» טקסט  » עיון חברה ובקורת  » ספרים חדשים בספטמבר 2008       חזור

המיתוס של העצלנות
מאת: ד"ר מל לוין
The Myth of Laziness - Mel Levine

ההוצאה: מודן כולנו נולדנו עם הדחף ליצור ולעשות, אך לא כולנו מצליחים להוציא את הרצון הזה אל הפועל. ילדים רבים סובלים מליקויים עצביים סמויים הקשורים להתפתחות, אשר משבשים את יכולת היצירה והעשייה שלהם. ילדים אלה אינם עצלנים, הם סובלים מכשל המקשה עליהם לממש את מלוא הפוטנציאל הטמון בהם. בספר המיתוס של העצלנות ד"ר מל לוין מציג מקרים שבהם טיפל, ומסביר כיצד לזהות ליקויים עצביים שונים ואת הכשלים הנגרמים כתוצאה מהם. פגיעה בתפקוד המוטורי הפוגמת בכתיבה, חוסר באנרגיה מנטלית אשר מפריע לריכוז, ליקויים בהפקת שפה שמובילים לקשיים בביטוי עצמי ועוד.

ד"ר לוין מציע דרכים פשוטות ומאירות עיניים שבהן ניתן להתמודד עם מגבלות אלו, ולעזור לכל ילד להגיע למירב התפוקה הייחודית לו. ד"ר מל לוין הוא פרופסור לרפואת ילדים ומומחה בהתפתחות ולמידה. ספרו ´כל ילד חושב אחרת´ ראה אור בהוצאת מודן.

ראשית דבר: המיתוס של סיזיפוס

"סיזיפוס, מייסדה של העיר קורינתוס...היה עד לחטיפתה של אגינה הצעירה, בתו של אסוֹפּוֹס, בידי זאוס, והוא זה שגילה לאבי הנערה את זהותו של החוטף. ...כשמת לבסוף, בגיל מופלג, מיהרו האלים להטיל עליו משימה שתהפוך אותו לאסיר. היה עליו לגלגל סלע ענק במעלה הר, וכשהגיע הסלע אל הפסגה, היה מתגלגל בחזרה עד למטה, וסיזיפוס נאלץ להתחיל במשימתו מחדש." (פייר גרימאל, "יוון: מיתוס והיגיון", מתוך לארוס, מיתולוגיה עולמית)

במיתולוגיה היוונית היה סיזיפוס, מלך קורינתוס, עד לחטיפתה של אגינה בידי זאוס, וסיפר על כך לאביה, אל הנהרות אסוֹפּוֹס, אשר חיפש אחרי בתו האבודה. אף על פי שסיזיפוס היה רק עובר אורח תמים, הלשנתו הכעיסה את האלים האחרים, והם דנו אותו, שלא בצדק, להשתמש לָנֶצַח בידיו ובראשו כדי לגלגל סלע עצום ממדים במעלה הר הנמצא במעמקי השאול, ולחזור על משימה מפרכת זו שוב ושוב.

הסיזיפוסים של ימינו הם אותם אינספור ילדים ומבוגרים מיואשים, המאמצים ללא הרף את ידיהם ואת ראשם אך אינם מצליחים להעפיל אל פסגות הביצוע שאליהן מצפים מהם להגיע בבית־הספר ובמקום העבודה. גם הם, לעיתים קרובות, מואשמים שלא בצדק, ובמקרה שלהם האשמה היא עצלנות. כמו סיזיפוס, גם הם קורבנות תמימים הראויים לאהדתנו ולהבנתנו, משום שמוחותיהם מצטיינים יותר בלמידה ובחשיבה מאשר בעבודה. רבים מהם מגלים ניצוצות של גאונות בכל הקשור לחשיבה לוגית, להומור ולכישורים חברתיים. אך התפוקה והמאמץ שלהם אינם עומדים בציפיות - של הוריהם, של מוריהם, של מעסיקיהם. עבורם, העבודה אינה עושה את העבודה. כמו סיזיפוס, גם הם מרגישים כי טרחתם אינה מקדמת אותם כהוא זה. הם אינם אשמים בתפוקתם הנמוכה (או האפסית) ואינם עושים דבר במכוון. אך כמו סיזיפוס, גם אותם מאשימים ואף מענישים לעיתים קרובות על פשעים שמעולם לא ביצעו.

פרק ראשון | לגרום למוח לעבוד
או־אה, לשבת על הדשא,
או־אה, לנוח בצל,
או־אה, מניסיון טוען ש-
לא קשה בכלל להתבטל."
('רגאיי הבטלן', מילים: הילה רז)

עצלנות אינה תכונה מולדת. כולנו נולדים עם הדחף ליצור ולייצר, וכמו שתילים במטע, גם בנו טבועים המשאבים המאפשרים לנו להניב פירות, להיות ולהרגיש מועילים ואפקטיביים. הצלחתנו והצלחת ילדינו נחוות ומתבטאות דרך הישגים, הגשמה מנטלית או פיזית, ומימוש באמצעות לימודינו, משפחותינו והקריירות שלנו. מינקות ועד גיל מבוגר ברצוננו להציג את מה שביכולתנו לעשות. אנו מתמלאים אנרגיה וחשים טוב בכל פעם שהתפוקה האישית שלנו זוכה לאישורם ולהערכתם של חברינו, של בני משפחותינו, של מעסיקינו (או מורינו), ובעיקר של מבקרינו המחמירים ביותר - אנו עצמנו. הגאווה בעבודתנו מחוללת פלאים בתחושת המימוש העצמי שלנו.

יש בינינו כאלה שמסיבות שונות ומשונות מאבדים את התנופה; בחיפוש אחר ההגשמה, הם אינם מצליחים להפיק תוצרת; הם משתרכים מאחור, ולעיתים קרובות מאשימים אותם בעצלנות. למעשה, הם סובלים, שלא באשמתם, ממגבלות סמויות המכשילות ומשבשות את תפוקתם. אנשים אלה אינם עצלנים; הם לוקים בכשל תפוקתי.

לעיתים קרובות אנו מתעלמים מכוחו ומפגיעותו של דחף היצרנות. אני מאמין שהן מבוגרים והן ילדים חשים כי חלק גדול מזהותם נובע ממה שהם עושים, בעיקר ממה שייצרו או הינם מייצרים כעת, וממה שברצונם להשיג בעתיד. מי שנפגעים הם אלה הסובלים מכשל תפוקתי, ולפיכך משתכנעים כי לעבודתם אין, ואולי אף לעולם לא יהיה, כל ערך. החברה שלנו משלמת מחיר מופרז בניסיון להשיב להם את בריאותם הנפשית, להענישם במסגרת החוק, לפתור את בעיותיהם בתחום התעסוקה ולהתמודד עם שאר ההשלכות השליליות של דחף ההצלחה הפגוע שלהם.

כשהעבודה עושה את העבודה
מנגד, יש דרכים רבות ומגוונות להתענג על ההכרה והסיפוק האישי הנובעים מתפוקה איכותית. תפקיד ראשי ועטור שבחים במחזמר, כיבוש שלושער במשחק כדורגל, קבלת תואר אקדמי בהצטיינות, גידול ילדים למופת, החלפת שסתום במנוע של מכונית - אלה הן רק כמה דוגמאות להצלחה תפוקתית. איש אינו יכול להיות יצרני בכל התחומים, בדיוק כפי שאף מכשיר חשמלי, משוכלל ככל שיהיה, אינו יכול לבצע את כל עבודות הבית. כל אחד מאיתנו נועד להפגין את יצרנותו באופן אחד או יותר. הדבר החשוב הוא שכל קווי הייצור הנדרשים, הגופניים והמנטליים, יפעלו כשורה. האם אתם עושים את מה שנדרש מכם? האם התוצרים שלכם איכותיים מספיק? האם אתם מחוללים מספיק תפוקה או שמא מסתפקים בזרזיף חלוש ולא יציב? במילים אחרות - האם העבודה שלכם עושה את העבודה?

וירוסים תפוקתיים - התקלות שכל כך קל לא להבין
הודות להתקדמות במדעי המוח ובתחומים קרובים, אנו יודעים לא מעט על מערכת החיווט במוח, ובעיקר למדנו כיצד, מתי והיכן היא נכנסת לפעולה. כרופא ילדים המתמחה בהבדלי למידה ודוגל באסכולה ההתפתחותית־התנהגותית, התמקדתי במשך שלושים השנים האחרונות בתקלות השונות והמשונות המתרחשות - לעיתים ברמה מיקרוסקופית ממש - בתוך מוח מתפתח, ומכשילות ילדים, נבונים ביסודם, במהלך לימודיהם בבית־הספר. בעיקר חקרתי את הקשת הרחבה של הליקויים, אותן חולשות ספציפיות שמונעות מכל כך הרבה תלמידים את הצלחתם. ילדים הלוקים בקשיים אלה הינם קורבנותיה התמימים של מערכת החיווט בתוך מוחם. הם סובלים מליקויים מסוימים באזורי המוח האחראים להיבטים חיוניים של תחומים כמו זיכרון, שפה, קשב, תפקוד מוטורי, ותהליכים אחרים הנדרשים ללמידת מקצועות בית־הספר. הפערים באזורים אלה נקראים ליקויים נוירו־התפתחותיים. חלק מהליקויים מולדים וכמה מהם נרכשים. חלקם נובעים בעיקר מסיבות גנטיות ואחרים מהשפעת הסביבה. אך מקורם של רוב הליקויים פשוט אינו ידוע. את הטווח הרחב של המגבלות המעציבות הללו תיארתי בפרוטרוט בספרי 'כל ילד חושב אחרת' .

תלמידים רבים נאבקים בבעיות למידה גלויות לחלוטין. הם מתקשים מאוד בקריאה, אך מתגברים על חישובים מתמטיים סבוכים, מצטיינים במבחנים פסיכומטריים או מתמודדים בהצלחה עם הדרישות החברתיות של חיי בית־הספר. אולם ישנה קבוצה גדולה של תלמידים עם כשלי חיווט סמויים, שנתקלו עד היום בהזנחה מצערת ובחוסר הבנה. הם מתמודדים עם כשלים תפוקתיים, תופעה שעלולה להגביל קשות את יצרנותם בבית־הספר ולגרום לרבים מהם להיכשל בעבודתם כמבוגרים.

במבט ראשון, הילדים והמבוגרים הסובלים מכשלים תפוקתיים נראים כשירים לחלוטין, וההבטחה האינטלקטואלית הגלומה בהם עשויה להפתיע. אך הבטחה זו אינה מתממשת. רוב האנשים הללו קולטים ומעבדים מידע בצורה תקינה; הם לומדים, אך אינם מייצרים. הם לא מפסיקים להבטיח ולהתכוון לעשות דברים, אך רק לעיתים רחוקות מצליחים גם לקיים. רובם מצטיינים הרבה יותר בקריאה מאשר בכתיבה, וביכולתם לפרש מידע אך משום מה לא ליישם את אשר למדו באופן יצרני. נדמה כי הם סובלים מליקויי עבודה - כלומר, אינם מסוגלים לגרום למוח שלהם לעבוד! יכולת הקליטה שלהם גבוהה בהרבה מהתפוקה, והם מאכזבים את עצמם הרבה יותר מאשר את סביבתם. אנשים נחפזים מדי באומרם כי הם "אינם מממשים את הפוטנציאל שלהם".

מקור המונח "כשל תפוקתי"
בשנותי הראשונות כמטפל נדהמתי ממספרם הרב של הילדים שהופנו אלי משום שלמדו ביעילות גבוהה יותר מאשר עבדו. רוב הילדים הללו היו בגילאי חטיבת הביניים, שבהם חלה עלייה חדה בדרישה לתפוקה באיכות גבוהה, בייחוד בתחום הכתיבה. המכנה המשותף לכל אותם תלמידים היה אי יכולתם לעמוד בדרישות הייצור הגוברות. הצלחתם כתלמידים הלכה ופחתה. לאחר שהכרתי אותם טוב יותר, שבתי ונזכרתי ב'אי ספיקת לב על רקע תפוקת לב גבוהה' עליה למדתי בבית־הספר לרפואה. כך מתוארת התופעה הנפוצה הזו במהדורה השש־עשרה של 'ספר הלימוד של רפואת ילדים' מאת נלסון: "במצב של אי ספיקה על רקע תפוקת לב גבוהה מופיעים הסימנים והתסמינים של כשל לבבי... כשהביקוש לתפוקת הלב עולה על יכולתו של הלב להגיב אליו. אי ספיקה על רקע תפוקת לב גבוהה חמורה וכרונית עלולה לגרום בסופו של דבר לירידה בתפקודו של שריר הלב". בשל התקשות העורקים או לחץ דם גבוה, הלב נדרש לעבוד קשה יותר, והופך ליותר ויותר חלש: הוא מתרחב, פעימותיו נחלשות בהדרגה, והוא אינו מסוגל למלא כהלכה את המשימה התפוקתית שלו - הזרמת דם. תהליך דומה מתרחש במוח כשהוא מאבד מהאפקטיביות שלו - כלומר, כשהדרישות ממנו גוברות על יכולות התפוקה שלו. כשהמוח נאלץ לעבוד קשה כדי לעמוד בדרישות הייצור, עלול להיווצר כשל בתפוקה האקדמית שלו. והרי לב כושל אין אנו מכנים 'לב עצלן'.

ב-1981 כתבתי, עם שניים מעמיתי יחד, מאמר בשם "כשל תפוקתי התפתחותי בילדים בגיל בית־הספר", שפורסם בכתב העת הרפואי Pediatrics ('רפואת ילדים'). תיארנו קבוצת תלמידים הסובלים מסוגים שונים של כשל תפוקתי. מאז ועד היום המשכתי לחקור תופעה זו, שלעיתים קרובות מדי אנו נוטים להזניח או להבינה שלא כהלכה.

כשל תפוקתי כתופעה נפוצה
כשל תפוקתי אינו תסמונת אחת מובחנת ואין לקטלג ולתייג אותו בקטגוריה מסוימת. מדובר בתוצאה, לא בסיבה. תפוקה נמוכה מתרחשת כשליקוי נוירו־התפתחותי אחד (או יותר) משבש את יכולת הייצור. זוהי תופעה נפוצה מאוד, הבאה לידי ביטוי בין השאר כאשר מתקשים לכתוב עבודה מסוימת או להשלים מטלה. קבוצת התלמידים הסובלים מכשלים תפוקתיים היא הטרוגנית מאוד. הם סובלים מליקויים נוירו־התפתחותיים שונים, אך הם גם בעלי נקודות חוזק רבות. חלקם עובדים בצורה מאוד לא מאורגנת. אחרים מתקשים לבטא את מחשבותיהם במילים או סובלים מבעיית זיכרון. יש כאלה שאינם מסוגלים להפעיל את שריריהם בצורה מתואמת ויעילה, ולאחרים אין די אנרגיה מנטלית או סבולת כדי לייצר תפוקה. אך כולם, למעשה, מתמודדים עם משוכה אחת או כמה משוכות גבוהות, החוסמות את דרכם אל תפוקה מוצלחת. על פי רוב, מחסומי התפוקה האמיתיים שלהם אינם מזוהים ולכן גם אינם מטופלים כראוי. יותר מדי תלמידים כאלה מואשמים, שלא בצדק, בעצלנות או בפגם מוסרי אחר, וכתוצאה מכך הם נוטלים על עצמם את האשמה לתפוקתם המועטה.

כשל תפוקתי איננו מוגבל רק לשני העשורים הראשונים של חיינו. הוא פוגע גם במבוגרים רבים, ולעיתים קרובות מוביל לחוסר הישגיות כרוני בקריירה ולחוסר סיפוק הולך וגובר. כולנו מכירים אנשים שנראים כאילו ניחנו בכל הכישורים ובכל הכוונות הטובות, אך תפוקתם בעבודה לקויה ואף בלתי מספקת. לפעמים זה השרברב, שאיחר בשעתיים וגם השאיר אחריו אמבטיה סתומה; או רואה החשבון, שמבקש עוד ועוד ארכות משום שאינו מצליח להתפנות לדוח המס שלכם; או אולי עמיתתכם לעבודה, שמעוררת בכם התמרמרות קשה משום שאינה תורמת את שלה במסגרת חלוקת הנטל במשרד. זה יכול להיות כל אדם שמציע רעיונות נהדרים אך אף פעם לא מממש אותם. נהוג לומר כי מי שאינו ממלא את עבודתו כראוי "עושה צחוק מהעבודה". אך בעולמנו יש אינספור מבוגרים שאינם מצליחים לעשות את העבודה, וגם הם, כמו התלמידים הסובלים מכשל תפוקתי, ראויים להבנה ולאהדה. הם אינם סוגרים את שסתומי הפלט שלהם בכוונה. אם נתייג אותם כ"עצלנים", לא נשיג דבר.

'המיתוס של העצלנות' נועד לשפוך את האור הדרוש על תופעת הכשל התפוקתי. בספר זה אנסה לעמוד על הליקויים הגורמים לכשל תפוקתי, ובמקביל אף לחשוף כמה מהמרכיבים העיקריים של התפוקה המוצלחת. כיוון שאני רופא ילדים, ובמהלך עבודתי התמקדתי בעיקר בקבוצת הגילאים חמש עד שמונה־עשרה, יעסוק רובו של הספר ביצרנות בבית־הספר. עם זאת אתייחס גם לכמה מנגנונים וביטויים של כשל תפוקתי בקרב מבוגרים. רוב הליקויים הנוירו־התפתחותיים המגבילים את תפוקתם של ילדים עלולים לפגוע אנושות גם ביצרנותם של מבוגרים. ילד עם אנרגיה מנטלית נמוכה לא מכין את שיעורי הבית שלו; מבוגר עלול לאחר לעבודה, או לא להגיע כלל, משום שהוא סובל מקושי אמיתי לצאת מהמיטה בבוקר. המתבגר המתקשה בניהול לוח הזמנים שלו בבית־הספר עלול להיות המבוגר שמאחר לפגישות ותמיד נמצא בפיגור - אולי אף בלי להבין זאת.

המהלך של הכשל התפוקתי עשוי להשתנות במשך חייו של אדם. על חלק מהאנשים נגזר לחיות בתסכול תמידי מאי יצרנותם. הקשיים שבהם נתקלו בבית־הספר שבים לרדוף אותם גם במהלך הקריירה המקצועית. לעומת זאת, יש ילדים שסבלו מכשל תפוקתי וגדלו להיות מבוגרים מצליחים ויצרניים מאוד, כל אחד בתחום עיסוקו. אחרים מפתחים סימנים לכשל תפוקתי בגיל ההתבגרות או לאחריו, אף שבשלבים המוקדמים יותר של חייהם הפיקו לא מעט תוצרים ראויים ומרשימים. הדרישות המשתנות, הסביבה המשתנה והשינויים המתרחשים באדם עצמו - כל אלה יכולים לשנות גם את התפוקה שלו, לטוב ולרע.

ילדים מול מבוגרים
כשאנו מנסים להבין הצלחה או כישלון בתפוקתו של אדם במהלך חייו, עלינו להכיר בהבדל הבסיסי בין מבוגרים לבין ילדים. בתור ילדים, מצפים מאיתנו להפגין כישורים בתחומים בסיסיים רבים. אנו נדרשים להיות כותבים מוצלחים, אמנים לא רעים, ספורטאים טובים ומתמטיקאים נבונים. אומדים אותנו יום־יום על סמך איכותה, כמותה ואפילו מהירותה של התפוקה שלנו בכל התחומים המגוונים הללו. למרבה המזל, כשמסתיים תהליך לימודנו, אנו חופשיים לבחור את דרכי התפוקה המועדפות עלינו. ולא במקרה, סביר שנבחר במסלול המתאים לנו ביותר. איזו הקלה! זוהי אחת הסיבות שבגללן אני אומר למטופלי הסובלים מקשיי למידה כי כשיגדלו ויהפכו למבוגרים, יהיה להם פי אלף יותר קל...

למרבה הצער, גם אנשים שבחרו את הקריירות שלהם נאלצים לעיתים להתמודד עם מחסומי יצרנות לא צפויים. זה קורה בעיקר משום שצעירים בראשית דרכם אינם מכירים ומבינים לעומק את הצדדים החזקים והחלשים שלהם, ואינם מודעים בבירור לכל הדרישות המצפות להם בתחום שבו בחרו. בעבודתי, אני מקדיש תשומת לב רבה לפרופיל הנוירו־התפתחותי של כל אדם, כלומר לאותו גיליון של מאפייני אישיות חזקים ושל נקודות תורפה. למרבה הצער, אדם עם כישורים חברתיים נמוכים עלול להתפתות לבחור בקריירה הדורשת מיומנות פוליטית רבה, כמו למשל תפקיד ממשלתי. סטודנט לרפואה הסובל מבעיות מוטוריות קלות בידיו עלול להתאהב במקצוע הכירורגיה. אישה שתמיד התקשתה לבטא את עצמה בבהירות עשויה לבחור להיות עורכת דין המופיעה בבתי־משפט. ההתאמות הגרועות הללו מתרחשות תדיר, וחושפות סתירות סמויות, אך לעיתים חמורות, בין תחומי העניין של אדם לבין יכולותיו. התוצאה עלולה להיות כשל תפוקתי.

כתיבה או קריעה?
במהלך שנות עבודתי כחוקר וכמטפל, גיליתי כי קשיים בכתיבה הם ללא ספק הסימן הברור ביותר לכשל תפוקתי בקרב ילדים ובני נוער. רוב מטופלי שסבלו מכשל תפוקתי התקשו מאוד להעלות את מחשבותיהם על הכתב. רבים מהם הפגינו סימנים נוספים של תפוקה נמוכה, כמו קושי בביצוע משימות, בהכנת שיעורי בית או בהצגת מטלות בעל־פה, אך כמעט כולם נכשלו בכל הקשור לכתיבה. לכן בספר זה אשים דגש על קשיי כתיבה כצורת ביטוי בולטת ליצרנות לקויה בקרב תלמידים.

בשוק העבודה של המבוגרים, לעומת זאת, נדרשת מעט מאוד כתיבה. בתחומים רבים נטל הכתיבה כולל בעיקר אתגרים בסיסיים כמו מילוי טפסים, כתיבת מזכרים קצרים או עריכת רשימות. רק מבוגרים מעטים נדרשים לכתוב עבודות או חיבורים ארוכים. ועם זאת, ראיתי מקרים רבים, במגוון רחב של קריירות, שבהם אנשים שסבלו מקשיי כתיבה כילדים התקשו לעמוד גם באתגרים תובעניים שונים לחלוטין בעבודתם.

מדוע, אם כך, מהווה הכתיבה מבחן כה מחמיר ליכולת התפוקה במהלך שנות בית־הספר? לדעתי, הדבר נובע מכך שאף דרישה אחרת איננה מחייבת תיאום ושילוב של כל כך הרבה תפקודים נוירו־התפתחותיים ותת־מיומנויות אקדמיות. חשבו על כך: כתיבה מחייבת אותנו להעלות רעיונות מוצלחים, לארגן את מחשבותינו, לקודד את רעיונותינו לכדי שפה ברורה, לזכור דברים רבים בו־זמנית (כגון איות, כללי פיסוק, עובדות והנחיות), לתאם בין אצבעותינו כך שיוכלו להקיש על המקלדת או ליצור אותיות, לתכנן ולבקר את איכות עבודתנו, ולארגן כהלכה את כל החומרים הדרושים לנו (כלי כתיבה, ספרים או מחשבים) ואת זמננו. כתיבה דורשת גם ריכוז רב ומאמץ מנטלי. כתיבת עבודה אקדמית תובעת מאיתנו אנרגיה וכוח. כדי לענות כראוי על שאלה במבחן יש להתמקד בה היטב. את כל הדרישות הללו, המוטלות עלינו בעת ובעונה אחת, יש לשלב ולתזמן בצורה מושלמת כדי לייצר כתיבה מוצלחת.

הכתיבה היא התזמורת הגדולה ביותר שמוחו של הילד נדרש לנצח עליה. לכן אין זה פלא שאם אחד או יותר מהכלים חסר, היעדרו יפגע קשות בעבודותיו של אותו תלמיד. רוב הילדים הסובלים מכשל תפוקתי שונאים לכתוב, אך למעשה, הם מפחדים מכתיבה.

אם הכתיבה ממלאת תפקיד כה שולי ברוב תחומי העיסוק, מדוע עלינו להתענות בה כל כך בצעירותנו? אולי יש ילדים שאפשר פשוט לתת להם פטור מכתיבה! לא, איני מאמין ברעיון זה, אם כי הוא אינו מופרך לחלוטין. לדעתי, עצם מורכבותה של הכתיבה מצדיק את מקומה המרכזי בתוכנית הלימודים. באמצעות הכתיבה הילד לומד כיצד לשלב תפקודי מוח שונים, וליכולת זו הוא יזדקק כדי להתפרנס בכל עיסוק שבו יבחר בעתיד. מבחינות מסוימות, פעולת הכתיבה עוזרת לבנות ולתחזק את הנתיבים שמקשרים בתוך מוחנו בין תפקודים שונים, כמו שפה, זיכרון ושליטה מוטורית. במילים אחרות, הכתיבה היא שיטת תרגול מצוינת עבור ילד שצריך "לקחת את עצמו בידיים".

הכתיבה מעוררת גם את כישורי החשיבה השיטתית ומשמשת אמצעי לפתרון בעיות - שתי יכולות הנדרשות בכל כיוון מקצועי. ישנו פתגם מוכר האומר "כיצד אוכל לדעת מה אני חושב לפני שאקרא את מה שאני כותב?" הכתיבה מכריחה את התלמיד לחשוב בקול רם ולהביע את מחשבותיו בדרך שאחרים יוכלו להבינן. הכתיבה היא אמנם התזמורת הגדולה ביותר שהילד מנצח עליה, אך היא בהחלט לא היחידה. משחק כדורגל, נגינה בתזמורת ובניית דגם של ספינת טילים מחייבים אף הם הפעלה של כמה תפקודי מוח בו־זמנית. ועם זאת תלמידים שמוריהם אינם דורשים כמעט מטלות כתיבה, או שתפוקת הכתיבה שלהם היא לכל היותר מעטה, מקבלים חינוך לא מספק. הם עלולים להיות פחות יצרניים כמבוגרים.

מקורות סיפוק בלתי נדלים
אינני טוען שיצרנות בלימודים או בעבודה היא המקור היחיד לסיפוק ולאושר בחיים, וגם לא שאנשים עם רמות תפוקה נמוכות נידונו לחיי אומללות מדכאים. יש לאדם דרכים נוספות להיות מאושר: ניהול מערכות יחסים חיוביות, דאגה לזולת, חיים עשירים מבחינה רוחנית, הנאה עם המשפחה, אהבת מסיבות וחדוות קריאה - אלה רק דוגמאות מעטות מתוך שפע המקורות הפוטנציאליים לסיפוק בחיים. ובכל זאת כשאנו מרגישים פרודוקטיביים, כשאנו מציגים לראווה ובגאווה את תוצרתנו וזוכים להכרה עבור תפוקתנו, חיינו מתמלאים תחושת סיפוק ומשמעות. ראיתי יותר מדי מתבגרים נקלעים לקשיים חמורים בשל היעדר הצלחה כרוני. אנשים אלה מחליטים, אחרי שנים שבהן לא ראו כל פרי למאמציהם, להפסיק להתאמץ, ונגררים למעשי הרס עצמי ואף לפעילות בלתי חוקית. יותר מדי אנשים הסובלים מכשל תפוקתי הם למעשה טרגדיות בהתהוות. מאיתנו הם זקוקים לחמלה, לעזרה ולהבנה.

המיתוס של העצלנות
כשאנו קוראים למישהו עצלן, אנו בעצם מוקיעים ומרשיעים אותו. אני מאמין בכל ליבי שעצלנות היא לא יותר ממיתוס - ומכאן שמו של ספר זה. כולנו שואפים להיות יצרניים. כל ילד היה מעדיף לעשות את שיעורי הבית שלו ולקבל שבחים על איכותם. כל מבוגר היה רוצה לחולל תפוקה שתביא לו העלאה או קידום. הכול חלק מהחיפוש הטבעי אחר הכרה וסיפוק אישי. מדובר, כאמור, בדחף בסיסי. לכן, כשתפוקתו של אדם מסוים נמוכה מדי, אסור לנו להאשים או לגנות אותו, אלא לנסות לתהות מה משבש את תפוקתו ומכשיל את נטייתו הטבעית והמוּלדת לייצר.

קיימות דרכים בונות לסייע לילדים ולמבוגרים הסובלים מכשל תפוקתי ואף למנוע אותו כליל. עם זאת הדרך האפקטיבית ביותר להתמודד עם התופעה היא להבין מה נדרש כדי להיות אדם יצרני ולזהות את החולשות הספציפיות שמכשילות כל כך הרבה אנשים. במהלך הפרקים הבאים אתאר בפרוטרוט את חייהם של שבעה ילדים ואישה אחת, שתפוקתם היתה לקויה. כל דוגמה תמחיש מנגנון בסיסי אחר של יצרנות נמוכה. חוקרי אקדמיה רבים קושרים בין קשיי למידה לבין בעיות קריאה, אך כל הילדים בספר זה לא סבלו בבית־הספר היסודי מבעיות קריאה כלשהן. ובכל זאת, בכל הקשור לתפוקה הישגיהם היו נמוכים באופן דרמטי.

בדוגמאות אתייחס לתחומים נוירו־התפתחותיים שונים, כמו תפקוד מוטורי, זיכרון, שפה וארגון, ואתאר את תרומתם לתפוקה, או לחלופין, כיצד הם מובילים לכשל תפוקתי כאשר הם לוקים בחסר. הסיפורים מבוססים על חוויותיהם של אנשים אמיתיים שפגשתי במהלך שלושים השנים האחרונות, שהקדשתי להבנת ההתפתחות האנושית ולתיקון התקלות שמתרחשות בה. השמות ושאר הפרטים המזהים שונו לחלוטין כדי לשמור על פרטיותם של אותם אנשים. בכמה מקרים שילבתי בין מטופלים שונים בעלי אותו ליקוי נוירו־התפתחותי ויצרתי מהם דמות אחת.

כפי שכבר הבנתם, 'המיתוס של העצלנות' מבוסס ברובו על ניסיוני האישי כמטפל נלהב, אשר התמחה בלמידה של ילדים ובמרדף האמיץ של תלמידים אחרי ההצלחה. הספר משקף גם את הניסיון העשיר שצברתי בעבודה עם בתי־ספר בכל רחבי העולם. הושפעתי מאוד מן המחקר במדעי המוח, בחינוך ובתחומים אחרים הקשורים ללמידה ולהבדלי למידה, אך את התועלת הרבה ביותר בעבודתי הפקתי ממה שלימדו אותי הילדים והוריהם. לכן ספר זה איננו בחזקת סקירה של ספרות מקצועית, אלא בראש ובראשונה בחינה מקרוב ופרשנות של מה ששמעתי וראיתי. 'המיתוס של העצלנות' נועד לסייע ולתת תקווה לסובלים מכשל תפוקתי, ולהציע כמה דרכים שימושיות שיעזרו לחסן את כל שאר האוכלוסייה בפני כשל זה.

© כל הזכויות שמורות למודן הוצאה לאור

המיתוס של העצלנות - ד"ר מל לוין
The Myth of Laziness - Mel Levine