| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

בשנים 2004-2005 חוותה החברה הישראלית את אחד מגלי המחאה הסוערים ביותר בהיסטוריה שלה.

קמפיין המחאה לביטול תוכנית ההתנתקות שהונהג על ידי ארגוני תנועת ההתנחלות – ובראשה מועצת יש"ע וועד הפעולה של גוש קטיף – הפך תוך זמן קצר למאמץ קולקטיבי רחב-היקף ואינטנסיבי לביטול רוע הגזירה: פינוי עשרים ואחת התנחלויות ברצועת עזה וארבע התנחלויות בצפון השומרון.

» עוד על  בין פוליטיקה של התחברות לפוליטיקה של התנתקות

בספרו הדרמה של האחר המיתי מציע ישראל המאירי קריאה בחמישה מחזות עבריים לאור הגות "האחר" אצל עמנואל לוינס.

הספר מציג בפני הקורא את "האחר המיתי" – טיפוס ייחודי של דמות דרמטית – אשר בהגדרתו מסתמך המחבר על מושג "האחר" אצל לוינס והוגים אחרים, כמו גם על גישות שונות ביחס למיתוס.

» עוד על  הדרמה של האחר המיתי

סדקים הוא ספר ביקורתי אשר נוגע בתחום הנפיץ שבין הפוליטי, התרבותי והאקדמי.

הספר מקיים שתי רמות דיון שונות ומשולבות: הוא מבקר את כלי הניתוח האקדמיים, והוא חושף את הנחות היסוד הטמונות ביחס המחקר לבית מדרשו של הרב קוק בעודו עוקב אחר גלגוליו של רעיון "אחדות ההפכים" בבית המדרש של הציונות הדתית.

» עוד על  סדקים

"ניסינו לעשות ממנו חיילים ועכשיו הוא מת, פשוט מת... חייל מת. אבל ככה צריך לעשות חיילים וככה נזכור אותו. בן אדם מת" (המ"פ יאיר, מתוך הסרט "מסע אלונקות", במאי: ג'אד נאמן, 1977).

ספר זה מבקש לבדוק כיצד בחרה הדרמה הישראלית "לעשות חיילים". הספר הוא הזמנה למסע המלווה את התפתחות דמות החייל בתיאטרון ובקולנוע הישראלים לאורך 50 שנותיה הראשונות של המדינה.

» עוד על  ככה צריך לעשות חיילים

ספרו של יצחק קשתי הוא אוסף קוהרנטי של מאמרים אשר פורסמו בארץ ובחוץ לארץ מאז סוף שנות ה-70 עד ימינו. קשתי היה מבין הראשונים אשר הבחינו בכך שהפוליטיקה החדשה של סוף שנות ה-70 בישראל חותרת ליישום עקרונות של תחרות והפרטה במערך החינוך הציבורי.

מהלך זה הלך והתגבש לאורכן של שנות ה-80, תוך כדי אימוץ ויישום של רעיונות כמו ניהול באמצעות עמותה, אוטונומיה בית-ספרית ובחירת הורים – הכול מבית מדרשו של הנאו-ליברליזם.

» עוד על  חינוך כזהות וכפעולה

המטמורפוזה היא עקרון ההתהוות של המחשבה המיתית, אשר מקביל לעקרון הסיבתיות של המחשבה הרציונלית.

היא מתחוללת בעולם מופלא שבו אין גבול בין אלים, בני אדם, בעלי חיים וצמחים; שבו היש הדינמי מתגלגל במִגוון אינסופי של צורות קיום; שבו אין הבחנה בין עולם פנימי לחיצוני, מכיוון שההתהוות החיצונית מגלמת את שִפעהּ של הנפש, והדיפרנציאציה הבלתי פוסקת מגלמת את התגלות האחד בריבוי, את הכוח האלוהי שפניו מתחלפים ללא הרף ואין בִּלתו.

» עוד על  הכול מלא אלים