| |
ספרים חדשים - אתר טקסט ⚞ שנת 2013 ⚟ |
| 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | שנת 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | |
| אוגוסט 2019 | יולי 2019 | יוני 2019 | מאי 2019 | אפריל 2019 | מרץ 2019 | פברואר 2019 | ינואר 2019 | דצמבר 2018 | נובמבר 2018 | אוקטובר 2018 | ספטמבר 2018 | | |
|
![]() |
עולמם של המבוגרים נראה בעיניו קטנוני, מסוכסך, מלא בּוּרוּת ופחדים קמאיים, המביאים אותם להסיק מסקנות שגויות. הם מוצגים על ידו, לעִתים, באור נלעג ומגוחך משום שהם חסרי אונים, חלשים, לא מעודכנים, נמהרים ונוטים להיות ניזונים מ"עצות סבתא" מיושנות ופרימיטיביות. העובר מעוצב כדמות עגולה ומתפתחת, דמות של מספר המודע היטב למגבלותיו. למרות שהוא צף כדג באקווריום מי-השפיר של אמו ונעדר כל אפשרות של תקשורת ממשית עם סביבתו, חוש השמיעה שלו מפותח היטב והוא שומע ומבין את המתרחש סביבו. מאחר ויש לו יכולת לוגית להקיש היקשים, הוא משכיל להסיק את המסקנות הנכונות הרבה לפני המבוגרים בהם תלוי קיומו. הוא ערני ונבון, ניחן בתפיסה מהירה, בחכמת-חיים אינטואיטיבית, בסקרנות בלתי-נלאית, ברגישות רבה ובחוש הומור. שנינותו ותבונתו וחוש ההומר בו ניחן, מביאים אל הסיפור תובנות מפתיעות. גידי קורן, אחד הישראלים המצליחים בעולם, הוא פרופסור לרפואת ילדים ומומחה לפרמקולוגיה קלינית ולטוקסיקולוגיה. מאז שנת 1986 הוא חבר בכיר בסגל בית החולים "Sick Kids"ובאוניברסיטת טורונטו. פרוזאק בייבי - יומנו של עובר מאת גידי קורן בהוצאת הקיבוץ המאוחד - ספרית פועלים, עורכת: נילי כרמל-יונתן, איורים: ג'ודית אשר, 95 עמודים.
מתוך אחרית הדבר | העובדות פשוטות למדַי
ההבדל היחיד נעוץ בכך שאי-הידיעה של הריונה גורם לאם להמשיך ליטול תרופות שאולי הייתה בוחרת להימנע מהן אילו ידעה שהיא בהיריון. זהו אחד הגורמים לרמות חרדה גבוהות מאוד הפוקדות את האם והאב העתידיים. מקור החרדה נעוץ בפרשת התאלידומיד הידועה לשמצה, שהתרחשה בתחילת שנות השישים של המאה העשרים. אלפי נשים נטלו אז את התרופה ההיא לטיפול בבחילות ובהקאות בהיריון וילדו תינוקות עם מומים קשים בגפיים. אחת התוצאות של אותו אירוע טראומטי היא העובדה שמאז ועד היום מתייחס הציבור, כולל ציבור הרופאים, לכל תרופה שנוטלת האישה בעת הריונה כאילו הייתה תאלידומיד חדש. מחקרים רבים שבוצעו מאז ועד היום הוכיחו כי במציאות הרפואית הנוכחית - מעט מאוד תרופות מזיקות לעוּבּר. הפחד משימוש בתרופות גורם לכך שאִמהות רבות בעת הריונן אינן מטופלות באופן ראוי, אפילו במקרים של מחלות המסכנות את חייהן. אני פוגש מִדי יום בנשים שמוכנות להיות מעין "שאהידיות" ולסבול ממחלתן, בהנחה שגויה שסבלן יחסוך מתינוקן חשיפה תוך-רחמית להתפתחות לא תקינה או למומים כאלה או אחרים. הבעיה בגישה זו היא שברוב המקרים מחלות אִימהיות בלתי מטופלות נושאות סיכון רב לעוּבּר... מחלה דיכאונית בהיריון היא דוגמא ניצחת למצב הבלתי אפשרי הזה: דיכאון בלתי מטופל טומן בחובו סיכונים רבים לאם ולעוּבּר, כולל הפלות טבעיות, פָּגוּת וסיבוכים בלידה, לצד אשפוזים וניסיונות התאבדות של האם. קבוצת התרופות המרכזית לטיפול בדיכאון, התרופות שמעכבות את הסרוטונין ואפינפרין במוח, נבדקה על אלפי נשים הרות ובמרבית המחקרים לא הראתה תופעות לוואי עוּבּריים. יש רופאים המצטטים את מיעוט העבודות הטוענות שיש בתרופות כדי להזיק, למרות איכותם הנחותה של מחקרים אלה. חלקם עושים זאת מחשש שייתבעו לדין אם יקרה נזק לעוּבּר, והאחרים - אולי לא מצאו פנאי להתעדכן. לראיה - רוב הפסיכיאטרים המומחים בתחום יודעים היטב שטיפול תרופתי נאות עשוי להציל את חייה של האישה ועוּבּרה ואף פועלים בהתאם. כך נוצר על האישה ההרה לחץ חברתי או רפואי שלא להמשיך לטפל תרופתית במחלה שיש עִמה סיכון חיים או לסיים את ההיריון, גם אם הוא רצוי מאוד ותקין לחלוטין. סיפורו של "פרוזאק בייבי", של הוריו ובני משפחתו, מבוסס על המחקרים העדכניים ביותר ומטרתו להביא לידיעת הציבור, בדרך ספרותית, את האמת הרפואית; לגרום לנשים בהיריון להתייעץ עם רופאים מומחים בנושא תרופות בהיריון, להמעיט מהן חרדות מיותרות, לסייע להן להימנע מ"עצות סבתא" ולאפשר לעובּרים להתפתח ולהיוולד כתינוקות בריאים ושלמים. <© כל הזכויות שמורות להוצאה לאור פרוזאק בייבי - גידי קורן ![]() ![]() ![]()
מומלצים:
ספרים
|
כתב עת ספרים
|
עולם חדש
|
רמקולים
|
זכות הילד לכבוד
|
![]() |
|
![]() |