» טקסט  » שירה  » ספרים חדשים ביוני 2013       חזור

שימותו הקוצים
מאת: יפתח אלוני
Let the Thorns Die - Iftach Alony

ההוצאה: אפיק דן מירון עורך הספר: בקובץ שיריו הראשון של המספר יפתח אלוני ("חלפים", "גנב החלומות") עושים היגדים קצרים וחשופים מה שעושים בסיפוריו המצבים, הדמויות והעלילה – הם בוקעים ישירות מרגעים קיומיים מתוחים ומשדרים מצוקה ומבוכה. השדר מועבר באמצעות הצירוף של האמירה הישירה והבוטה עם המטאפורה המפתיעה, המשמשת כמין צופן המאפשר קיצור דרך ותוך כך גם הסתרה חלקית של אמיתות קשות מדי. "הזיכרונות הם אֵבֶל. על מה שהייתי יכול", יודע המחבר. עם זאת "החסד העליון" המאפשר "לשכוח את עצמך" הוא אשליה, המביאה את האדם לשרת את אי-הצדק פעם אחר פעם, או שהיא מקלעת את האדם ל"אסון האמונה בכוחי". האדם חייב להיזהר "מרוחות מתעוררות מקרן הזוית של הזמן", אבל בה בעת אסור לו לכסות על "שברי האבל שלוחשים שנאה" – כמו על גחלים לוחשות, שכיסויין מגדיל את סכנתן. עליו להסתגל לכך שהדיבור שישמיע יהיה "גמגום של קול קינה".

8   
בַּבֹּקֶר גֵּרַשְׁתְּ אוֹתִי מִן הַמִּטָּה,
הֶחֱלַפְתְּ אֶת צִפַּת הַשְּׂמִיכָה
בִּלְבָנָה,
וְעָלֶיהָ צִיַּרְתְּ אֶת גִּדְרוֹת הַצַּבָּר,
שֶׁאֲלֵיהֶן הָיִיתִי יוֹצֵא לִפְנוֹת בֹּקֶר
לִקְטֹף וּלְגַלְגֵּל בַּחוֹל,
"שֶׁיָּמוּתוּ הַקּוֹצִים", כְּדִבְרֵי אָבִי.

אֶת הַבְּאֵר צִיַּרְתְּ בַּצַּד שֶׁלָּךְ,
בְּשֶׁלִּי – אֶת הַחֲמוֹר עֲקוּד רַגְלָיו הָאֲחוֹרִיּוֹת.
זָכַרְתְּ שֶׁבִּקַּשְׁתְּ: "חֲתֹךְ, שֶׁיִּבְרַח..."
וְצִיַּרְתְּ אֶת הָאוֹלָר הָאָדֹם שְׁלוּף-הַלַּהַב
מֻנָּח עַל בְּלוֹק חֵמָר בַּשּׁוּלַיִם, כִּמְעַט
גּוֹלֵשׁ מֵעֵבֶר לַמִּזְרוֹן, אַךְ עוֹדוֹ מְכֻוָּן
אֶל "הַזָּר" שֶׁל קָאמִי שֶׁהִתְחַלְתִּי שׁוּב לִקְרֹא.
עַל שִׂיחִים וּפְרָחִים שֶׁנִּקַּדְתְּ,
מְעָרֶבֶת עוֹנוֹת וְאוֹר שֶׁמֶשׁ,
מָשַׁכְתְּ צֵל עֵץ
מֵהַצִּפָּה אֶל הַקִּיר, גָּבוֹהַּ
מֵעַל מִשְׁעַן הָרָאשִׁים.
מֵעֵין הַסְוָאָה, אָמַרְתְּ, אוּלַי
יְבַלְבֵּל כַּמָּה צִפֳּרִים.

אַחַר כָּךְ נִקִּית מִכְחוֹלִים,
רֵיחַ טֶרְפֶּנְטִין הִצִּית אֶת הָאֲוִיר.
"מִצְטַעֶרֶת, מֹתֶק," אָמַרְתְּ כְּשֶׁשָּׁבַתִּי,
"הַקָּפֶה נִשְׁפַּךְ עַל הָרִצְפָּה.
לֹא הָיָה מָקוֹם עַל הַצִּפָּה."

אכן, כוחם הגדול של השירים גלום ב"גימגום" שבהם. היגדי השיר של אלוני הם תמיד קטועים, כאילו נחתכה מהם ראשיתם או אחריתם. אבל הקיטוע מוסיף להם עוצמה, שריריות, ישירות ומקוריות. רבים מהם מכים בקורא בכוחה המפתיע של המטאפורה הבלתי-מתאימה כביכול: "אני מלביש את המלה העירומה עדיין בזיעת אדמה".

הקורא עובר עם הדובר השירי של הספר על פני עולם בעל סימני היכר ישראליים, אלא שסימני היכר אלה הוטמעו לחלוטין במבוך אישי, שהמשורר חושפו בכנות אכזרית וללא כל ניסיון לשוות לו חן וצבעוניות. גם המוסיקה של הטורים אינה מנסה לשבות את האוזן. זוהי מוסיקה מתפרצת ונקטעת, מתאפקת ולפתע נפתחת ריגשית: "פרצה דמעה, נסעה ברחוב לבן כמלח, שקראתי על שמה". דן מירון

שימותו הקוצים, שירים מאת יפתח אלוני בהוצאת אפיר, עורך: פרופ' דן מירון, עיצוב עטיפה: אורן ורמוס, 67 עמודים.

1   
שִׁכּוֹר מִזֵּעַת הָאֲדָמָה
סָבִי שׂוֹרֵף גַּעֲגוּעָיו בִּירִיעַת הַסַּבְיוֹנִים.
חוֹתֵר בַּזֹּהַר הַפָּשׁוּט
אֶל מַטְּרָתוֹ.
זָז, מְשַׁפֵּר עֲמָדוֹת
בּוֹחֵן מִקָּרוֹב כּוֹכָבִים
כְּאִלּוּ הֵם צְהָרִים
בַּעֲדָם הוּא מַבִּיט
אֶל הֶעָתִיד, אֶל הַתֵּבֵל. סָבִי

שֶׁאָחַז בְּסָבָתִי כְּיָדִית דֶּלֶת,
חָסַם בְּפָנֶיהָ כָּל דֶּרֶךְ בְּרִיחָה
עַד שֶׁנֶּעֶקְרָה לַחוֹר

שֶׁלְּתוֹכוֹ אָנוּ מַשְׁחִילִים קְצוֹת אֶצְבָּעוֹת
לִמְשֹׁךְ סוֹדוֹת.

© כל הזכויות שמורות להוצאה לאור

שימותו הקוצים - יפתח אלוני
Let the Thorns Die - Iftach Alony