» טקסט  » ספרים מקור  » ספרים חדשים בינואר 2014       חזור

מנדלי העברי
מאת: שלום יעקב אברמוביץ

ההוצאה: חרגול מנדלי מוכר ספרים, שלום יעקב אברמוביץ (1917-1836) הוא הצ'רלס דיקנס שלנו, הסרוונטס שלנו, הגוגול שלנו ואולי גם הוויקטור הוגו שלנו, קלאסיקון ראוי לשמו, שנון, מפתיע ומענג המפליא בנגיעתו לזמננו ולמקומנו, גאון לשוני שיצירותיו מעוררות רגש ומחשבה ברגעים הבלתי צפויים ביותר. שני הסיפורים בקובץ זה, "בסתר רעם" ו"שם ויפת בעגלה" מפגינים לראווה את כל התכונות שהפכו את מנדלי למה שהוא - הברק הלשוני, ההומור המושחז וההתבוננות הרגישה והמעמיקה שלו בנפש האדם. לשני הסיפורים מצורפת אוטוביוגרפיה קצרה שכתב אברמוביץ' בשנת 1889, "רשימות לתולדותי". ד"ר ענת ויסמן מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב הוסיפה ביאורים והערות בצד הטקסט וכן אחרית דבר מקיפה על מקומו של מנדלי בימינו, על הבחירה שלו לחזור אל העברית לאחר שני עשורים של כתיבה ביידיש, וכן על המשמעויות הנסתרות של הסיפור "בסתר רעם".

וכשמבינים יותר - צוחקים (וגם בוכים) יותר...

מהדורה ערוכה ומבוארת זו זכתה בפרס משרד התרבות להוצאת ספרות מופת

מנדלי מוכר ספרים הוא שם העט של שלום יעקב אברמוביץ (1917-1836) מחשובי סופרי היידיש והעברית בעת החדשה. הוא הרבה לכתוב גם בעיתונים ובכתבי-עת, תירגם לעברית ספרי טבע ומדע, וליידיש ספרות מסורתית.

מנדלי העברי מאת שלום יעקב אברמוביץ (מנדלי מוכר ספרים) בהוצאת חרגול, 165 עמודים. על העטיפה: עבודה מאת יאיר גרבוז (פרט) עיצוב העטיפה: תמיר להב-רדלמסר

בסתר רעם
אמר מנדיל: זו כִּסְלוֹן העיר, שבה אפתח את סיפורי, חשובה היא ביותר, שכל תחום-מושבם 1 של היהודים נקרא בשמה. ולא לחינם זכתה לגדוּלה זו להיות עיר ואם בישראל; שהרי אין אחד מאנשי מקומנו שלא יתייחס, אם מעט אם הרבה, לכסלון, ולא תהא לכל הפחות שמינית  2 שבשמינית מסגולותיה העצמיות נרשמת בו.

אם אתם, רבותי, לא נולדתם בעצמכם בכסלון, הריני בטוח כי הוריכם היו כסלונים, ואם דם כסלוני אינו נוזל בכל רמ"ח אבריכם ושס"ה גידיכם, על כל פנים יש לו מקום באחד המִקצועות  3 שבמוחכם. נער הייתי וגם זָקַנְתִּי ולא ראיתי אחד מאחינו שמתוך מעשיו והליכותיו ומנהגיו במִלֵּי דְעָלְמָא ובמִלֵּי דִשְׁמַיָּא 4 לא יהא מציץ דבר-מה מִתְּכוּנוֹת כסלוניות. בין הדיוטים ומשכילים, בין עניים ועשירים, בכולם רשמי כסלון כדורבנות וכמסמרות נטועים.

שׂחוק נעים מרחף על שפתי ברגע זה, שאני קורא בשם כסלון לפניכם, שׂחוק מבשר טוב, משמיע שלום לבנים מאת אם-הורתם, לבני בנים מאת אם-זקנתם ולקרובים מאת דודתם, מבשר ואומר ומתכוון לעשות להם נחת-רוח בסיפוריו, רואה בשמחתם ונהנה גם הוא.

יתבשרו אחינו הקרובים והרחוקים, העומדים בין בים ובין ביבשה, כי כסלון אמנו עוד קיימת, ברוך השם! לכו בנים שמעו ואספר לכם מעשֶׂיהָ ודרכי יהוּדֶיהָ: שִבְתם וקימתם, מלבושם והילוכם, מחשבותם והגיונם, משׂאם ומתנם, שִמעו ואל תבוזו כי זָקְנָה אמכם, עוד עומד טעמה בה ומנהגיה הישנים עדיין נזכרים ונעשים ואינם עוברים מתוך היהודים. אֶעֶרְכָה אותה לעיניכם בצביונה ובדמות תבניתה וראיתם מה היא.

עיר ישראל גמורה כסלון בכל פרטיה. חוכמת הבנאים בזויה אצלה ולא תלך בחוקותיהם. בתיה אינם עומדים בקומה זקופה ובחוצפא כלפי שְׁמַיָּא, 5 אלא הם שפָלים, ויש בהם גם כפופים וגגותיהם כבושים בקרקע, לא כָּחָל ולא שָׂרָק ולא פִּרְכּוּס מבחוץ, כי שקר החן והבל היופי 6 ואינו שווה בהפסד פרוטה אחת. כל כבוּדה של דירת יהודי פנימה, שם מיטתו, שולחנו וסיר-רחצו, הצאצאים והצפיעות, 7 כל כליו מִכְּלֵי חֶמדתו ועד כלי בית-המבשלות והמטאטא עם היתד התקועה בו.

דין מעקה לגגות עם צינורות לקילוח מי המטר ורצפת אבנים לפני הבית אינו נוהג אצלה; וכנגד זה מנהג להרבות בשופכין נגד הפתח, וחזירים באים וטובעים עד אוזניהם בעַבְטִיט ורפש לשם תועלת ולשם תענוג ומעלים סִרְחוֹן.

ואם השוטרים הקטנים משמיעים לפעמים על הנְקִיוּת, משתיקים אותם בכוס יין-שָׂרָף ובפרוסת חלה של שבת. כי החלה הזו, שהיא תחבולה בדוקה ומנוסה להטיית פתילת הנר בלילי שבתות, 8 פועלת להפליא גם בהטיית לב הממונים האלה.

ובשעת הדחק, כשהם מקשים את לבבם ביותר, מאכילים אותם עוד חתיכת דג ממולא בבצלים ושומים, ומיד נעשים רכים משֶׁמֶן, והעולם כמנהגו נוהג. אמנם היה מעשה והבהילו את כסלון לצאת מגדרה ולהתנאות בפני הבריות על-כורחה. הקול נשמע כי אחד מזרע הפַּרְתְּמִים 9 ההולך למסעיו יבוא אליה בקרוב. ותתעורר כסלון ותכין את עצמה לקראת בואו. והנה עברים יוצאים מחוריהם ואיש כליו בידו: אגודת סמרטוטין של מחצלת ומיני צבעים זרים ומשונים.

ויתחכמו הכסלונים ויציירו על פני בתיהם, איש כיד דמיונו הטובה עליו, תמונות מבהילות ממיני התמונות, הנראים על כתלי בתי-כנסיות ועל צורת "המזרח" 10 שם. ולְמה היתה כסלון דומה באותה שעה? לכלה בת ישראל, שטורחת ומעלה על גופה תכשיטים משונים וכלים מרובים כפי יכולתה, כדי למצוא חן בעיני החתן והמחותנים.

ראו נערים את הציורים החדשים והשתוממו על מעשי הגדולים ואמרו בלִבם: הבו גודל לְהַזִּקְנָה! גם ישישים קמו עמדו. מיחיי שומר-ישראל, מכבה הנרות בלילי שבת, פער פיו מתמהון-לבב, ויד ימינו, שנשתלחה להוציא מחיקו פרוסת חלה בשביל פיו, עמדה באמצע הדרך נטויה באוויר; ופטריכי, חולבת הפרות בשבתות ומועדי בני ישראל, שׂחקה בקול מרוב עונג וידיה על כרסה.

השוטר עמד והתבונן נפלאות כסלון, הניע ראשו, תוהה ומתחכך בעקימת שפתיים ומוציא מפיו קול דברים, שהכסלונים בתומתם דְרָשׁוּם לשֶׁבח, ודאי ערל זה תמה על חוכמת היהודים ואמר בלבו: רק עם חכם ונבון הגוי הזה. 11 לפיכך זחה דעתם עליהם ונצנצה בהם מידת הביטחון ואמרו, כי מעתה ירחם הנוגשׂ הזה וימלא כל משאלותיהם.

הן אמנם העז איש אחד ללגלג על כסלון ולומר, נוי זה לא מְנַוולה עוד יותר ומעיד עליה שהיא סרת-טעם. אבל כך אמר אחד האפיקורסים, מאותם החקרנים השוטים, ולפיכך לא השגיחו בו ואת דבריו נשא הרוח.

כסלון זכתה לשם עיר ישראל גם בשביל מידת הסבלנות שבה וענוות רוחה היתֵרה. עדים הם כל בעלי-בתיה וזקניה, כי פעמים רבות הכלימו אותה בפרהסיה בשביל החתחתים ברחובותיה, שאבני הרצפה מפוזרות בריחוק מקום זו מזו וראשיהן חדים כחניתות והיו לאבני-נגף ולצוּרי-מכשול.

וכשלו בם רבים ונפלו ונשברו רגליהם, ובשביל פגרי החתולים והכלבים ושאר מיני שרצים, המושלכים בראש כל חוצות, והנעלבה הזאת היתה כחֵרש לא שומע ומחלה על עלבונה. פצו עליה פיהם כל אויביה בשביל יְאוֹרָהּ ומקווה-מימיה הנרפשים והמעופשים מרוב גללי אדם ובהמה המתלקטים שם זה כמה שנים, ובשביל השרפות המצויות בתוכה, מפני שהבתים עומדים צפופים ואחד באחד ייגשו, והתמימה הזו שומעת חרפתה ואינה משיבה.

הן אלה קצות רשמי פני כסלון וצורתה. אך טפח אחד מגוּלה פֹּה לפניכם, רבותי, ושאר הטפחים תציירו בעצמכם בדמיונכם. שמא יעלה על לבכם הרהור רע לומר כמה מכוערת הישראלית הזאת, אין בכך כלום: מי ייתן ותמצאנה כל המכוערות חן בעיני בעליהן ככסלון בעיני אלפי בעלי-בתיה. לא רק בפיהם ובלשונם בלבד כי גם בכל מעשיהם מראים הכסלונים מה נאמנה רוחם את קריית-משׂוֹשׂם; כל רואיהם יכירום, כי כסלונים הם בגופם ובנפשם ובמאודם.

הכסלוני אינו מקפיד כל-כך על נוי בגדיו ועל הנקיוּת וכיוצא בזה מהבלי העולם, שבני-אדם מהדרים בהם. התמורות בהלכות הלבשה, המתחדשות מעת לעת בפאריז ובשאר מקומות היישוב, אינן נוגעות לכסלון. ואם לפעמים מתגנבת לתוכה אחת מהתמורות הללו, פניה משתנים ככְרוּם 12 על ידי החייטים ההולכים לשיטתם בדיני הקֶטע 13 והתפירה, והפאריזית הזו מתייהדת ונושאת עליה חותם תכנית כסלונית.

כשיצאה הגזֵרה על שינוי מלבושי היהודים 14 בארצנו, קיימו וקיבלו אותה הכסלונים מעט-מעט. ואם לכאורה הם מתלבשים עתה על פי הדת כמנהג אשכנז, ומצד דינא דמלכוּתא אין לבוא עליהם בעקיפין, אף-על-פי-כן יש במלבושם שמץ דבר יהדות-כסלונית וסגולה מיוחדת, שאין לפרש מה היא: זה הקארטוּז, 15 שיש בו כל הפרטים וסימני בעלי-מינו, הנה בראש הכסלוני הוא מתייהד בצורה זרה ומשונה, ונראה כאילו השטריימל, 16 עליו השלום, נתגלגל בו.

ואין צריך לומר הסוּרטוּק, 17 יש בו מספר התפירות והקטע במקום האבנֵט וכפתורי העצם וכל פרטיו התלויים בו, אף-על-פי-כן אצל הכסלוני בדמות קַפּוֹטָה 18 הוא ברישומו הכללי. והסדק הזה מאחורי הבגד, שבכל אדם יהיה לו לבדו ואין לזרים אִתו, והרי אתה אינך מרגיש במציאותו, אצל הכסלוני הוא נפתח לרגעים בדרך הילוכו, מתלבט אילך ואילך, מכריז ואומר לכל: פלוני סָדוּק, 19 והרי לפניכם אחוריו ושתי רגליו!.. וראוי להעיר, שהכתוב מדבר במיני סְדוּקים סְפֵקִיִּים, שהם ספק משכילים ספק חסידים ואינך יודע לעמוד על אופיים.

ובכלל מיני בני-אדם הללו הם: היועצים ובעלי-סְברא, המעורבים עם הבריות וזכין 20 בעצתם לכל אדם ולכל עניין, בין עניין של יחיד ובין של ציבור, ואלו נקראים על הרוב בשמותם רבי פלוני ופלוני, גם שלא בפניהם, ויש בהם שהכל קוראים להם "דודים" סתם. ובתוכם גם הבוררים הפיקחים והשדכנים-המדיניים 21 וסופרי הקהל והקבלנים והשתדלנים והפשרנים והמחוכמים והידענים-הבטלנים...

הכסלוני שנמצא רבב על בגדו, כגון שומן הקוּגיל 22 ודייסה ועפרורית חלמון של ביצים, ליחה ומיץ האף וכדומה, אינו חייב מיתה, חלילה, אדרבה רבב זה נוי הוא לו ומוכיח עליו שאינו נוהג בעצמו סלסול ואינו מפנה לבו לדברים בטלים. 23

ואפילו לעטרה של רפש, המקפת את שולי הבגד, אין הכסלוני חושש ומעלים עין ממנה עד שהיא מתייבשת ונופלת מאליה. הרי לפניכם, רבותי, הכסלונים במלבושיהם העליונים, ואת התחתונים – המכנסיים והפּוּזמקאוֹת, הריני מניח לדמיונכם להתגדר בהם.

בדין הוא לספר גם במלבושי הכסלוניות ולא לעבור עליהן בשתיקה, דְקַיימָא לָן 24 על כל העבֵרות נשים מכפרות חוץ מהיסח-הדעת, שאתה מסיח לבך מהסתכל בפניהן ובכסותן ותכשיטיהן. והגע בעצמך, נשים כוחלות ופוקסות, מפרכסות ומקשטות את עצמן ומבלות בזה זמנן במסירת נפש וממון, וכל כוונתן לשמכם, רבותי, לשם לבבכם ועיניכם, ואם אין אתם זונים אחריהן נמצא שטרחו לבטלה. על עבֵרה זו אין הנשים מוחלות, בין משכילות ובין הדיוטות, בין יפות ובין מכוערות, בין צעירות ובין זקנות, ואפילו צנועות...

אבל עניין מלבושי הנשים הוא מגופי ההלכות החמורות בהלכות אישוּת, המתחלק לארבעה סוגים כוללים, מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור, וכל סוג מתחלק לכמה וכמה מינים וכל מין לכמה וכמה סעיפים, ובכל סעיף וסעיף יש תלי-תלים של דקדוקים, תרי"ג פניות ורמזים וכוונות עמוקות, מה שאין הפה יכול לדבר והקולמוס לכתוב... ומה לעשות? השתיקה אינה יפה, דְּמֶחֱזֵי ככפירה במציאוּת הכסלוניוֹת וכאילו רַחֲמָנָא אַפְקְרֵיהּ לְזַרְעָא דְחַוָּה, 25 והדרישה בהן היא יגיעה מרובה, וקשה מכל ארבעים חסר אחת אבות-מלאכות ביחד.  26

שמעו רבותי! פֶּתח פתוּח מצאתי לצאת בשלום מן המבוכה. מי כיהודי יודע פשר דבר להסביר פנים לכאן ולכאן ולצאת בעצה ותחבולה מחוכמת ידי כל הדעות? – הנה מקום אתי בכסלון וניצבתם לי שמה באחת הפינות, ואני אעביר כל טוּבי על פניכם 27 כבמחזה. והיה בעבוֹר הכסלוניות לפניכם וראיתם אותן בעיניכם מכף רגל ועד ראש ותדעו...

הנה הוּרם המסך והמחזה לעיניכם. הביטו וראו, רבותי!

מנדלי העברי - שלום יעקב אברמוביץ