» טקסט  » שירה  » ספרים חדשים במרץ 2019       חזור

מה לך נשמונת
מאת: אגי משעול

ההוצאה: הקיבוץ המאוחד בקובץ בשל זה ניצבת אגי משעול על נקודת התווך המדויקת בין פיכחון וריגוש, מודעות ו'התרחשות' חיה, בגרות ורעננות. בדימוי החוזר ומופיע בכמה מן השירים היא מתארת את עצמה כדמות הנתונה בתוך מסגרת: אישה ניצבת בפתח בית או נשקפת בחלון כשהמשקוף ואמות הסיפים סוגרים עליה, נשמונת המפרכסת בתוך גוף, אישה עירומה עטופה בבגדיה, נפש חופשית שהפנימה את מגבלותיה בזמן ובמרחב. את המשתמע מדימוי עצמי זה, המוותר על ה'התערבבות' בעולם אך נותר צמוד אל היש החי בתנועתו הבלתי פוסקת, מיישמת המשוררת במרבית הנושאים הקבועים של שירתה — זהות עצמית נשית ועל–מגדרית, מקום שהוא בית אך גם הסגר בולם, חיים מלאים המגיעים עד סמוך למסגרות השחורות של המוות, קיום לאומי–קולקטיבי שגם בו נתקלת התנועה החיה במחסומים מסוגים שונים.

בכל אלה שולטת הלשון השירית הייחודית של משעול: בהירה, מובנת, שנונה, תמציתית, פוצעת לפעמים, חדורת הומור אך לא חסרת נימה של עצב כבוש, ובעיקר מחשמלת, מרגשת, ופועלת על הקורא כיסוד מתסיס ומעורר.

אגי משעול גדלה והתחנכה במושבה גדרה. ב-1968 פרסמה את ספרה הראשון אותו גנזה זמן קצר לאחר צאתו לאור. החלה את לימודיה באוניברסיטת בן-גוריון ולאחר מכן עברה לירושלים, שם נרשמה לסדנת הכתיבה של יהודה עמיחי והשלימה תואר שני בספרות עברית. בירושלים נישאה לגיורא משעול ובני הזוג הקימו את ביתם בכפר מרדכי, שם היא מתגוררת מאז ועוסקת גם בגידול אפרסקים. שנים רבות לימדה בבית הספר התיכון באר-טוביה.

אגי משעול שמשה כ"סופר-אורח" באוניברסיטת תל-אביב וכ"משוררת הבית" באוניברסיטה העברית בעקבות זכייתה בפרס "דוליצקי" (2007). היא מלמדת במכללת "עלמא" בתל-אביב, מנהלת אומנותית של פסטיבל השירה הבינלאומי "משכנות שאננים" בירושלים ומנחה סדנאות כתיבה באוניברסיטאות ובכיתת השירה של כתב העת "הליקון". אגי משעול היא כלת פרס ראש הממשלה (1995), פרס קוגל (2001) ופרס יהודה עמיחי (2003). "

אגי משעול בלקסיקון הספרות העברית החדשה

מה לך נשמונת בצוותא תרבות שעה ו- 33 דקות ביוטיוב

מה לך נשמונת מאת אגי משעול בהוצאת הקיבוץ המאוחד, בסיוע קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, תל אביב ובתמיכת משרד התרבות והספורט מינהל התרבות. 74 עמודים.

נֶפֶשׁ קְטַנָּה, תּוֹעָה, נְעִימָה,
אוֹרַחַת כָּבוֹד שֶׁל גּוּפִי
לְאָן אַתְּ עַכְשָׁו הוֹלֶכֶת
חֲוַרְוֶרֶת, נֻקְשָׁה, עֲרֻמָּה
לֹא עוֹד, כִּלְפָנִים, מְגַחֶכֶת

אני נואמת לעצמי | ב
כְּמוֹ כָּל קוֹסֵם גַּם אַתְּ זְקוּקָה
לְמִתְנַדֵּב מִן הַקָּהָל.
זֶה שֶׁלֹּא הִצְלַחְתְּ לְהִתְחַתֵּן עִם צְפַרְדֵּעַ
בְּגֶ'ם סֶשְׁן לֵילִי שֶׁל אוֹחִים וְקַרְפָּדוֹת -
לֹא אוֹמֵר עָלַיִךְ כְּלוּם.

וְגַם זֶה שֶׁאַתְּ גּוֹאָה וְשׁוֹפֶלֶת מוּל יָרֵחַ
בְּלִי אוּר, בְּלִי תּוּם, בְּלִי קַרְנַיִם לְהֵאָחֵז,
חוֹנָה פֹּה וְשָׁם בֵּין הַהַיי לַבַּיי
לְהִתְנַשֵּׁף בְּיָגוֹן כְרוֹמָטִי עוֹלֶה
מוּל רוֹכְסָן פָּעוּר שֶׁל פִּירָאט -
גַּם זֶה לֹא.

אֵלֶּה מַעֲמַקִּים שֶׁלּוּלֵיהֵם
לֹא הָיְתָה בָּךְ הַתְּנוּעָה אֶל הַקְּרָאתִיךָ
שֶׁלּוּלֵיהֵם לֹא הָיָה בָּךְ הַדְּיוֹ.

אֲבָל כָּאן בָּרְדוּדִים
בְּתַחְתִּית הַמִּגְדָּל הַמִּלּוּלִי הַמָּאגִי
אַתְּ עוֹצֶרֶת
וְלֹא נוֹתֶנֶת לְכוֹכֶבֶת הַסֶּרֶט הַטּוּרְקִי שֶׁבָּךְ
לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַהֶסְבֵּרִים!

נשמונת | א
מַה לָּךְ נְשָׁמֹנֶת
שֶׁכָּךְ אַתְּ מְפַרְפֶּרֶת
בְּתוֹךְ הַגּוּף שֶׁהוּא בֵּיתֵךְ
שֶׁגִּילוֹ אֵינוֹ גִּילֵךְ,
מַה לָּךְ יְחִידָה שֶׁכָּכָה נִתְקַעְתְּ
בְּמִנְהֶרֶת הַזְּמַן
צוֹרַחַת בַּיּוּנְדַאי הַכְּחֻלָּה
עִם פּוֹל אַנְקָה
You are my destiny
כְּאִלּוּ עֲדַיִן אַתְּ בַּת שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה
כְּאִלּוּ יָכוֹל מִישֶׁהוּ אַחֵר
לִהְיוֹת גּוֹרָלֵךְ -

אתה
שֶׁאוֹהֵב אוֹתִי עִם חִצִּים
יָשָׁר לְתוֹךְ הַלֵּב וּמִשְׁתַּנֶּה
כְּמוֹ מַיִם בִּנְקֻדַּת רְתִיחָה,
שֶׁחָתוּל סוֹמֵר תָּמִיד
בֵּינִי לְבֵינְךָ
אֵיפֹה אַתָּה?

הַאִם גַּם אַתָּה קוֹרֵא עַכְשָׁו
אֶת הַכִּתּוּב עַל קַרְטוֹן הֶחָלָב
מְפַהֵק וּמַקְשִׁיב לְעוֹרֵב מְכַחְכֵּחַ?
הַאִם גַּם בַּחַלּוֹן שֶׁלְּךָ מִתְנוֹפְפִים
דִּגְלֵי הַפַּרְפַּר?

גַּעֲגוּעִים זְקוּקִים לְכִוּוּן
וַאֲנִי אֵינֶנִּי יוֹדַעַת
בְּאֵיזֶה הָמוֹן מִן הַהֲמוֹנִים נִבְלַעְתָּ
הַאִם שׁוּב שָׁקַעְתָּ
בַּיּוֹמְיוֹם הַכְרוֹנִי
שֶׁלּוֹמְדִים אִתּוֹ לִחְיוֹת?

שִׁבְעִים שָׁנָה אֲנִי מִחוּץ לָרֶחֶם
אֲבָל הַאִם אֲנִי בָּרֹאשׁ שֶׁלְּךָ?

אֶצְלִי בְּרוֹשִׁים פּוֹנִים פִּתְאֹם בָּרוּחַ
מוֹשִׁיטִים אֶת הַלֶּחִי הַשְּׁנִיָּה
וּלְיָדָם יוֹנָה בּוֹנוּס.

שיר סיפורי ארוך
פַּעַם יָרְקָה עָלַי אַלְפָּקָה.
הִתְקָרְבָה לְאַט
עִם בְּלוֹרִיתָהּ הַפְּרוּעָה וּמַבָּט
לַבְקָנִי מִתְנַשֵּׂא,
כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לָהּ אִתִּי
אֵיזֶה עִנְיָן.
נֶעֶמְדָה מוּלִי,
וּמִתּוֹךְ הַחִיּוּךְ הַקָּטָן שֶׁלָּהּ
חָשְׂפָה שִׁנֵּי זָקֵן
שֶׁחֲנִיכָיו הָרְפוּיִים
אֵינָם מַצְלִיחִים כְּבָר לְהַדֵּק.

עָמְדָה וְרַק הֵנִיעָה שְׂפָתֶיהָ,
אֶת הָעֶלְיוֹנָה וְאֶת הַתַּחְתּוֹנָה
בְּכִוּוּנִים שׁוֹנִים
כְּלוֹעֶסֶת דְּבַר מָה
אוֹ בּוֹרֶרֶת מִלִּים בִּקְפִידָה
וְאָז יָרְקָה עָלַי.
יְרִיקָה שֶׁל מַמָּשׁ.
עִם כָּל הַבּוּז.
יָרְקָה וּפָנְתָה מִמֶּנִּי
לְדַרְכָּהּ.

אַף פַּעַם אַף אֶחָד
לֹא יָרַק עָלַי,
לֹא כָּכָה,
נוֹתֶרֶת נְטוּעָה בִּמְקוֹמִי
תּוֹהָה מִיהוּ שֶׁהִפְגִּישׁ אוֹתִי
בְּאֶמְצַע הַמִּדְבָּר
עִם אַלְפָּקָה,
מֵעֵין טְיוּטָה שֶׁל גָּמָל,
שֶׁבִּגְלָלָהּ אֲנִי כּוֹתֶבֶת עַכְשָׁו מֵאָה פַּעַם
"יָרְקָה עָלַי אַלְפָּקָה"
כִּמְרַצָּה עֹנֶשׁ שֶׁל מִישֶׁהוּ עַל מַשֶּׁהוּ
שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדַעַת
מַהוּ.

עץ הלימון
בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתָיו
וּכְמוֹ לְהַצְדִּיק אֶת קִיּוּמוֹ
הֵנִיב הָעֵץ הַזָּקֵן
לִימוֹן אֶחָד

אֵינֶנִּי קוֹטֶפֶת
רַק בָּאָה כָּל יוֹם
לְהָרִיחַ

כָּל הַכָּבוֹד!
אֲנִי אוֹמֶרֶת לוֹ
אֵיזֶה לִימוֹן יָפֶה.

העכביש
אֲנִי כְּבָר מַכִּירָה אוֹתוֹ,
אֶת הָעַכָּבִישׁ מִפִּנַּת הַתִּקְרָה.

בָּעֶרֶב, כְּשֶׁאֲנִי בּוֹהָה אֵלָיו מִמִּטָּתִי
נִדְמֶה שֶׁגַּם הוּא מַכִּיר אוֹתִי.

לִפְעָמִים הוּא גּוֹלֵשׁ אֵלַי בְּמוֹרַד קוּרוֹ
מְחַזֵּק אֶת גֶּשֶׁר הַמֵּיתָרִים,
מַגִּיר אֶת נוֹזֵל הַמֶּשִׁי
מִפִּטְמוֹת הַטְּוִיָּה

זֶה רַק שְׁנֵינוּ תָּמִיד
בְּסוֹף הַיּוֹם
עִם הַסַּבְלָנוּת וְהַקֶּשֶׁב -
אוּלַי יִרְעַד קוּר,
אוּלַי תִּתְחַשְׁמֵל מִלָּה,
מַשֶּׁהוּ
שֶׁיָּבִיא מַשֶּׁהוּ

אומץ
כְּשֶׁהָיִינוּ יְלָדוֹת
עָמַדְנוּ מְצַחְקְקוֹת סְבִיב צוֹאָה שֶׁל כֶּלֶב
מִתְחָרוֹת בְּאֹמֶץ
לִנְגֹּעַ

עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ עוֹשׂוֹת אֶת זֶה
עִם הַמִּלָּה
זִקְנָה.

תשכחי מזה
לֹא רוֹצָה לִקְפֹּץ פַּעַם
וְגַם לֹא לִשְׁתּוֹת תֵּה
אוֹ קָפֶה.
גַּם לֹא לַעֲבֹר עַל הַשִּׁירִים שֶׁלָּךְ
לִקְרֹא וּלְהַגִּיד מַשֶּׁהוּ.

לֹא, גַּם אֵין לִי שׁוּם סַדְנָה.
אַתְּ רוֹאָה שֶׁאֲנִי שׁוֹכֶבֶת עַל הַבֶּטֶן
כְּמוֹ כַּלְבָּה וְרוֹטֶנֶת
עַל כָּל גּוּר שֶׁמִּתְקָרֵב לִי
אֶל הַפְּטָמוֹת.
אָז מָה אִם רַק אֲנִי רוֹאָה
אֶת בֶּטֶן הַשְּׂמָמִית הַשְּׁקוּפָה שֶׁלָּךְ,
סֵבֶל נִדְבָּק לַשִּׁירָה כְּמוֹ יְרֹקֶת לְסֶלַע
וְכָל מַה שֶּׁאֹמַר
גַּם הַהֵפֶךְ נָכוֹן.

זֶהוּ.
לִכְסַנְתִּי רְפָפוֹת.
צִמְצַמְתִּי שְׁבָרִים.
פְּשׁוּטַת כְּלֵי עֵץ.
אֵשֶׁת נְחִיָּה שֶׁל כֶּלֶב.
אָז תִּשְׁכְּחִי מִזֶּה.
לֹא אַרְבַּע עֵינַיִם
עַל רֶגֶל אַחַת
וְלֹא נַעֲלַיִם.

רוֹצָה לִכְתֹּב?
לְכִי אֶל הַנְּמָלָה.
הַאֲזִינִי לַתְּהוֹם קוֹרֵא
פְּלוּ פְּלוּ פְּלוּ.

הם רוצים לדעת
מִמָּתַי אֲנִי כּוֹתֶבֶת
מֵאֵיזֶה גִּיל
הַאִם אֲנִי מַעֲדִיפָה לֵילוֹת
אוֹ בְּקָרִים
וְאֵיךְ בִּכְלָל יוֹדְעִים
אִם שִׁיר הוּא טוֹב
מִי קוֹבֵעַ
הֵם רוֹצִים לָדַעַת אֵיךְ
אֲנִי מוּכָנָה לַחְשֹף אֶת עַצְמִי
וּמַה זֶּה אוֹמֵר
שֶׁאֵינֶנִּי לוֹקַחַת אוֹתִי אִישִׁית
וּמִי הַמְשׁוֹרְרִים שֶׁאֲנִי
הֲכִי אוֹהֶבֶת
וְלָמָּה זֹאת שְׁאֵלָה אִינְטִימִית
הֵם רוֹצִים
לָדַעַת אֵיךְ הַצִּפּוֹר שָׁרָה
אֲבָל צִפּוֹר, אֲנִי עוֹנָה
אֵינָהּ יוֹדַעַת דָּבָר עַל סוֹלְפֶז'
גַּם לֹא דָּגִים עַל הַמַּיִם הַמַּקִּיפִים
כְּמוֹ הַזְּמַן שֶׁמַּקִּיף אוֹתָנוּ.
הֵם אוֹהֲבִים אֶת הַשִּׁירִים שֶׁלִּי
אֲנִי כּוֹתֶבֶת בְּדִיּוּק
מַה שֶּׁהֵם מַרְגִּישִׁים
וְגַם לָהֶם קָרָה כָּכָה

גַּם הֵם כּוֹתְבִים שִׁירִים
הֵם רוֹצִים לָדַעַת
אֵיךְ מוֹצִיאִים סֵפֶר.

ליום הולדתי ה־71
אֵיזוֹ מוּזָה תִּבְחַר בִּי עַכְשָׁו
כְּשֶׁתַּחֲלֹף עַל פְּנֵי הַכְּפָר
וְתַבְחִין בִּי יוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּדְרֵגָה
עִם הַחַיּוֹת
בִּטְרֶנִינְג מָהוּהַּ, שֵׂעָר סָתוּר
וְקַפְקַפִים?
זִיק בָּעֵינַיִם הִיא לֹא תִּפְגֹּש כָּאן
גַּם לֹא נוֹצוֹת טוּרְקִיז
אוֹ לְחָיֵי תַּפּוּחִים.
מַבָּט חָטוּף יַסְפִּיק לָהּ
לְהִמָּלֵט מִכָּל הַדַּעַת
אֶל נְשָׁמוֹת גּוֹעֲשׁוֹת יוֹתֵר
לֹא כָּמוֹנִי
שֶׁמְּחַפֶּשֶׂת מִלַּת אַהֲבָה
בְּאֶבֶן שׁוֹשָׁן.

רכשו עכשיו את הספר בהנחה
באתר ההוצאה: מה לך נשמונת מאת אגי משעול

© כל הזכויות שמורות להוצאה לאור

מה לך נשמונת - אגי משעול