» טקסט  » ספרים מקור  » ספרים חדשים במרץ 2008       חזור

המצב העברי
מאת: לילך נתנאל
The Hebrew Condition - Lilach Netanel

ההוצאה: בבל צבי הוא דוקטור להיסטוריה של ארץ ישראל, שמנסה ללכוד את המעשה הציוני באמצעות הלשון העברית. מינה, סטודנטית לשעבר, היא בת זוגו שכמהה לתינוק אך לא נענית. הוריו הם זוג מבוגר שהיה שותף בהקמת קיבוץ בארץ ישראל, ומתגורר כיום בתל אביב; מה שנותר מחייהם אלה זיכרונות בלבד. קורותיהן של הנפשות הפועלות מופיעים כפזמון חוזר, שלושה נוסחים שמתארים יום אחד בחייהן. מדובר בסתם יום של חול אשר בעצם כתיבתו מחדש הוא משתנה לבלי הכר. ככל שנוספים פרטים כך נגרע מן העלילה ומתחדדים הפרטים השוליים, המשניים לכאורה.

באמצעות השפה העברית הנלמדת מפיהם של ראשוני המתיישבים בפרויקט המחקר של צבי, ומיצירותיהם של סופרי העברית בראשית המאה ה-20 עובר הסיפור תהליך של פירוק והרכבה. ההיסטוריה מפרקת את החיים והשפה מנסה להרכיבם מחדש.

המצב העברי מתכתב עם שפה שנשתכחה ומזמין לדיאלוג עם הזיכרון הקולקטיבי של חיי הספרות ושל חיי המעשה. חגיגה לאוהבי העברית.

לילך נתנאל נולדה בשנת 1979 בנתניה.
"המצב העברי" הוא רומן ראשון מפרי עטה.

המצב העברי מאת לילך נתנאל בהוצאת בבל וידיעות ספרים, עריכה: אילנה ברנשטיין, עטיפה: יובל סער, על העטיפה מושב אביחיל בשנות החמישים, 205 עמודים.

המצב העברי, נוסח ראשון

"איזה תימהון קפא בעיניה של הינדה. הבעת התימהון לא היתה חולפת מתוך עיניה גם לנוגה החיבה הישנה-הנושנה, החיבה שנעשתה לטבע שני, שבה היתה מביטה במסתרים על אריה בעלה. את האיש הזה- היו ידיים לשער- העריצה ותחשבהו- אחרי חיותה איתו יותר משלושים שנים!- למלאך האלוהים, אבל התימהון, אף על פי כן, לא היה חולף.- מה זאת? היכן הם? מה הוא עושה? כיצד הם חיים? ומה קרה להם? מה קרה?" יוסף חיים ברנר, מכאן ומכאן, 1911.

בזמן שהגיע אביו של צבי שרו סביב שירים רכים ותאווה מלוחה עלתה מן הים. בארץ הגישו לו תפוחים שוטים וזיתים, אבל טעמם הזכיר לו דבר מה שאינו בשל. נערה צעירה הגיחה פתע והביאה תה מתוק. שאלה את אביו של צבי "איך המרגש" והעברית ניתרה מבין שפתיה אל השולחן וטבלה במי הזיתים הדלוחים וריקדה אל מול העיניים, ולשונו של אביו של צבי התפתלה עד כאב להגות "טוב מות. טוב מות".

כאשר גדל צבי נמהל מבטו באיזו תחושת תימהון אשר קפאה בעיניים. מילדותו הוא זוכר בעיקר עצי ברוש קמוטים שהפיצו ריח מאובק.

לאחר שהנערה הצעירה הגישה את התה המתוק לאביו היא התיישבה בסמוך לו, וזמן מה עמלו יחד לתקן את הגיית המילים בעברית. בארוחת הערב ביום המחרת הפתיע אביו של צבי את הנערה הזו, מזג לה תה מתוק ואמר לה "זה טוב מאות". ואולי ברגע הזה כבר נרקמו בין השניים רקמות ראשונות של הילד צבי.

כחצי מאה לאחר הערב הזה צבי הוא אדם בן חמישים שנה. על קורות העולם שמע כל חייו בעברית. לימודיו נפרשו על פני רוב שנות בגרותו ואף על פי כן נדמה לו כי נעלמים נתיבי הזמנים. בין כותלי האוניברסיטה, בחוג להיסטוריה של ארץ ישראל, הוא מוסיף לשמוע ולעתים אף משמיע בעצמו שיעורים שונים.

ביום גשום אחד בירושלים מעדה סטודנטית צעירה במדרגות התלולות וצבי מיהר ואחז אחיזה חזקה במרפקה. מגע הסריג הכחול שלבשה הזכיר לו דבר מה כאילו כבר היה ביניהם הדבר הזה. שם הסטודנטית הוא מינה ואותה הוא יראה במערומיה בשעת צהריים בדירתו שבעיר, ולאחר יוסיף לבקשה והיא תתרצה לו.

זה שבא מן הים וזו שהגישה תה מתוק חברו יחדיו והפכו להיות הוריו של צבי. צבי יחבור למינה ויחדיו יהפכו להיות כהוריהם.

עת שיצעד הילד צבי על חולות יפו הזהובים ומחרוזת צדפים בידו, יביט אל הים ופרפור גס יעבור בלבו כמו רמז. אבל כפות רגליו הנצרבות בחול החם יניעו אותו הלאה משם לחפש אדמה לחה. בינתיים הערב ירד והים שָקַט, ובשנים שחלפו דהו צבעי הרגע הזה והוא היה לאינו.

1.

מאז ימי ילדותו של צבי צימחו חולות יפו רקמת בטון וחדים הפכו להיות קווי הנוף. רצו הוריו ובערוב ימיהם חלפו מן העמק אל המישור. דירה נמצאה להם ברחוב צר, שם באים מלח הים וטרטור מנועי הבנזין ומסתכסכים זה בזה ומרעישים הרבה. פנימה שוהה מנוחה. נכלאו הקירות במבוך הדירה וחללים נפערו ביניהם והם גומעים דומייה. שומע המקום את רחשי בעלי הבית ואת קרקוש כליהם וכובש את שהוא שומע. נעוצה הדירה בתוך מגדל דירות וחלונות קטנים בכתליה. מבעד לחלונות מציצים ענפי עץ פיקוס ועלעלים מעטרים את עורם ומנצנצים ירוק. תחת הענפים הללו יצוק גזע העץ ונמשך מטה וקליפתו קמוטה. נמתח הגזע ומתארך במורד עד שהוא נבלע בתחומן של מרצפות בטון גסות היושבות ישיבה עצלה על הקרקע. מטה מן המרצפות פועמים שורשי העץ וקוראים מים ומי שמחריש משכיל לשמוע את פעימתם.

השכם בבוקר באות רוחות קלות ונושאות עמן ריח ים וריח כביסה. עלוות האילנות רוחצת באור, ומנועי הבנזין מלהטים תחת מעטה הפח וגוערים ונוהמים ומסתלקים הלאה. אביו של צבי נחלץ מבין הסדינים וקם ונזכר כיצד גופו. האֵם לבושה כבר, מוצאת שהוא ישוב על קצה המיטה ואומרת "אל השוק אני הולכת". נוטלת את הסל הירקרק ומפשפשת בארנקה, "דגים אני רוצה לקנות". סומק קל בלחייה, קלה היא בעצמה, טורקת את הדלת בצאתה. מתוך טריקת הדלת ניעורה השכנה השמנה המתגוררת בדירה ממול. קולות בוקעים ממקלט הרדיו בעוד היא בוחרת לה שמלה קלה. פותחת חלון הפונה אל הרחוב, מבררת בינה לבינה "כיצד זה. הגברת הורוביץ כבר יצאה".

יצאה וכבר היא חולפת מעל מרצפות הבטון העצלות, המנומרות בצל עלי הפיקוס. פירות גסים נושרים ונרמסים בעקבים. פרוסות דגים מפולפלות תתקין לארוחת הצהריים. צבי יבוא לשבת עמם. יבקש תוספת מן הרוטב המלהט. יגשש בלשונו להוציא עצם דג.

בבוקר באות רוחות קלות ונושאות עמן ריח ים וריח כביסה. הכול רוחצים באור. אביו של צבי נחלץ מן המיטה ונזכר כיצד גופו. קלה שמלתה של השכנה השמנה, עוד לא ניעורה וכבר היא מזיעה. פותחת חלון. מוצאת את רעש הרחוב. "רק יצאה הגברת הורוביץ," והנה היא קרבה לשוק.

כאשר תבוא שעת הצהריים כבר ייחרכו הדגים מן השוק בלוע התנור. צבי יצעד אל בית הוריו, ותוך כדי כך יביט בשעונו ויראה כי התקדמה השעה וכבר ממתינים לו. אבל בקרן רחוב הוא יפגוש בשכנה השמנה וצחוקה מצלצל בבטנה, והיא אוחזת בו ומספרת לו מילים הרבה. והחמה תהיה אז נעוצה ברקיע ונעוצה בגופות שניהם. האם תביט בחלון ועל פניה נמתחים שתי וערב ענפי הפיקוס כמו הינומה צומחת. "היכן הילד", היא תשאל, "הרי אמרנו. שעת צהריים עומדת כעת".

בבוקר באות רוחות קלות ואינן מעלילות, אף לא ברמז, על החמה. צבי נותר כל הבוקר הזה ישוב בחדר הנמוך שכתליו מזיעים, והוא קורא קריאה עצלה, ומקיש תק-תק בעפרונו על השולחן. היה ראוי שינסח סוף סוף את קורות ראשית המאה, אלא שאין הוא אלא ממלמל את שהוא קורא. "ראשית אירעו הפרעות. אחר פרצה מדינת ישראל", ומוסיף תק-תק בעפרונו.

באותה שעה פרש סוחר הדגים מצע קרח מרוסק והניח עליו דגים שחוטים, ותוך כך זמזם מנגינה של יום טוב. והאם כבר נדחקת בסמטאות השוק, "עגבניות" צועקים למכור לה. אור רוחץ את הדוכנים. פירות מתגוללים ונרמסים בעקבים.

סוחר הדגים עשה את מרכולתו בפאתי השוק, היכן שנפתחות הסמטאות הצרות ובא אוויר הרקיעים ומשכיח את מהומת היום. עת התקרבה האם אל הדוכן, הרים הסוחר את ראשו וקרא, "הנה... גם הגברת הורוביץ באה היום." שהתה כמה רגעים ובחרה שני קרפיונים שבשר עבה יש להם ועורם בוהק. כאשר חזרה אל דירתה כבר ידעה השכנה השמנה כי היא קולפת וקוצצת ומטגנת ומתבלת. ריח עולה מן הדברים האלה ומגרה את הקיבה לזעוק.

אט הבשיל היום הזה עד שתסס לקראת צהריים, ובחדר הנמוך הזיעו הכתלים. צבי קם להגיף את התריסים ומצא כי התקדמה השעה, על כן יצא אל בית הוריו כאשר הבטיח. בחוץ פגשו בו הרחובות כשהם קודחים ומעלים זיעה, ובריות סמוקות נעות בהם ומקרקרות את שפתן. נמנום רפה שהה בגופו והיה מטלטל ומטלטל באיברים כמתוך שירת ערש. 

כיוון שבאה שעת צהריים כבר החלו הדגים נחרכים בלוע התנור, והאם היתה עומדת אצל החלון ואל מול פניה נפרשים ענפי הפיקוס כמו הינומה צומחת. "היכן הילד" היא שואלת את אביו של צבי, וזה יושב על כיסא מתקפל בפינת המטבח ומזמזם מנגינה רפה, ומדי פעם מקיש באצבעותיו על ירכו.

ברחובות רעב מדבר מן הגרונות, ואדי פיח עכורים עולים וסותמים את קולו. ריח עולה מפתחו של בית אוכל ובא ועומד אצל הפרצופים המלהטים, ואלה מגישים לשון להרטיב השפתיים ומציצים פנימה. שם מגשים עמוסים נוצצים בשמן, ומאחורי המגשים גחלים לוהטות לוחשות את בערתן, ועל הגחלים משחירה האסכלה והבל עולה מצליית נתחי הבשר. צבי הניח ימינו על מצחו ומיהר לפנות הלאה משם. חבטו עקבי נעליו במרצפות הבטון והרטיטו הגוף עד קצותיו.

בקרן הרחוב פגש את השכנה השמנה, לבושה שמלת קיץ קלה והיא צוחקת וצוחקת, ומתוך הנאה נחמצות עיניה ודומעות. והיא אוחזת בזרועו ואומרת לו מילים הרבה והוא אינו שומע את קולה.

כאשר יגיע לבסוף אל דירת הוריו תאמר לו האם "הנה. כבר אתה כאן", אולם טרם יגיע היא נותרת אצל החלון והינומה על פניה והיא שואלת פעם נוספת "היכן הילד". אביו של צבי שומע את שאלתה ומוסיף לזמזמם מנגינה רפה ומקיש מדי פעם על ירכו.

באה שעת צהריים ותפחה כאילו היא בצק מתנפח בלוע תנור. ציפורים צווחות במעופן ואבק מתערבל בין כנפיהן. השכנה השמנה מתקנת את אחיזתה בזרועו של צבי ובנגינת מילים עזה היא מספרת לו כי אמו כבר יצאה וחזרה מן השוק, ודגים שמנים היא קנתה, והיא קולפת וקוצצת ומטגנת, והריח חומק ומגיע עד לדירתה שלה וכמה הוא מגרה. ניעורה הקיבה לזעוק.

מרפרפות פניו של צבי על הפנים הסמוקות, והוא נרתע פתע מתוך הרהוריו ושואל לשלומה. והיא נוטלת מטפחת דקה ומחליקה על מצחה. "כמה חם," היא אומרת, ומובילה אותו עד לרחוב הצר, עד תחום צלו המנומר של עץ הפיקוס. והגוף המעונה הפועם תחת שמלתה הדקה והזיעה הרותחת העולה על העור. ציפורים באות אל בין הענפים לקשקש שירת צהריים ואבק מתערבל בין כנפיהן. "כמה חם," ממהר צבי לחזור על דבריה. כמו כדי לנחם אמר ואחר התחרט.

תק-תק הקיש בעפרונו על השולחן כל הבוקר הזה. עיין בספרים עיון עצל. זיעה עלתה בכתלים. תק-תק פרקי אבות סדורים בדפוס. כך למשל, "ראשית אירעו הפרעות," אולם. תק-תק בעפרונו על השולחן וכבר תם הבוקר הזה. הנה פגש בשכנה השמנה וכבר היא נפרדת מעִמו, מרפה מזרועו, צחוקה מקשקש כאילו מצלצלות בבטנה שתי מטבעות של כסף. תק-תק פסיעותיה על המרצפות העצלות. תק-תק. מקשקשות שירת צהריים. הציפורים בין ענפי הפיקוס. הענפים שתי וערב כמו הינומה צומחת. על פניה של האם שאלה קודחת "היכן הילד". מעל שורשי הפיקוס מתחת לענפי הצל. זה עתה הלכה מעמו השכנה השמנה ודמותה כבר בקצה הרחוב. פתע היא מסתובבת וקוראת לו "דרישת שלום", וצבי מהנהן בראשו בגסות לאמור "אמסור גם אמסור". תק-תק. מהנהן כאילו נפרם הראש וניתק מן הגוף. "אמסור גם אמסור". תק-תק. יתפוקקו חוליות הצוואר. בגסות הוא מהנהן בראשו על כי מן המרחק מצטמצמות התנועות. שתראה כי שמע. כי ימסור. תק-תק. מן המרחק מגיחה אוושה קלה. אצל התנור נחרכים הדגים. "הנה," אומרת האם, "כבר אתה כאן ואני כלל לא הרגשתי איך באה לה שעת צהריים."

© כל הזכויות שמורות לבבל הוצאה לאור

המצב העברי - לילך נתנאל
The Hebrew Condition - Lilach Netanel