» טקסט  » שירה  » ספרים חדשים באפריל 2014       חזור

עין הכמהין
מאת: ואן נויין
The Truffle Eye - Vaan Nguyen

ההוצאה: מעין לאחר שיצא כחוברת דקיקה בשנת 2008 שחולקה יחד עם כתב העת מעין, עין הכמהין יוצא מחדש, בגרסה מתוקנת, ובתוספת שירים חדשים. מהביקורות לגרסה הראשונה: "איך להגדיר את הקסם העובר עלינו? זו שירה מופלאה. מאז יונה וולך בשנות השישים השבעים והשמונים, לא היתה לנו תופעה כזו",מנחם בן "אי אפשר לפספס את המוזיקליות המבריקה של ואן נויין. יש בעברית העשירה שלה העדר מעורר קנאה של סטראוטיפים וקבעונות לשוניים ותרבותיים, והאוזן שלה קולטת את כל הצירופים הקולעים והמתבקשים מבחינה מוזיקלית, גם אם מבחינה סמנטית הם הזויים." טלי לטוביצקי עיבוד נתונים | ואן נויין אַתָּה קוֹרֵא שִׁירָה מְתֻחְכמֶּת מֵהֶרְצֶלִיָּה פִּתּוּחַ, קָרוֹב לַיָּם. הָיִיתָ טַיָּס עִם שֶׁבַע גִּיחוֹת לְשֶׁטַח אוֹיֵב, פַּעַם. חַייַּ: תְּקוּפוֹת גְּבָרִים. טַבּוּלָה רָסָה שֶׁל רְשִׁימוֹת זַיִן.

ואן נויין היא משוררת ועיתונאית, נולדה באפריל 1982 באשקלון, בת לפליטים מוויטנאם שמצאו להם בית בישראל. היא גדלה והתחנכה ביפו. לאחר שירות צבאי החלה לעבוד ככתבת בעיתון "זמן תל-אביב". גיבורת הסרט הדוקומנטרי "המסע של ואן" המתעד את חזרת אביה לוייטנאם אחר קרוב לשלושים שנה.

המבקר מאוהב: מנחם בן קורא מוקסם את חוברת שיריה של ואן נויין, ממשיך לחוברת "מעיין" החדשה, וקובע: השירה חזרה, ובגדול" צ'יקי ארד, על הביקורת של מנחם בן.

אלי הירש על הגרסה החדשה: "בקולאז'ים המילוליים שנויין יוצרת הכל נודד, מחליף מקום, מערפל את משמעותו ומניעיו – התשוקה נודדת מהגוף לעיר, האלימות מהעיר לגוף, והמשוררת עצמה נודדת בין כמיהה נואשת להאחז, להטיל עוגן, אולי אפילו להתאהב, לבין מיאוס מהכמיהה הזאת, מהשיבוש והזרות שעומדות בבסיסה ומהנדודים המתמידים שהיא כופה. ומה שמחזיק את הכל יחד, מה שמצדיק, בלשונו של אבידן "את הנשיאה המוזרה בעול / הבדידות הגדולה והיאוש הגדול", היא אהבה גדולה וכואבת לתל אביב ולשפתה, העברית." לביקורת המלאה

עין הכמהין, שירים ופרוזה מאת ואן נויין בהוצאת מעין, עורך: רועי צ'יקי ארד, עריכה לשונית: יעל שטיין, ניקוד: גילה יצחק, עיצוב גרפי: אבי בוחבוט, 60 עמודים. הוצאת הספר התאפשרה הודות לתמיכת מועצת הפיס לתרבות וקרן רבינוביץ' לאמנויות. לרכישה.

ילד יהודי
בּוֹא נִסַּע עַד הֲלוֹם
נִסַּע דֶּרֶךְ הַמּוֹשָׁבוֹת
צֹמֶת גְּדֵרָה פְּקוּקָה.

הַפָזָה הַזּוֹ הִיא אֵירוֹפֵּאִית
אֲבָל הִיא בּוֹלְשֶׁבִיקִית
משִּׁוּם
הַוסְֶט הַצמְַּרִירִי ורְַעְמַת הַתַּלתְַּלּיִם
הַזְּהֻבָּה. תְּכֻלּוֹת הֵן עֵינֶיךָ, יֶלֶד יְהוּדִי בְּמוֹסְקְבָה
מִתְחַזהֶּ לצְאָר
שׁוֹתֶה ווֹדְקָה מִכּוֹסִית קְרִיסְטָל
מְרַחְרֵחַ בֵּיצֵי סַלְמוֹן עַל קְרֶקֶר, וְהַשֵּׁם מֻדְגָּשׁ זָהֹב
בְּתוֹךְ הַקָּנוֹן.

בַּדִּירָה, רֵיחַ שֶׁל דַּפִּים מֵחֲנוּת יָד שְׁנִיָּה.
אַתָּה מַנִּיחַ אֶת הָרֶגֶל בְּהִסּוּס
וְאָז טוֹבֵל אֶת כָּל גּוּפְךָ בָּאַמְבַּטְיָה
"תַּדְלִיקִי לִי סִיגַרְיָה, הִנֵּה הַחֲפִיסָה עַל הָרִצְפָּה"
מַצְבִּיעַ וְנוֹטֵף,

וּבְפָנֶיךָ הַזּוֹלְגוֹת גֶּבֶר.

עין הכמהין | עמוד ראשון
אדם קם בבוקר בעיר אחת ומחליט לשנות זהות. הוא יהיה אשה היום;
שְׂער האשה רולדה עם קשקשים של פרג. מצחה גורד שחקים. פיה מנורת ניאון. עיניה פטריות כמהין. ידיה פקוחות, מושטות בהיכון לאסוף ולברך אנשים עוברים מולה על המדרכת. עתידה במה שהיא נוטלת והחלטותיה מטרידות.
ה היא נשענת על עגלת קבצים. העגלה מתרחקת ממנה והיא נופלת. אנשים בוהים בה מעבר לזכוכית, מחייכים בהתביישות וממשיכים ללכת. היא אוספת את עצמה מהרצפה ונעמדת לגהץ את שמלתה, מושכת את העגלה ומטייחת ומטנפת את מצחה; "העניינים לא יכולים להמשיך כך", היא נאנחת וחוזרת אל הדלפק.

כך היום עובר ובדרך מקרה, נעלמה לאווה הראייה בעין אחת ונאלצה לשרטט בלי לאמוד את הזוויות. יעקב יאמר לה שתפסיק להתעסק בתוכנת המשרד ושתלך אל הקנבס, כי עין כזו עוד לא התגלתה. אווה תשיב שתשקול זאת ולעת עתה תלך אל הרופא — שיבדוק הדוקטור את כישוריה.

יצאה מן המשרד אל השדרה, לכיוון בניין הרפואה. בחוץ, יום שמש יפה ואווה מחליטה שתשב על ספסל ותבהה קצת בכביש. תנסה לבחון דברים על החולף מולה ואיך זה מתרשם עם עין עצומה אחת.
לידה, קהל גברים מעונב, עם כוסות קפה קר ביד, מתחילים ללחשש, "זו היא? זו היא?" מתבלבלים.

שמועה זו הביאה להתעוררות זכרים רבים. התאספו כולם בצומת המרכזית וצהלו; הם תיארו קווי מתאר והגו תוכניות פעולה. העיר נתנה לה דממה זמנית לקראת מלחמת התורה החילונית. ובבוא הערב, עדר מעלי גירה ביצעו את הלוחות וצעדו אל ביתה עם שלטים ומקלות ופרחים. שירים כתובים על מצחם בדם. נהמו, "אנחנו כאן! אנחנו כאן!" החלו מתדפקים מזיעים ומטונפים על דלתות ומרעידים חלונות.

משוררת מסמרים
בְּטֶרֶם תַּיְשִׁיר אֵלַי מַבָּט שֶׁל כְּבִישִׁים בֵּין עִירוֹנִיִּים
וְתִשַּׁק לָאֶצְבַּע,
תֹּאמַר,
"זוֹ אֶצְבְּעוֹנִית חֲמוּדָה" -
אֲנִי מְבִינָה שֶׁהַסּוֹף שֶׁלָּנוּ הוּא דְּמָעוֹת וְצַעַר שָׁחֹר. כָּעֵת,
הִנֵּה אֲנַחְנוּ בְּכִעוּר הַוִּדּוּיִים;

שֶַׁהשִּיָרה הַחֲדָשָׁה שֶׁלִּי מְלֵאַת כְּעָסִים
וַאֲנִי קִיא שִׁכְרוּתָהּ שֶׁל זוֹנַת הָרְגָשׁוֹת. שֶׁמְּשׁוֹרֶרֶת מַסְמְרִים!
וְהֵשַׁבְתִּי שֶׁשּׂוֹנֵאת לִכְתֹּב
אֶת יִסּוּרֶיהָ
כְּאִלּוּ רֹק לִבָּהּ. לְלֹא מַעֲשִׂים שֶׁל תֹּכֶן,
רַק הרְַגשָּׁהָ קרָה.
וְאִם הָיִיתִי כּוֹתֶבֶת שִׁירָה אָז
הָיִיתִי כּוֹתֶבֶת פְּרוֹזָה.
שֶׁזֶּה הֶבְדֵּלֵי חֲרוּזִים
וְאֹרֶךְ נְשִׁימָה.

באיטיות
כְּשֶׁתַּתְחִיל לְדַקְרֵר בִּי,
אשֶׁתְַּגעֵַּ

אֲנִי מִסְתַּמֶּכֶת עָל הָאִיש שֶׁמּוּלִי.
כָּעֵת הוּא עָצוּב
עָל הַצרְָּפתִָיהָּ הַהִיא
וְהָרוּחַ הַקְּרִירָה וְהַיַּיִן אָדֹם
הַכֹּל בְּכִכַּר מָסָרִיק מַרְגִּישׁ עָצוּב
"זֶה הַסְּתָו", נִסִּיתִי לְהַסְבִּיר.

הָעֶרֶב יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת תַּעְתּוּעִים לָקוֹנִיִּים.
קִבַּלְתִּי זֵר עָלִים.
באְִּטּיִוּת
מִתְוצַרֶּת הָאוֹבסְֶּסְיהָ.

העָנפָיִם
הִתְחַמְּשׁוּת
בְכַף הַיָּד שֶׁלָּנוּ
חוּטֵי עוֹר.

נהר המקונג
הַלַּיְלָה חָלַפְתִּי עָל שָׁלוֹשׁ מִטּוֹת
כְּמוֹ שַׁטְתִּי בַּמֶּקוֹנְג
ולְחַָשְׁתִּי אֶת יפְיִ הַפּרְָת והְַחִדֶקֶּל.
מִתַּחַת לרְֶגעַ הַתָּמִיד
מְחַפּשֶׂת
מִתַּחַת לַצִּיץ השְּׂמָאלִי
יֵשׁ לִי חוֹר
וְאַתָּה מְמַלֵּא אוֹתוֹ
בִּגְבָרִים אֲחֵרִים.
רֵיחַ שַׁל בִּירָה "טַייגֶר"
עַל גּוּפְךָ.

בַּבְּדִידוּת,
יֵשׁ רַעַשׁ צִרְצָרִים מִדָּרוֹם לְלָאוֹס.
מַמְטֵרוֹת שֶׁל אֲוִיר קַר מֵהַאְנוֹי
הַגַּב מִתְנַשֵּף
הַיַּשְׁבָן מְהֻדָּק; כֶּתֶם דְיוֹ עַל הַבֶּטֶן.
צַיֵּר לִי תַּרְשִׁים זְרִימָה
בְּצֶבַע אָחִיד
עַל פְּרָחִים טְרִיִּים
באָּגֲרְַטלָ.
אַשְׁפִּיךְ לְמַרְגְּלוֹתֶיךָ שָׁרָשִׁים,
רוֹצָה לִגְמֹר לְהָקִיא גַּרְגְּרֵי
אָבקָ
בְּעֶרְוָתִי. הַנַּח אֶת יָדְךָ
בְּתוֹךְ תַּחְתּוֹנַי. תִּהְיֶה אִישִׁי
מִי מֵעֵז לַעֲזֹב מַחֲלָה בְּאֶמְצַע יָם?

© כל הזכויות שמורות למחברת ולהוצאה לאור

עין הכמהין - ואן נויין
The Truffle Eye - Vaan Nguyen