» טקסט  » ספרות לא בדיונית  » ספרים חדשים באוגוסט 2012       חזור

רק ילדים
מאת: פטי סמית
Just Kids - Patti Smith

ההוצאה: כנרת, זמורה ביתן 1967. קיץ של אהבה חופשית, סמים ומהומות ברחובות. הקיץ שבו מפגש מקרי בברוקלין הוביל שני צעירים אל דרך האמנות: פטי סמית תהפוך למשוררת-זמרת, אמנית במה, ורוברט מייפלתורפ יהפוך לאחד הצלמים האמנים הפרובוקטיביים והחשובים בתולדות הצילום. רק ילדים, ספרה האוטוביוגרפי של פטי סמית, מביא את החלום ושברו, היצר והיצירה והקשר הייחודי בין שני אנשים שאהבו מאוד אבל לא יכלו לחיות יחד. "הוא רצה למכור את נפשו, ואני רציתי להציל את נפשו," כותבת פטי על רוברט. "בעולם כולו אנשים תמיד מקווים לשוב ולהשיג משהו שאבד. אבל לפעמים עלינו להניח לזיכרון של דברים מסוימים בשידה של חרטות קטנות. ועם זאת לעתים נגלה בין קפליה של ממחטה ישנה, צדפה או אבן חסרת חשיבות שפעם גילמה את שעות אחרה הצהריים המאושרות ביותר שלנו".

סמית מספרת על החיים הבוהמייניים שניהלה בניו יורק בסוף שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70. רבות דובר ברוברט מייפלתורפ, ורבות עוד ידובר. נערים יאמצו את אופן הילוכו. נערות ילבשו שמלות לבנות ויתאבלו על תלתליו. הוא יזכה לגינוי ולהערצה. דרכיו המופרזות ייזכרו לדיראון או יוארו באור רומנטי. במוקדם או במאוחר תימצא אמת ביצירתו, גופו הגשמי של האמן לא יפחת ממנה. לא לאדם לשפוט אותה. כיוון שאמנות שרה על אלוהים, ואחרי ככלות הכל, שייכת לו.

רק ילדים הוא הצדעה לניו יורק הזוהרת והאפלה גם יחד, ובין דפיו פועמים ונושמים האמנים, הדלפונים, העשירים, הזונות ועושי הצרות של העיר. סמית מנציחה סיפור-אגדה מהחיים, אגדה שהייתה באמת, על שני אמנים שעשו את כל הדרך עד לתהילה, ובסופו של דבר נותרו, בנפשם, רק ילדים.

רק ילדים מאת פטי סמית בהוצאת כנרת זמורה ביתן,
תרגמה אנגלית: אורטל אריכה, 298 עמודים.

פטי סמית - ויקיפדיה
פטרישיה לי "פטי" סמית' (1946) היא מוזיקאית, זמרת יוצרת, משוררת, עיתונאית וסופרת אמריקאית. נחשבת למוזיקאית הרוק אנד רול המשפיעה ביותר בעיני רבים. הייתה מאמני הרוק הראשונים ששילבו היבט אינטלקטואלי ביצירתם בקביעות, וזכתה לכינוי "המשוררת הרשמית של הפאנק" בעקבות אלבום הבכורה פורץ הדרך שלה מ-1975, "Horses". למרות זאת הצלחתה המסחרית הייתה מוגבלת עד היום ולהיטה הגדול היחיד הוא "Because the Night", שנכתב במשותף עם ברוס ספרינגסטין.

סמית' נולדה בשיקגו, אילינוי וגדלה בניו ג'רזי. משפחתה הייתה דלת אמצעים והיא נשלחה לעבוד במפעל בגיל 16. במהלך לימודיה בקולג' היא נכנסה להריון ונאלצה לעזוב את הלימודים ולמסור את ילדה לאימוץ. ב-1967 עברה לניו יורק ובמהלך שנות השבעים המוקדמות פעלה כציירת, כותבת שירים (ללהקת בלו אויסטר קאלט) ועיתונאית רוקנרול (במיוחד במגזין "קרים") וכמקריאת שירה. היא ניהלה רומנים עם הצלם ההומוסקסואל רוברט מאפלת'ורפ, המשורר ג'ים קרול והמוזיקאי טום ורליין מלהקת טלוויז'ן, ומאוחר יותר נישאה לפרד "סוניק" סמית' מלהקת MC5.

ב-1974 החלה להופיע כזמרת רוק, בתחילה עם הגיטריסט לני קיי בלבד ולאחר מכן עם להקה שלמה שכללה את קיי, איבן קראל (גיטרה), ג'יי לי דוגרטי (תופים) וריצ'רד סול (פסנתר). במימונו של מאפלת'ורפ הם הוציאו סינגל ראשון בשם "Piss Factory/Hey Joe", כשצד א' ("בית חרושת לשתן") עוסק בזעם הנואש שחשה סמית' בתקופה בה עבדה במפעל, ובגאולה בדמות ספר שירים של ארתור רמבו אותו גנבה מחנות ספרים.

הלהקה שנקראה הפטי סמית' גרופ הוציאה את אלבומה הראשון "Horses" ב-1975 בהפקתו של ג'ון קייל, לשעבר בוולווט אנדרגראונד. האלבום נחשב כיום כאחד מאלבומי הבכורה החשובים של הרוק, משלב רוק אנד רול, פאנק רוק ושירה מדוברת ונפתח בגירסת כיסוי משוחררת ל-"Gloria" של ואן מוריסון ובמילים המפורסמות: "ישו מת למען חטאיו של מישהו, אך לא שלי".

הפופולריות של תנועת הפאנק גברה תוך כדי הופעותיה הראשונות של הלהקה ואלבומה השני "Radio Ethiopia" ניצל זאת והתנהל בסגנון רוק כבד יותר מזה של האלבום הראשון. הוא לא התקבל היטב ולמעשה אלבומה המצליח היחיד משנות השבעים היה "Easter" מ-1978, בזכות הלהיט "Because the Night" (במקור שיר של ברוס ספרינגסטין) שהגיע למקום ה-13 במצעד המכירות. במהלך סיבוב ההופעות לקידום האלבום השני נפלה סמית' מהבמה ומספר חוליות בצווארה נשברו. האלבום הבא "Wave" ניסה להמשיך את הכיוון הפופי של קודמו אך נכשל והפך לאלבומה האחרון של סמית' שיצא כאלבום של הפטי סמית' גרופ.

במהלך רוב שנות השמונים לא הייתה סמית' פעילה מוזיקלית וחיה בפרבר של דטרויט עם משפחתה. ב-1988 הוציאה את האלבום "Dream of Life" שזכה לביקורות טובות והתרחק עוד יותר מצליל הפאנק של עבודותיה המוקדמות. לאחר מותם של בעלה ואחיה בפרק זמן של פחות משנה, ובעידודם של חבריה מייקל סטייפ ואלן גרינספן, פנתה סמית' לטיפול פסיכיאטרי, שלאחריו היא הפכה לתומכת פעילה בטיפול פסיכיאטרי במחלות נפש, וכן מימנה את הקמתם של קווי טלפון לתמיכה נפשית באנשים על סף התאבדות.

בדצמבר 1995 הופיעה עם בוב דילן ולאחר מכן חזרה לניו יורק והוציאה את אלבומה השישי "Gone Again", עם חברי הפטי סמית' גרופ, הכולל את השיר "About a Boy" שעוסק בקורט קוביין ("רק ילד קטן, שלא יגדל לעולם"). קוביין וסמית' היו מעריצים אחד של השני, אך סמית' הביעה את אכזבתה מקוביין על רקע התאבדותו.

באותה השנה היא שרה ב-"E-Bow the Letter" של אר.אי.אם. מאז הוציאה עם להקתה שלושה אלבומים נוספים: "Peace and Noise" מ-1997 שכלל את השיר "1959" על פלישת סין לטיבט, "Gung Ho" מ-2000 שכלל שירים על הו צ'י מין, ו"'Trampin" מ-2004 שזכה לביקורות משבחות והפך לאלבומה המצליח ביותר מזה שנים רבות. במרץ 2007 נכנסה להיכל התהילה של הרוק אנד רול.

במשך שנות האלפיים תמכה סמית' באופן פעיל בקמפיינים של רלף ניידר לנשיאות ולהדחתו של ג'ורג' ווקר בוש. ב-2006 הופיעה בלונדון עם שני שירים חדשים, "Qana" העוסק בתקיפת חיל האוויר הישראלי בכפר קאנא ו-"Without Chains" העוסק באזרח הטורקי מוראט קורנאז שהוחזק בגואנטנמו במשך ארבע שנים ללא סיבה.

רוברט מייפלת'ורפ - ויקיפדיה
רוברט מייפלת'ורפ (1946-1989) ‏ היה צלם אמריקאי. נודע במיוחד בצילומים של פרחים, בצילומי עירום של גברים ובדיוקנאות שחור-לבן גדולים, במיוחד של ידוענים. בין היתר, צילם את אנדי וורהול, ריצ'רד גיר, פיטר גבריאל וגרייס ג'ונס. ההומואירוטיקה הבוטה של כמה מעבודותיו, כמו גם צילומים של תנוחות סאדו-מאזוכיסטיות, גרמה לוויכוח ציבורי סביב שאלת המימון הציבורי בארצות הברית של עבודות אומנות השנויות במחלוקת ציבורית.

מייפלת'ורפ נולד למשפחה קתולית בקווינס שבניו יורק. הוא גדל בלונג איילנד. משנת 1963 ועד שנת 1969 הוא למד במכון פראט ציור, פיסול ורישום אך עזב בטרם סיים את התואר. לאחר מכן, הוא עבר לגור במלון צ'לסי יחד עם זמרת הפאנק רוק פטי סמית', מי שהפכה להיות אחד המודלים האהודים עליו.

בתחילת שנות ה-70, הוא החל לצלם עבודות בשחור-לבן. משנת 1972 הוא קיים מערכת יחסים אינטימית ארוכת שנים עם סאם ווגסטאף, ששימש כמאהב וכמדריך רוחני. מייפלת'ורפ נפטר בשנת 1989 כתוצאה מסיבוכים שנגרמו ממחלת האיידס. אפרו נטמן בקברה של אימו בקווינס, ניו יורק. כשנה לפני מותו, בהיותו חולה, הוא הקים קרן על שמו. מטרת הקרן הייתה להגן על עבודותיו ולתמוך ביצירתו ובחזונו האמנותי. בנוסף, הקרן תרמה מיליוני דולרים למחקר רפואי ולמאבק כנגד מחלת האיידס.

רק ילדים - פטי סמית
Just Kids - Patti Smith