| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

איתן ולאה אובד הם אנשים עייפים. עייפים בשל גילם, עייפים כי הם מתקשים להירדם, עייפים כי הבנות שגידלו כבר לא איתם. הם גרים יחד במושב במישור החוף, במבנה חקלאי ישן שהוסב לבית מגורים לאחר נישואיהם.

לאה שוכבת חולה מאז הקיץ האחרון, ואיתן מטפל בה בעזרת אחות סיעודית. אבל דווקא אז, בשקט של חודשי מחלתה האחרונה של לאה, דברים מטרידים מתרחשים.

»עוד על  העייפים

אלכוהוליסטית חסרת כול מובלת בידי שוטרים באישון לילה אל סף ביתה של אחותה, אישה שלמראית עין יש לה הכול.

האחות האמידה והמוצלחת משכנת את הסוררת ביחידת דיור בחצרהּ, בתנאי שתיגמל מאלכוהול. בהמשך מצטרפת אל הסוררת אימן של השתיים, ששהתה שנים בבית חולים לחולי נפש בעקבות רומן סוער שניהלה עם אלוהים.

»עוד על  מיכאלה

שירה בוכבינדר־רגב נתונה במהומה רגשית גדולה – הספר החדש שלה לא מתרומם; פרט מזעזע ולא נכון בכלל על עברה מתפרסם; היא מגלה שהיא בהיריון שלישי ולא רצוי מבעלה שלא ממש רואה אותה; ובנוסף לכל הצרות – דליה, חמותה האיומה, מחליטה לעבור לגור איתם.

היחסים המתוחים בין השתיים מגיעים לסף פיצוץ, במיוחד כאשר אמא של שירה, גורו הרזיה מופרעת, מגיעה לפתע לביקור בארץ וכופה גם היא את נוכחותה וצרכיה על שירה.

לא מספיק? אז מה עם לגלות שיש מצב שבעלה מנהל רומן ?

»עוד על  מסעותי עם חמותי

"היה היתה" הוא ספר שאין דומה לו, על אישה שאין דומה לה. בעשר השנים האחרונות חקרה יעל נאמן, את תולדותיה של אישה מסקרנת וחידתית, שלא השאירה אחריה משפחה, יצירה או רכוש.

נאמן שוחחה עם בני משפחתה, אהוביה, שכניה, רופא שטיפל בה ושותפיה לעבודה, וכן עם חברי ילדותה – שרבים מהם היו כמוה, ילדים להורים פולנים שניצלו מן השואה – ורקמה מהמילים שלהם את סיפור חייה של אותה אישה (ואת סיפור חייהם של הסובבים אותה).

היה היתה בינינו, כך מתברר, אישה ברוכת כישרונות, מלאת סתירות, מבריקה ויצירתית, מתרגמת מחוננת שאהבה ספרות וכתיבה, אבל מחקה בשיטתיות את כל מה שהעלתה על הכתב.

»עוד על  היה היתה

אישה צעירה נמלטת מהשוליים שבהם מתנהלים חייה ומגיעה לפריז, אך לשוליים יש תוכניות אחרות עבורה: הם שבים ומתנפלים עליה בדיוק כשהיא מתחילה להאמין שהתרחקה מהם לבלי שוב.

כל שביקשה היה להתחיל חיים חדשים, בשפה אחרת, בלי שאיש מכיר אותה. עם עבודה מסודרת ודירה שכורה, לחלום שלה היה סיכוי להתגשם. אבל אז בא האיש הזה. היא חשבה שהוא יפה כמו אלוהים, עם הצעיף שנכרך על צווארו ומבטו שלא מש ממנה. האיש שהיה לו שם פרטי בלבד. האיש שהיא רצחה.

»עוד על  סימנים כחולים