» טקסט  » ספרות לא בדיונית  » ספרים חדשים בינואר 2006       חזור

מספרים מכושפים
מאת: יורי ריטחאו
Die Suche nach der letzten Zahl - Juri Rytcheu

ההוצאה: כרמל חצי האי הצ'וּקְצִ'י, מול חופי הקרח של אלסקה, אי שם בקצה קצֶהָ הנידח של האימפריה הרוסית, 1919 לערך. גבר צ'וּקצִ'י נמלט עם בִתו הקטנה מן היישוב שבו נולד וחי רוב שנותיו. מותה של אשתו האהובה במגפה, שאותו לא עלה בידו למנוע למרות היותו שָמָאן ידוע ורב-עוצמה, ממאיס עליו את ייעודו, ובניגוד לכל הכללים והמנהגים הוא בורח ומוצא את מקומו במחנה צ'וקצ'י אחר על שפת ים הקרח הצפוני. יום אחד עוגנת ליד החוף ספינת מחקר נורווגית ועליה – משלחתו של כובש הקטבים הנודע רוֹאַלד אמונדסן. בעוד הצדדים לומדים להכיר זה את זה, מגיעה למקום משלחת נוספת: הפעם אלו הם נציגי השלטון הסובייטי החדש, שבאו להפיץ את הבשורה על פי לנין, במקום שבו זה זמן רב לא דרכה כף רגלו של נציג שלטון, ושתושביו, אשר אינם יודעים קרוא-וכתוב, דוברים אך ורק את לשונם הזרה והמוזרה.

לא הנורווגים, לא הבולשביקים ולא הצ'וקצ'ים נותרים שווי נפש מן ההיכרות אלה עם אלה. קאגוֹט, השמאן הנרדף ופילוסוף ומשורר לעת מצוא, שמתוקף נסיבות חייו המיוחדות דובר גם אנגלית, מאפשר את קיום המפגש, עד שצימאונו לידע ועיסוקו הכפייתי במספרים מביא אל הסוף הטראגי

מבוסס על סיפור אמיתי שנזכר ביומנו של רואלד אמונדסן.

יוּרי ריטחֶאוּ, בנו של צייד עני, נולד ב-1930 בכפר אואֵלֵן שבחצי האי הצ'וקצ'י, בצפון-מזרח סיביר. ספריו, שקנו להם קהל קוראים מושבע, מיטיבים לתאר את הצ'וקצ'ים, עם קטן בן 12 אלף איש הנתון בסכנת הכחדה, ואת אורח חייהם המיוחד באזור נידח ובאקלים קשה, שהטמפרטורות בו עשויות לצנוח בחורף עד 20 מעלות צלזיוס מתחת לאפס.

"יורי ריטחאו ממלא את סיפוריו בחום, כך שהכפור והקרח משתכחים.
גבריאל גרסיה-מרקס של מדבריות הקרח"
(Foglio)

מרוסית: גרשון חזנוב, עריכת תרגום: דינה מרקון, במסגרת הסדרה "קיטובים נפגשים" בעריכת מרב מילר, הציור שעל העטיפה: עבודת יד צ'וקצ'ית אותנטית, מתוך אוסף ישראל וילנה רוזין, עיצוב העטיפה: שלומי יוסף, 301 עמודים.

באדיבות כרמל
פתח הדבר מתוך הספר

בבירתה של ממלכת הדנים, באחד מפרווריה הציוריים, ניצב 'בית הגרינלנדי'. הוא משמש הן מלון, הן מעון והן מסעדה עממית, שכל הבאים מאי הקרח הרחוק ההוא יכולים להזמין בה בפרוטות סלמון נהדר ובשר כלבֿים עשוי בנוסח אסקימואי, ולפגוש בבניֿארצם שנקלעו לדנמרק בשל עניין זה או אחר.

באחד מביקוריי בקופנהגן חשתי גם אני לאותו בית מכניס אורחים: נקבעה לי שם הרצאה בליווי שקופיות צבעוניות, שצולמו ביישוב הסובייטי נוֹבוֹֿצ'אפּלינוֹ.

בהפסקה שבהרצאה הוציאו בעליֿהבית תופיֿמרים ופצחו בשירים ארקטיים קדומים. אלה הקימו בזיכרוני לתחייה את חופי מולדתי הקפואים ואת שריקת הרוח בצוקי הקרח שבקרבת החוף, על פסגות ההרים הקפואים ובעמקי הנהרות, המזרימים את מימיהם על פני מצע קרח העולמים.

אנשי הצפון נמשכים להפליא איש אל רעהו, ובהיפגשם הם נוהגים זה בזה כקרובים ומיודעים, ממש כאחים שלא התראו זה זמן רב.

כבר עמדתי לעזוב, כשלפתע ניגשה אלי אישה צעירה שתווי פניה אופייניים לילידי חוג הקוטב. על צווארה, על שרשרת זהב דקיקה, היה תלוי קמע: ראש אישה זעיר, מגולף מניב של סוסֿים.

"סלח לי", אמרה, נבוכה, "הייתי רוצה להעניק לך שי קטן", והגישה לי קייק ציידים אסקימואי, מגולף אף הוא מניב כזה, שישבה בו דמות אדם קטנה.
"זכר לסבי ולמולדת אבותיי", אמרה האישה והוסיפה:
"אמי נולדה בצ'וּקוֹטקָה, ובילדותה הביא אותה רוֹאַלד אַמוּנדסֶן – תחילה לנורווגיה, ואחרֿכך לכאן, לקופנהגן, למיסיון קתולי."
"בתו של קאגוֹט!", נזכרתי.

"כן, אמי הייתה בתו של קאגוֹט", אישרה האישה את השערתי. "שמה האירופי היה מֶרי, אבל במולדתה קראו לה אַיינאנָה… היא מתה כבר מזמן, וזה נשאר במשפחתנו כמזכרת ממנה. אמא נהגה לומר, שהדמות הזאת מגלמת את סבי…"

התבוננתי בפסלון בעיון: פני הצייד גולפו בקפידה מרובה, ודמו בעליל לקלסתר אמיתי של תושב חציֿהאי הצ'וּקצ'י.

מדהים עד כמה עשויים להשתרג לעתים זה בזה גורלות של בניֿאדם, שבמבט ראשון נראים רחוקים ולא דומים כלל איש לרעהו! מי יכול היה לשער שחוקר הקוטב הנודע, כובש הקוטב הדרומי והמעבר הצפוןֿמערבי [1] , האדם הראשון שטס מעל הקוטב הצפוני, הנורווגי הדגול רוֹאַלד אַמונדסן, והשמאן הצ'וּקצ'י – ששני אלה ייפגשו במרחבי הקרח, ובמשך זמןֿמה יתנהלו חייהם אלה לצד אלה.

קאגוֹט… שמעתי עליו לא מעט, ונדמה לי שהגיע הזמן לספר עליו, על פגישתו עם אמונדסן ועל אותה עת גדולה וסבוכה בראשית המאה, כשמעל למעטה אוקיינוס הקרח הצפוני כבר ניצתו רשפי המהפכה הגדולה.

© כל הזכויות שמורות לכרמל הוצאה לאור

מספרים מכושפים - יורי ריטחאו
Die Suche nach der letzten Zahl - Juri Rytcheu