» טקסט  » עיון חברה ובקורת  » ספרים חדשים בנובמבר 2008       חזור

טבע דומם עם רסן
מאת: זבינגנייב הרברט
Martwa Natura Z Wedzidlem - Zbigniew Herbert

ההוצאה: כרמל הקורא העברי התודע אל יצירתו של המשורר הפולני זבינגנייב הרברט (1998-1924)דרך מסותיו על אמנות אירופה (ברברי בגן, כרמל, 2004) ושירתו שתורגמה לעברית על־ידי דוד וינפלד. טבע דומם עם רסן מוקדש ל"תור הזהב" של הולנד ואמנותה במאה ה־17. תקופה זוֹ מצטיירת להרברט כמודל חיובי של חיים בהיסטוריה וכבטוי ל"יחס בריא, קונקרטי, ארצי, אל החיים". פרקי החטיבה הראשונה של הספר עוסקים בהבטים שונים של הציור ההולנדי ובמוּבלע גם של החברה ההולנדית בדוֹרם של וֶרמֶר, שפינוֹזה ואחרים, ידועים יותר וידועים פחות. כלולים כאן , בין השאר, פרקים על "מחיר האמנות" ועל בולמוֹס "הצבעוני השחור", הרקע לו ונזקיו. החטיבה השניה של הספר כוללת כעין ספורים בעלי אופי הגוּתי שיש בהם הרהור "על מצבו של האדם" "הממוצע" והיוצא דופן.

סגנונו של הרברט מנוּפה, מדוד ושקוּל. כתיבתו הצלולה שופעת רגישות חן, הומור ואירוניה דקה וכן תשומת לב יתרה לפרטים.

טבע דומם עם רסן מאת זביגנייב הרברט בהוצאת כרמל בסיוע המכון הפולני, תרגם מפולנית והוסיף אחרית-דבר: דוד וינפלד, עיצוב עטיפה: צפורה שוורץ, 164 עמודים.

דוד וינפלד: אחרית-דבר | על הרברט ו"האפוקריפים"
זביגנייב הרברט הוא בן הדור שמלחמת-העולם השנייה ("האפוקליפסה שהתגשמה") ותוצאותיה היו החוויה המעצבת שלו, "בית-הספר" שבו למד על טבע האדם ועל תהליכי ההיסטוריה. הוא נולד בשנת 1924 בלבוב שבמערב אוקראינה, לפָנים בירת גליציה, מרכז מדיני וכלכלי שהיה במשך הדורות מקום מפגש של כמה משטרים ותרבויות (הגרמנית-אוסטרית, הרוסית, הפולנית, האוקראינית).

בתקופת הכיבוש הגרמני למד הרברט במסגרות הוראה מחתרתיות והיה חבר בתנועת ההתנגדות הפולנית, זו שזוהתה לימים עם הימין ושצעדיה הוצרו בפולין הקומוניסטית. בתום המלחמה למד המשורר משפטים וכלכלה, שמע הרצאות בפילוסופיה ועסק במלאכות שונות בערים שונות בפולין. הוא פרסם מעט שירים בביטאונים בלתי-תלויים, אבל בגבור הריאליזם הסוציאליסטי סירב להשתלב בו בצורה כלשהי, ביטא את מחאתו באמצעות השתיקה ושילם על כך מחיר חומרי כבד. בזיכרונות חבריו מראשית שנות החמישים, תקופת השיא של הסטליניזם, הוא מתואר כמי שיושב במשרדים משמימים, משחית את זמנו לריק באפס מעשה או בעיסוקים לא חשובים וכותב בשביל עצמו ובשביל קומץ ידידיו מתוך השלמה כואבת של אדם אשר "הפסיד במשחק הפוקר של ההיסטוריה".

הופעתו של הרברט כמשורר נתאפשרה הודות ל"הפשרה" הפוליטית ולהתרופפות הצנזורה האידיאולוגית אחרי מות סטלין. קובצי שיריו הראשונים מיתר האור (1956) והֶרְמֶס כלב וכוכב (1957), יחד עם קובצי ביכורים אחרים של בני דורו הפיחו רוח חדשה בשירה הפולנית.

למן שנת 1958 ובמהלך שנות השישים והשבעים הרבה הרברט לשהות במערב אירופה ולעסוק באמנותה. את רשמיו כינס בקובץ מסות רב-השראה ברברי בגן (1962). אסופה זו, ששמה המצטנע והאירוני מעט מבטא את יחסו המורכב של בן מזרח אירופה אל מורשת המערב, פותחת בציורי המערות של לַסקוֹ וסוקרת פרקים בציור ובאדריכלות של צרפת ושל איטליה מתוך התבוננות של משורר ומתוך ניתוח בוחן של חוקר השואל לא רק על הערכים הנצחיים שבציורי פירו דלה פרנצ'סקה, אלא גם על האופן שבו הונחה אבן על גבי אבן בקתדרלות גותיות. "לוּ היה עליי לבחור מוטו לספר כולו" - אומר הרברט במבוא - "הייתי מעתיק את המשפט הבא של מַלְרוֹ":

"באותו ערב, בשעה שרמברנדט עודנו מצייר - כל רוחות המתים המהוללים וצללי ציירי המערות עוקבים במבטם אחר היד המהססת, המכינה להם קיום חדש מעבר למוות או את חלומם החדש".

בשנות השישים התחילה שירתו של הרברט להיתרגם לכמה לשונות (ראשון מתרגמיו לאנגלית היה המשורר הפולני צ'סלב מילוֹש). הרברט זכה בפרסים ספרותיים נחשבים ביניהם פרס ירושלים לספרות (1991) והִרבה, כאמור, לשהות מחוץ לפולין (באוסטריה, במערב-גרמניה, ביוון ובארצות-הברית). לפולין חזר ב-1981 עם עלייתה של תנועת "סולידריות". הוא התגורר בה עד מותו בשנת 1998.

שירתו של הרברט מתבוננת לא אחת, בקונפליקטים המוסריים, התרבותיים והפוליטיים של ההווה דרך מורשת התרבות של הדורות. הוא מרבה להזדקק למיתוסים, ליצירות אמנות, לאירועים, לדמויות ולאידיאות בעלי ערך סמלי ואוניברסלי, וממילא גם אקטואלי, במובנה הרחב של מילה זו. שְקיעֵי התרבות שביצירותיו אינם שוטטות של אסתטיקן במרחבי היצירה האנושית, אלא הם מבטאים יחס פעיל, מעריך וחיוני אל העבר, שבצד ההתפעלות יש בו גם ביקורת והתבוננות מפוכחת. הנושאים הגדולים שעוסק בהם הרברט, כגון ניכורו של האדם במערכת הטבע, מהותה וייעודה של האמנות, הסבל, היחס אל המולדת, מעוצבים בסגנון תמציתי להפליא ובנעימה המתרחקת מכל צעקה בלתי-מבוקרת. אבל משקלם האינטלקטואלי של השירים ונימתם הכמו-מאופקת אינם גורעים כהוא זה מן הפתוס הכבוש שבין השיטין ומן התחושה הטרגית של הגורל האנושי.

האפוקריפים ההולנדיים נתפרסמו לראשונה בשנת 1979 וכונסו בטבע דומם עם רסן (1993). נראה כי המונח "אפוקריפים" נדרש על-ידי הרברט לא בהוראתו המסורתית - יצירה שזהות מחברה מוטלת בספק או צורה המתחזה לאותנטית והמיוחסת ליוצר קדום. הרברט מתכוון, כמדומה, ל"פרשנות אחרת" של אירועים ושל דמויות אשר ספרי ההיסטוריה ה"רשמיים" מדלגים עליהם או פוטרים אותם כשולִיים וכן לתוספת של מרכיב בדיוני וסמלי בעלילות מוכרות, לפי שמרבית האירועים והדמויות המועלים באפוקריפים - ולא רק שמות כשפינוזה וּוֶרְמֶר - מוכרים מדברי-הימים של הולנד.

עיון הנזכר גם בספר שלפנינו מורה כי גיבורי האפוקריפים לא רק משל היו. הם נבראו והיֹה היו, אלא שהרברט הוסיף להם מֵמדים של משל ושל עיצוב אמנותי. כאלה הם, למשל, המדינאי, יאן ון אולדֶנְבַרְנֶוֶלְט, הקברניט בונטקואה וחריט הארוך, שזִכרו השתמר באגדה ההיסטורית. הוא הדין ביַאן פיֶטרשון קואֶן, איש מורכב וחידתי הידוע מכיבושי הולנד במזרח הרחוק ובמדענים יוצאי-הדופן כקורנליס דרֶבֶל ויאן סְוַמֶרדאם ואין צורך לומר אנטון ון לֶוֶנהוּק, ממציא המיקרוסקופ. הקורא בספר שנזכר לעיל ימצא בו גם תיאור מפורט של המסע למציאת דרך חדשה למזרח הרחוק, מסע שהמועצה הכללית הבטיחה פרס של 25,000 פלורינים למי שימצאנה.

יוצא מכלל הגיבורים הידועים מדברי-הימים הוא קורנליס טרוסט (ב"סוף דבר"), "גיבור שאין ההיסטוריה יודעת על אודותיו" ושלא עלתה בידיו אפילו להנציח את עצמו בציור דיוקן. אבל גם פרשת חייו של גיבור זה - דמות אופיינית של בורגני הולנדי - מעוגנת באורחה וברבעה של הולנד, והזמר הנישא בפיו ("חורשות אלונים שופעות, תלוליות יפהפיות / עדים נכבדים של תענוג'") הוא משל המשורר הנודע קונסטנטין האוּכֶנס (1596-1687).

הרברט הוא מעריץ גדול של החברה ושל התרבות ההולנדיות, ולעתים דומה ש"תור הזהב" ההולנדי מצטייר לו כעין מודל חיובי בהיסטוריה. הוא מוצא בהולנד את ההירואיות של המאבק באיתני הטבע ("אומה אמיצה זו, חרף כל נכסיה חיה על הר געש אשר הלבה שלו היא המים" כתב בנז'מן קונסטאן למדאם דה-סטאל) ואת אהבת החֵרות הבלתי-מתפשרת ("אבל מֶתֶק החֵרות גדול שם מאשר במקומות אחרים" כתב בּוזֶנְוַאל, שגריר צרפת בהאג בשנת 1593). לאלה יש להוסיף את הסובלנות הדתית היחסית שהושגה אחרי מאבקים רבים, את החוקים המתונים ואת המידות הבורגניות של עבודה, חריצות, חסכנות, יוזמה, יַשרות ודרך-ארץ יחד עם פשטות-הליכות, אי-הימנעות מתענוגות החיים ואהבת האמנות. כל אלה מצטרפים למה שמנסח הרברט כ"יחס בריא, קונקרטי, ארצי אל החיים".

לאור גישה זו, יכול מבחר הנושאים שבאפוקריפים לעורר תמיהה. שכן המידות התרומיות שצוינו לעיל מצויות כאן רק ברקע, ואילו גוף היצירות עוסק לרוב בחריג וביוצא מן הכלל, ועל מרבית-הקטעים מרחפת רוח של קדרות. אתה מוצא, למשל, רוח זו בכפיות-הטובה של ההיסטוריה הגומלת לעושיה בחיוך דו-משמעי של התליין ("חסדו של התליין"); במצבים קיצוניים שקיים בהם ניגוד בין יצר הקיום לחוש המוסרי הגובר לא משום שהוא טבוע באדם, אלא משום שהוא מיוסד על ציוויליזציה "אשר אֲדָנֶיהָ הם - מזון, כסף ועמוד עץ שבשיאו קבועה קורת רוחב" ("הקברניט"); באי-יכולתה של "הרוח הרפובליקנית הבריאה" לקבל את השונה והחריג ("חריט הארוך"); באכזריות של שלטון יד הברזל הקולוניאלי ("דיוקן במסגרת שחורה"); בנקמת הטבע במי שמעז לחדור אל חבל ארץ שאלוהים לא הועידו ליישוב בני-אדם ("הבית") וכן במי שמתמסר בלא שייר לגילוי סודות הטבע ("הגיהנום של החרקים") או מנסה להתגבר על המוגבלות האנושית ("פרפטואום מובילה"). מתח בעל אופי אחר מצוי באפוקריפים בין גילויי המדע ללשון האמנות. הרברט מכוון, כמדומה, גם למציאות ימינו כשהוא קובע "כי ככל שהאמצעים, מכשירי ההתבוננות, משתכללים, הרי המטרות מתרחקות ונעשות בלתי-ניתנות להשגה. עם כל תגלית חדשה נפערת תהום חדשה. אנו בודדים יותר ויותר בריקנות המסתורית של היקום" ("האיגרת").

כיצד ניתן אפוא ליישב את הסתירה בין תפישתו הכללית של הרברט את ההוויה ההולנדית ב"תור הזהב" שלה לבין התכנים הקודרים שבאפוקריפים? כלום מתכוון הוא לומר שגם בחברה מתוקנת, בריאה וחיובית-מעיקרה לא הכול עשוי יפה בעִתו וכי במסגרת ההיסטוריה אין אדם יכול לחרוג מן המגבלות המהותיות של טבעו ומן הקונפליקטים של התרבות? או שמא הוא עוסק ביוצא מן הכלל המוכיח את הכלל? בין אם כך ובין אם כך הרי קסמם של האפוקריפים נעוץ לא בתכנים בלבד כי אם גם בסגנונם המנופה, המדוד והצלול, בתשומת-הלב הניתנת כאן לפרטים הקטנים ובחוש ההומור והאירוניה הדיסקרטיים שמלווים את גורלם של גיבורי העלילות.

© כל הזכויות שמורות לכרמל הוצאה לאור

טבע דומם עם רסן - זבינגנייב הרברט
Martwa Natura Z Wedzidlem - Zbigniew Herbert