הדוגמה האולטימטיבית למתח שיכול להיווצר כתוצאה מפינוק שהוא אקסטרווגנטי עד כדי כך שהוא דופק לך את המוח. דלוק עליה אש או לא, העובדה היא שבקושי יוצא לי אפילו לראות את חדרנית תא 1009, פֶּטרה השקופה בעלת עיני האיילה המלוכסנות. אבל יש לי סיבה טובה להאמין שהיא רואה אותי.

כי כל אימת שאני עוזב את 1009 ליותר מנגיד חצי שעה, כשאני חוזר התא שוב מצוחצח ומאובק לחלוטין והמגבות מוחלפות וחדר האמבטיה מבריק. אל תבינו אותי לא נכון: מבחינה מסוימת זה מעולה. אני די שלומפר, ואני מרבה לשהות בתא 1009, ואני גם מרבה לצאת ולבוא , וכשאני כאן בתא 1009 אני יושב במיטה וכותב במיטה בעודי אוכל פירות ובאופן כללי מבלגן את המיטה. אלא שכל אימת שאני מזנק החוצה ושוב חוזר, המיטה מסודרת מחדש עם פינות של בית-חולים ועל הכר מונח עוד שוקולד ממולא מנטה.

מקובל עלי לגמרי שניקוי חדרים מסתורי ובלתי נראה הוא דבר מעולה בדרכו, הפנטזיה של כל שלומפר אמתי, מישהו מופיע ומחסל את השלומפֶּרַיי ונעלם כלעומת שבא - כמו אמא, רק בלי האשְמה. אבל יש כאן גם, אני חושב, אשמה מזדחלת, אי-נוחות מצטברת עמוקה, אי-נעימות שבאה לידי ביטוי - לפחות במקרה שלי - במעין פרנויית-פינוק משונה.

כי אחרי יומיים של ניקוי-החדר הבלתי-נראה המופלא הזה, אני מתחיל לתהות איך בדיוק פטרה יודעת מתי אני בתא 1009 ומתי אינני שם. זה הרגע שבו אני שם לב לכך שאני רואה אותה רק לעתים רחוקות.

במשך זמן מה אני עושה ניסויים, כמו לזנק פתאום אל מסדרון הצד השמאלי של סיפון 10 ולראות אם אמצא את פטרה כפופה בדריכות באיזה מקום ועוקבת אחר מי שיוצא מן התא, ואני סורק את כל אזור המסדרון והתקרה בחיפוש אחר עדות לקיומם של מצלמה כלשהי או מכשיר ניטור שעוקב אחר תנועה ליד דלתות התאים - שום כלום בשתי החזיתות.

אבל אז אני תופס שהתעלומה מורכבת ומטרידה אפילו יותר ממה שחשבתי, כי את התא שלי מנקים תמיד ואך ורק בפרקי-הזמן שבהם אני נעדר ממנו יותר מחצי שעה. כשאני יוצא, איך יכולים פטרה או המפקחים עליה לדעת כמה זמן איעדר?

פעם-פעמיים אני מנסה לצאת מתא 1009 ואז חש בחזרה כעבור 10 או 15 דקות כדי לראות אם אתפוס את פטרה בשעת מעשה, אבל היא איננה שם. אני מנסה להשאיר את תא 1009 במצב של תוהו ובוהו אמתי ואז לצאת ולהתחבא אי-שם באחד הסיפונים התחתונים ואז לחוש בחזרה כעבור 29 דקות בדיוק - ושוב, כשאני מתפרץ פנימה אין פטרה ואין ניקיון.

ואז אני עוזב את התא בדיוק באותה הבעה ועם אותם אביזרים כמו קודם והפעם שוהה במחבוא 31 דקות ורק אז מזיז את התחת בחזרה - וגם הפעם פטרה אינה נוכחת אבל עכשיו תא 1009 מחוטא ומבריק ועל הציפית הרעננה החדשה של הכרית מונח שוקולד מנטה. דעו לכם שאני בוחן בקפדנות כל סנטימטר בכל משטח שאני עובר על פניו כשאני מקיף את הסיפון בזמן הניסויים הקטנים האלה - בשום מקום אין בנמצא שום מצלמות או חיישני תנועה או שום דבר אחר שעשוי להסביר איך הם יודעים.

אז עכשיו אני אוחז למשך זמן מה בתיאוריה שאיש-צוות מיוחד מוצמד איכשהו לכל נוסע ועוקב כל הזמן אחר אותו נוסע, כשהוא משתמש בטכניקות מתוחכמות ביותר של מעקב אישי ומדווח למפקדת הדיילים או משהו כזה על תנועותיו ופעילויותיו של הנוסע ועל הזמן המתוכנן לחזרתו לתא, וכך, במשך יום אחד בערך אני מנסה פעולות התחמקות קיצוניות - מסתובב פתאום לבדוק מה קורה מאחוריי, צץ מעבר לפינות, מזנק לתוך חנויות מתנות ויוצא החוצה בעד דלתות אחרות, וכו' - אין סימן וזכר למישהו שעוסק במעקב.

לא הצלחתי לפתח תיאוריה שתהיה אפילו מתקבלת על הדעת באשר לדרך שבה הם עושים את זה. כשאני מפסיק לנסות אני מרגיש כבר חצי-מוטרף, ומעקב הנגד שלי גורר מבטים מבוהלים ואפילו כמה טפיחות-אצבע על הרקה מצד האורחים האחרים בסיפון 10.

אני טוען שבשירות ובפינוק נוסח אישיות מטיפוס A

על 'הנדיר', לעומת זאת, לאחר שהחידוש והנוחות שבניקוי נשחקים, אני מתחיל לראות שלניקוי היוצא מגדר הרגיל למעשה אין ולא כלום אתי. (טראומתית במיוחד עבורי היתה ההבנה שפטרה מנקה את תא 1009 ביסודיות פנומנלית כל-כך פשוט מפני שציוו עליה לעשות זאת, ומכאן (כמובן) שהיא לא עושה זאת למעני או מפני שהיא מחבבת אותי או חושבת שאני "לא בעיה" או "דבר מצחיק" - למעשה, היא היתה מנקה את התא שלי ביסודיות פנומנלית לא פחותה גם אם הייתי שמוק.

ייתכן מאוד שמאחורי החיוך היא אכן חושבת שאני שמוק, ובמקרה כזה, מה אם אני באמת שמוק? - זאת אומרת, אם פינוק וחביבות קיצונית אינם מוּנעים, כנראה, על-ידי חיבה עזה ולפיכך אינם מהווים אישור או עוזרים לך להבטיח איכשהו שאינך, בסופו של דבר, שמוק, איזה ערך משמעותי וסופי יש לכל התפנוקים והניקיונות האלה?) ההרגשה הזאת אינה בלתי דומה לחוויה של התארחות בבית של מישהי שעושה דברים כמו להתגנב לחדרך בשעות הבוקר המוקדמות בזמן שאתה מתקלח ולסדר את המיטה שלך ולקפל את הבגדים המלוכלכים שלך ואפילו לכבס אותם בלי שהתבקשה לעשות זאת, או לרוקן את המאפרה שלך אחרי כל סיגריה שאתה מעשן, וכו'.

למשך זמן מה, עם מארחת כזו, ההרגשה מעולה, ואתה חש שדואגים לך ומוקירים ומעריכים אותך ושאתה ראוי ורצוי, וכו'. אבל כעבור זמן מה אתה מרגיש בחוש שהמארחת פועלת לאו-דווקא מתוך כבוד וחיבה אליך אלא שהיא פשוט מסתובבת ומצייתת לצו של איזו נוירוזה אישית שלה הקשורה לסדר ולניקיון בבית... ופירושו של דבר, היות שהתכלית והמטרה הסופית של הניקוי אינה אתה אלא עצם הסדר והניקיון, שתהיה זו הקלה מבחינתה כשתסתלק.

וזה אומר שהפינוק ההיגייני שהיא מעניקה לך הוא בעצם הוכחה לכך שהיא אינה רוצה אותך בסביבתה. על הנדיר אין שטיח עם ספריי דוחה כתמים או רהיטים עטופים בפלסטיק כמו אצל מארחת מטיפוס אנאלי כמו זאת, אבל ההילה הנפשית זהה, וכך גם ההקלה הנגזרת מהסתלקותך."

© כל הזכויות שמורות להוצאה לאור

משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם - דיוויד פוסטר וואלאס
A Supposedly Fun Thing I`ll Never Do Again - David Foster Wallace


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *