» טקסט  » כתבי עת  » ספרים חדשים בדצמבר 2013       חזור

מעין 9 - שירה ספרות ורעיונות
מאת: רועי צ'יקי ארד ויהושע סימון עורכים
Mayyan - Poetry, Prose, Arts and Ideas Magazine

ההוצאה: מעין הגיליון התשיעי של מעין יוצא יחד עם מערבון 9 ובפעם הראשונה מופצת גם נובלה בחבילת העיתונים, "הדוקומנטריסט", ספר הביכורים של ארי ליבסקר. סך הכול כ-300 עמודים עם עשרות יוצרות ויוצרים. במעין 9 שלושה מיני אסופות שירה: אסופת כיס של שירי זימה (עברית: ולאד שוסטרמן), מיני אסופה דו כותבית של יצירה משותפת בישראל (עורך: אבנר עמית), וכן את מיטב מקומון השירה של שכונת שפירא "שפירית" (עורכת: הדס גלעד). עוד במעין, פואמה גדולה של נועם פרתום על איזור התחנה המרכזית, חלקה הראשון של פואמה של רועי צ'יקי ארד על סגירת כיתן דימונה ושירים של תהל פרוש, אוהד פישוף, מיכל אגסי, עדי עסיס ושלמה חתוכה לצד כותבים רבים בפרסום ראשון. מאמרים של לו ריד, עפרי אילני, יהושע סימון ועוד וכן תרגומי שירה של אלן גינסברג, מרטיאליס ואיליה קמינסקי.

העפר לא מכיר / שני גרשי
העפר לא מכיר מקומות קדושים
העצמות לא מכירות את החזון
הדם לא מכיר את צבעי הדגלים
האזעקה לא מכירה את ההמנון
הגדר לא מבחינה בין שכנים למסתננים
שריקת הכדור לא מכירה את צפירת הזיכרון
הפקודה לא מכירה את הילדים המתחבאים
העונש הנורא לא מכיר את העוון
האבות השכולים לא מכירים את כל השיקולים
אהבת המולדת לא מכירה את סוחרי הביטחון

אבל שר הביטחון מכיר את סוחר הנשק
וסוחר הנשק מכיר היטב את שר הביטחון

ובכן ודברים אחדים / יניי
אחדים אחודים אימרה אחת אווילֵי אדמה ביזו
ביזו בבוחן ביטויָם באומרם בנות בירה גבוהה
גבוהה גיברו גרי גיא גידופי גאווה דברו
דברו דהרו דאו דְרוך דְרוס דריסת השמים.
השמים המה הִשמימוּם הותל היטם הפכפך וגואלו
וגואלו ונאלמו ונעלמו ונשרפו ונשטפו ונשפטו זאת
זאת זולות זוממו זורבו זועמו זוֹרוּ חוץ
חוץ חניית חמדתם חצצתם חילם חילץ טפו
טפו טפשו טעו טורפו טוטלו טלטלת יחד
יחד יעצו יזמו יוקש יתיצבו יווסדו כן
כן כולהם כאחת כפרו כנותן כח למו
למו לעגתה לשעה להלץ לליצים לבונה מגדל
מגדל מגיע מרום מעוז מנוסם מנו נוססו
נוססו נזורו נתפזרו נעו נוערו נאחזו סער
סער סופת סוע שיחם סיעפים סרה עונים
עונים עושת ערמהעזרה עניין עיוועים עורערה פעולתם
פעולתם פחה פניהם פה פוצחים פילגתם צור
צור צפיתה ציפצופם צעיתה צווחתם צרחתה קול
קול קראת קנוא קיר קירקרתה קינם קילעתה רובם
רובם רדף רוח רואי ריכב רום שדי
שדי שמעתה ש... שפטתה שטות שאונם תיעבתה
תיעבתה תולי תקומה תאבתה תלויי תשובה

32323232 / מאיה האן
2323232 , פרויקט משביר. אני גלוחת ראש וגלוחת כוּס, מסתובבת לי בין המוכרות השונות. ריטה ניגשת אלי ומציעה לי פוך מלטף למערומי הנוצצים — משפריצים איבה לכל חור בקולב. כן ריטה, כן, אני רוצה, אני רוצה פוך, ריטה, פוך, שיהפוך אותי מבפנים, שימלא אותי נוצות אווז, ריטה, אני רוצה להיות אווז, להתפטם, ריטה, לגעות, שיתקעו לי צינור בוושט געגעגע, שמישהו ייגע שמשהו ייגע.

פוך הפוך מפכפך לתוכי ברוך, מרכך, מרקק, יורקת על עצמי ועלייך, ריטה, הו, ריטה, את מציעה לי גם מחטב, כן ריטה, אני רוצה מחטב שיחטב אותי, ריטה, שיחטב לי תישבן, שיחטב לי את המוח שיחטב לי תצורה, שיחטב לי תנשמה, הו ריטה, הו.

יש מקום למתוקים ומקום רק לגברים, יש שלוש קומות נשים וגם מחלקת עסקים, עונדת תכשיט ממחלקת תכשיטים, לובשת חזייה מאגף המבצעים, אני ילדת משביר, שוברת תכלים, שבורה שם מבפנים עם כל קומות המחטבים.

גועה במשביר כמו פרה ברפת, מתפרפרת עם עצמי ועם גלינה, שלוקחת אותי ואת הפוך ואת המחטב אל מחלקת יולדות, אל העגלות, כמו עגלה, אני מחפשת את העגלה הדו-מושבית המשפחתית הלא אישית, שרק אצא מעצמי ושמשהו ייקח אותי, גלינה, הו גלינה, גלי לי את סודך, דברי אלי בשמך, שהיה אמור להיות שמי, כן, גלינה, אז אני עובדת במשביר עם תג מחיר. לא עושה כל פעולה, רק מחפשת עגלת טיסה שתיקח אותי מכאן. והמספר הזוכה הוא: 32323232 ! כן זו אני אני אני אני! אני זוכה! הו ריטה, הו גלינה, הו סבטה!!??!! מה את עושה כאן? את לא בחופשת לידה, מחפשת אחר בעל רבן וכתובה?

עולה על עגלת הטיסה, מחפשת מטוס להטסה, מקפלת את תגי המחיר וממריאה לברלין. כולן בברלין סבטה, גלינה, ריטה , כולן, בברלין, ממתינה לי הנאצית התורנית שתרד לי, שתפרוס עליי חסות, כמו מותג יהודי עלום, אלומת אור שוטפת את פניי ואני מוסרת לדעת מתמסרת שוברת שתיקה ומסגירה את מצבי השבור החדור הממושבר הממוסגר המתנפץ ונבנה בלי הפסקה (העבודה משחררת, גם אילנה דיין.)

מגהצת כרטיס אשראי וממריאה רגלית לרחובי הקט ג'ורג' אליוט. קורעת את שקיות המשביר ושוברת את כל הסרוויס החדש. תאוריית המפץ עוברת לי בראש ואני נרדמת על הרסיסים, מדממת.

ארבעה בעקבות מרטיאליס
עברית: רונן סוניס

חידה
לא ראו אותךְ עם גבר,
לא סיפרו שאת נואפת,
בֶּסָּה, כי תמיד בחבר
בנות מינך היית מוקפת.
"היא זכּה כמו לוּקְרֶטְיָה"
כך חשבתי לי כפתי
לא תיארתי לי כיצד
את אוכלת מהצד
איזו בושת, איזה פחד —
כוס וכוס הצמדְתְּ יחד,
איזו ונוס שברירית —
כל נשיותך גברית!
מי יפתור את החידה?
רק הספינקס אולי ידע:
גבר אין, אך יש בגידה

לשון הרע
כשעלתה בלחייך פלומה אביבית
עוד ליקקת זקפות בלשון שובבית,
ועכשיו, כשאפילו תליין וקברן
נרתעים מפניך מיד בעברם,
לשונך משמשת אותך קצת אחרת:
משמיצה, מלכלכת, קונה ומוכרת.
כשמצצתָ הייתה לשונך הבזויה
קצת יותר נקייה.

מכאן ומכאן
אתה מורט את החזה,
את הרגליים, הזרועות
וסביב הכלי שלך הזה
רק שערות קצרות זרוּעות.
כן, לָבִּיאֵנוּס, זה לא סוד -
נערתךָ תובעת זאת,
אך בשביל מי, אמור לי, אחא,
אתה מורט את אחוריך?

חור חור וחורשיו
אשתי תפסה אותי על חם. שמעו איך היא צורחת:
"עזוב אותך מבחורים! הרי גם לי יש תחת!"
גם יונו פעם ארגנה ליופיטר סקנדל,
אך הוא המשיך לחרוש את גנימד המגודל.
גם הרקולס כופף את הילס ושמט קשתו,
מה, לא היה ישבן גם למֵגֵרה, לאשתו?
כשדפנה נסה מאפולו, יקינטון עזר לו:
בעכוזו כיבה האל את כל מה שבער לו.
בריסאיס עם אכילס הזדיינה בלי אהבה,
הוא העדיף את פטרוקלוס — חבר מהצבא.
לא! שם גברי כמו "תחת" לא מתאים לסתם כל חור,
אמרי במקום זה שבורכת בכוּס — גם מאחור.

ביום הזיכרון / יודית שחר
ביום הזיכרון בפתח תקוה באחת עשרה בבוקר
קרעה צפירה אדירה התאבכה יללה,
ציפורים נאלמו, עצים דממו, עננים התערבלו קפאו
בשמי תכול ולבן.
קפאו בשוק מוכרים בפנים מיוזעים מושחרי זיפים,
אוטובוסים קפאו, מכוניות על הכביש.
קפאה המוכרת הרוסייה בשיני זהב מהכול בשקל.
בכיכר נערים דקיקים שחמחמים
פסקו מלרכון ולשאול בעיני איילה פיליפינית:
קר לך סבתא? קר לך סבא?
קפאו כיסאות גלגלים בוהקים בשמש ניקל.
נמו זקנים עטופים בשמיכה משובצת בעגלה.
תחתונים שיחרו לעליונים,
עליונים אין לדעת למי ייחלו אם בכלל.
"שאלוהים ייתן לך בריאות" מלמלה אישה נבולה בסלים
מפוספסים לרעותה, עם סיום הצפירה
וכולם, מתים וחיים הלכו לדרכם.

ואלה שמות / שלמה חתוכה
ואלה שמות בני ישראל היוצאים ממצרים
ומרוקו
ותימן
וכורדיסטן
ופרס
ועיראק

ויבואו ארצה שלוש מאות אלף
בנות ובנים —
פרחות,
וערסים.

שיר אהבה לאלף בית / עדי עסיס
אנו הבנים של טקטיקת הברירה הטבעית / הבנות המפויסות של בורא עולם וירטואלי / קוראים לך במגאפון הזכות הגדולה / חזור! / חזור תחת אצטלת העלווה של הסקוֹיה האלקטרונית / חזור לחמצמצות הדובדבנים הבוערים של הבינארי / חזור אל הטרוד / הטורדני / אל הקדוש / אל חוסר הפשר של ארצות מתנפצות / את הרסיסים מלחימים מחדש בשפה / בלי להצביע בלשון על מקורות הארמגדון / חזור אל הבידיבום של יואב עזרא / זו המכניקה העדינה של העקבי המעוותת את הקול מנציחה את הפער שבין בשר לרצח / חזור גם אם הסמלי מסרב / גם אם הגבעות של המרפא / הדיונות של האקסטטי נגדך / והן נגדך בבהלות / הן נגדך בחפיר סביב העיר / המוליך שולל לפניך / ואף-על-פי-כן / חזור / בתנועת הידיים מעל הראש של לוּ סילבר / בנעורים פראיים בבית החזה / חזור אל האנקוֹנדה של היומיומי / הרציפות אינה אלא קפיצות קוונטיות צפופות של הזעיר / לא תוכל לה / אם לא תשוב / שוב / שוב / מהו הלעוס אם לא הגומי השחור הנלעס שוב / החתירה הנצחית של העבד אל העולם החדש / שם אין קוראים שמע / אם לא עלתה השמש כזית / הקשב מתחת לשמיכה / מי המסתובבת / זו הרצִייה של היצורים / זה שם הקש / הגבבה של השבור / ובכל זאת חזור / הפרקט נתלש קורה אחר קורה / החול הטחון לקמח מתפזר בכוח האינרציה הסיבובית של הרצון / חזור / אילן / חזור / הנה חזרת

הקדמה למעין 9:
כשדניאל כהן בנדיט, דני האדום, נשאל בזמן המחאה החברתית בישראל על התקופה שאחרי 1968 , הוא ציין שאחרי שנת 1968 , הגיעה 1969 הצוננת. 1969 , כמשל, נמשכה גם לתוך השנה השנייה שאחרי המחאה בישראל. אבל מעין, כתמיד, העדיף לשמור על פעולה, התנגדות ושמחה ולא לשקוע במרה שחורה ובפטליזם קודר.

את יסוד השמחה יש המסווגים כצרכני, כמעין הפי אנד נוסח וולט דיסני או ניו אייג', אבל אנחנו מדברים על סוג השמחה והיצירה ששררה ברפובליקת האוהלים — תחושה של שחרור, ידידות ודמוקרטיה (במובנה המילולי, שלטון העם) שבסופו של דבר נקטעה על ידי מארז של כוחות הון, קואליציה עירונית וממשלתית, תקשורת ושכנים בעלי-בתים שלא רצו לראות הומלסים ליד ביתם.

דווקא את אווירת הפצע, המרמור ורפיון הידיים אנחנו רואים ככלי המשרת את השלטון. לא פלא שהשיר שנכתב על שר האוצר יאיר לפיד ופורסם לפני כמה חודשים, מדבר על חשיבות ה"פצע".

ניתן לראות במעין כתב-עת, אבל זו תפישה משמימה וצרה. מעין הוא מצע פואטי לתנועה, לפעלתנות שלא מרכינה ראש בפני המשטר, לאיחוד ההון-צבא ששולט בין הים והנהר בעשורים האחרונים.

בגיליון מטעמים רבים: אסופת זימה משירת העולם; אסופת שירה דו-כותבית (שיר שנוצר בשיתוף של מספר כותבים); תרגומים רבים של שירה; פואמה מרשימה על אזור התחנה המרכזית מאת נעם פרתום; פרסום ראשון של יותר מעשרה יוצרות ויוצרים, לצד פרסום מחודש של יניי שחי בארץ ישראל במאה החמישית.

אחד ההישגים הגדולים שלנו הוא החדש והרע שהחל את דרכו כגלריה זמנית של מעין בתל אביב ב- 2007 ומשם הפך למגזין אמנות. השנה הקמנו גלריה ציבורית חדשה ברחוב כיאט 1 בעיר התחתית בחיפה שמנוהלת על ידי נטלי לוין. התערוכה הראשונה במקום נקראה "מזימות נדל"ניות", ועסקה בזכות לבית, בקבוצות רכישה, בטבח פועלי הבניין, בדיור-ציבורי, ובתפקידה של אמנות בג'נטריפיקציה. הגלריה פועלת בשיתוף פעולה עם הבר הפלסטיני הסמוך, אלהמברה.

הגיליון מופץ יחד עם אחיו, מגזין הקולנוע מערבון. לראשונה אנחנו מפיצים ביחד עם העיתונים בחוברת נפרדת גם נובלה, "הדוקומנטריסט" מאת ארי ליבסקר. אפשר לומר שהנובלה היא הילד שיכול היה להיוולד מזיווג של מעין ומערבון, שכן עלילתה עוסקת בצורה ביקורתית בז'אנר סרטי הכיבוש, וארי ליבסקר הוא עצמו קולנוען. בגיליון זה גם הופעת אורח של ה"שפירית", מקומון השירה של שכונת שפירא (עורכת: הדס גלעד)).

הוצאת הספרים של מעין מתרחבת והשנה הוצאנו שני ספרי שירה שהיו הצלחה גדולה, את "באימבאיב" שמכיל את כל כתביו של רומן באימבאיב ואת "מקש הרווח" הכולל חמישה ספרים של ערן הדס, שחלקם נחתמו על ידי בת-דמותו צאלה כץ, שהחלה את דרכה בגיליון 2 של מעין. הספר הבא בתור במסגרת הוצאת הספרים הוא "עין הכמהין" של המשוררת ואן נויין.

כמו שנכתב במאמר מאת יהושע סימון בגיליון שבידיכם, בישראל כמו במצרים נכנס למשוואה גורם שלא ייעלם במהרה — העם. דווקא בעידן זה של חושך וייאוש, עלינו להבין שאמירת נואש כמוה כעיווּר עצמי או כריתת רגל בריאה שנרדמה — רוצו קדימה, היאבקו ונצחו.

באהבה, מערכת מעין

מעין 9, כתב-עת לשירה, ספרות ורעיונות - חורף 2014-2013, מופץ עם מערבון - מגזין חדש לקולנוע ועם הנובלה הדוקומנטריסט מאת ארי ליבסקר עורכים: רועי ארד, יהושע סימון, מערכת: נטלי לוין, חגי בועז, כרם הלברכט, ארי ליבסקר, נמרוד קמר, יוני רז פורטוגלי, מיכל דר, יובל בן עמי, אלישבע לוי, יוסי למפל, זהיה קונדוס, דן שדור, יונתן לוי, שרוליק איינהורן, מעין שטראוס, מתי שמואלוף, אבי בוחבוט, אהרן שבתאי, אפרת מישורי, תהל פרוש, אלטייב ע'נאים, ענת עינהר, ליאור יעיש, עפרי אילני, רועי רוזן.

שער קדמי: זויה צ'רקסקי, לוסי, 2013, עיצוב גרפי: אבי בוחבוט, עריכה לשונית: קרן גרין, ריכוז: עדי הלל, מנהל: איתמר פרחי, עורך גרפי מייסד: כרם הלברכט, מו"ל: עמותת מעין - כתב-עת לשירה וחברה.

הקדמה למערבון 9: מתחזקת התחושה שהרגע הנוכחי הוא א-היסטורי. זאת אומרת, העכשווי הוא רגע שכבר אינו פוסט-שומדבר. הוא הווה נצחי שבו דברים לא מצטברים (למעט חוב), עוולות לא נספרים ((עיראק וסוריה הן דוגמאות טובות, וידע נעלם כל העת (תוך שהוא נהפך למידע).

לקולנוע יש בעיה להתקיים במציאות כזאת מאחר ובהגדרה הוא קשור בהיסטוריות — הוא נטל חלק ברגע ההיסטורי ביותר של דברי הימים; היסטורי במובן שאירועי היום נקבעו ונגעו בהמונים — מהראווה של פארק השעשועים, דרך מהפכת אוקטובר וניצחון הרצון הנאצי — הקולנוע היה חלק מעולם שבו עין אחת תמיד עצומה. צורת צילום זו ביטאה את טיבו ההיסטורי של העולם — יש צד שני, יש עולם אחר אפשרי, יש מקום לדמיין מציאות אחרת לחלוטין.

בעולם מצלמת מסך המגע איתה מצלמים בשתי עיניים, אין כבר מקום לפער שבין הפקה להפצה, בין צילום להקרנה, בין משחק להופעה — הפער ממנו עשויה ההיסטוריה. זה גם עולם ללא קהל (במובן של המונים), במובן של אופק קומוניסטי או אפילו הסתפקות באופק דמוקרטי. זאת אומרת, כמובן שיש צופים — שירותי האיכון והביון, אבל זה לא העולם של הקולנוע. מעניין לגלות שדווקא ברגע הזה ישנו פרץ יצירה חסר תקדים של סרטי קולנוע ראשונים בישראל. בשנתיים האחרונות נעשתה כמות סרטים ראשונים בידי קולנוענים מקומיים שמתייחדת לא רק במספר הסרטים אלא גם באיכותה. אנחנו שמחים שחברי מערכת מערבון, שמורכבת מיוצרי קולנוע, הם חלק מגל יצירה זה.

העבודה על הגיליון הנוכחי של מערבון שיקפה לנו את המהלכים המצטברים שהתרחשו בעיתון במהלך שנות הופעתו; עיסוק בתנאי היצירה הקולנועית המקומית, ייצוג וזהות מזרחית, קולנוע נשי, חיי הסטודנט לקולנוע, כתיבה של קולנוענים על קולנוע, סוגות סינמטיות חוץ-קולנועיות, המקום שתופסת פורנוגרפיה, יצירתם של קולנוענים עיליים ובמאי טראש מהעולם, המתחים בהם פועל הקולנוע הדוקומנטרי הישראלי — אלה בין הנושאים שחזרו ועלו בעיתון מאז גיליונו הראשון.

הגיליון הנוכחי מאגד שיחות עם במאים (ערן קולירין, דן שדור ויותם פלדמן, הארון פארוקי, ליאו קראקס).

עוד בגיליון, אדם אבולעפיה ורני לביא בוחנים כל אחד בדרכו סרט דוקומנטרי עכשווי — רעש של נואית ודן גבע והחבר הערבי שלי של נגה נצר; יעל קיים מציעה מתווה להיסטוריה של קולנוע שביימו נשים ישראליות; סמדר זמיר מנגידה את ההיתכנות של קולנוע פורנוגרפי פמיניסטי עם מציאות ההפקה של סרטים פורנוגרפיים; נטלי ברוך מספרת איך הגיע הסרט המרוקאי משה, לאן אתה הולך? להקרנות בארץ; ליאור יעיש פותחת חלונית לפולקסטרימס.נט — מאגר סרטים וחומרים תיעודיים שמביא את ההיסטוריה של האנשים באמריקה; יהושע סימון מציע את הפורמליזם של הנוער סרטו של תום שובל כצורה של ריאליזם; ועמית קלינג מחפש משמעות בסרטי ראפרים.

הגיליון הנוכחי כולל תיק מיוחד על יצירתו של הארון פארוקי (עורכת אורחת: לליב מלמד), קולנוען מערב גרמני שלעבודתו השפעה ניכרת על צורות שונות של קולנוע מסאי ושימושים בהצבות וידיאו. כמי שהחל את דרכו כסטודנט לקולנוע שסולק מהלימודים בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ששכן בחלק האמריקני של ברלין בשנות השישים, מוצא עצמו היום פארוקי מציג את עבודותיו במוזיאונים ובגלריות. לאחרונה גם שהה בביקור בארץ במשכנות שאננים ואף נערכה תערוכה מעבודותיו במוזיאון תל אביב (אוצרת: אנטיה אהמן).

תיק פארוקי כולל מאמר מקדים מאת מלמד וכן שיחה שערכה עמו בעת שהותו בארץ. התיק כולל גם שיחה שפארוקי קיים ב- 1981 עם איש התיאטרון המזרח גרמני האגדי היינר מולר (מבחר משיריו של מולר הופיע בתרגום לעברית במעין 2, 2006-2005 ). במאמר מ- 1991 תום קינן דן באופן בו מטפל פארוקי ביחסים שבין הדימוי הדומם לדימוי הנע — הקולנוע והצילום, ובאופן בו הצילום לוקח חלק פעיל וחשוב בשדה הקרב של המאה העשרים.

באותו מאמר, שנכתב בעקבות מלחמת המפרץ הראשונה, שהופיעה ברובה מעל מסכים שונים, בעיקר מרקעי טלוויזיה ומוניטורים של פצצות חכמות, קינן, בעקבות פארוקי, מכריז על התבססותה של "ספֶרה אלקטרו-פוליטית ציבורית חדשה." ספרה זו, א-היסטורית, מאוכנת ונעקבת, היא המציאות עמה מתעמתים הסרטים ויוצרי הקולנוע העכשוויים. תיהנו מהגיליון, מערכת מערבון

מעין 9 - שירה ספרות ורעיונות - רועי צ'יקי ארד ויהושע סימון עורכים
Mayyan - Poetry, Prose, Arts and Ideas Magazine