 | ||||||||||||
|
|
עשן לבן
|
||||||||||
חזור
"תספרי אמרתָּ "תספרי"... ואני סיפרתי, כי לא היתה לי כל ברירה אחרת באותו הרגע.
זה לא היה חשוב כל כך, מה שסיפרתי, החשיבות היתה בכך שסיפרתי, שסיפרתי למישהו. לא, לא למישהו, לא לסתם מישהו. שסיפרתי לך. נערה – לכאורה רגילה, מבית רגיל - מתאשפזת במחלקה פסיכיאטרית לאחר שבלעה כמות גדולה של כדורים. |
  
|
|||
היא חולה בדיכאון, היא כמעט ואינה מדברת, אינה מתקשרת. ועיקרו של הסיפור שנרקם מנקודה זו, אינו דווקא בדיכאון, אלא בהסתגרות, והניתוק מסביבתה הקרובה ומאלו האמורים לטפל בה.
מוקד העלילה הוא בתהליך הטיפול בדיבור, ובמטפל מיוחד, אליו היא מגיעה באקראי לאחר שנים, המביא אותה לפרוץ מתוך השתיקה וההסתרה, לדבר ולספר על הכאבים והזיכרונות, שהם הרקע למחלתה, ולהיות – מולו – נוכחת, לאחר שנים של היעדרות ואי-קיום.
תוך כדי כך, מתחולל בחדר הטיפול כעין נס, כאשר קשר נדיר צומח בין המטפל והמטופלת, ומתעוררים בה שוב רגשות, רצונות וחיים.
תמר צורן מתגוררת בצפון הארץ עם בן-זוגה, והיא אם לשני בנים. זהו ספרה הראשון.
עשן לבן מאת תמר צורן בהוצאת אסיה, עריכה: מרב שאול, 280 עמודים.
עשן לבן - תמר צורן
| ||||
|
|
| | |
| ||||
 | ||||
מומלצים:
ספרים
|
כתב עת ספרים
|
עולם חדש
|
רמקולים
|
זכות הילד לכבוד
|
סמיוטיקה
|
מטר
|
רמות
|
Tom
|
דלילה
|
גד ויספלד
|
מיקרוטופינג
 | ||||
|
|
ספרים חדשים באוגוסט 2019:
|
|
|
 | ||||
 | ||||
|
|
|
|
|
 | ||||
