» טקסט  » מדעי אדם וטבע  » ספרים חדשים באוקטובר 2012       חזור

הסינגולריות מתקרבת
מאת: ריי קורצווייל
The singularity is near - Raymond Kurzweil

ההוצאה: מאגנס האנושות ניצבת על סף תקופת תמורות מסעירה ביותר בתולדותיה, תקופה שבה ההוויה האנושית תתעשר ובה בעת תתערער. שכן המין האנושי יתנער מכבלי מורשתו הגנטית ויתנשא לפסגות בל-ישוערו של בינה, רווחה חומרית ואריכות ימים. הממציא והעתידן ריי קורצווייל הוא אחד הסנגורים המוערכים ביותר, והשנויים במחלוקת, של תפקיד הטכנולוגיה בעתידנו. בספרו עידן המכונות החושבות (שתורגם לעברית) הוא הציג טענה נועזת: לאורו של קצב השינוי הטכנולוגי ההולך ומואץ בהתמדה, המחשב עתיד להתחרות בבינה האנושית בכל שלל גווניה. בספרו הסינגולריות מתקרבת הוא בוחן את השלב הבא בתהליך האבולוציוני: איחוד האדם עם המכונה. בשלב זה יתמזגו הידע והמיומנויות שבמוחותינו עם הקיבולת, המהירות ויכולת שיתוף המידע הגדולים לאין שיעור של מעשי ידינו.

המיזוג הזה הוא עיקרה של הסינגולריות – פרק הזמן שבו תיעשה בינתנו יותר ויותר לא-ביולוגית, ואדירה פי מיליארדים מכפי שהיא כיום. בעולם החדש לא תהיה עוד הבחנה ברורה בין אדם ומכונה, בין מציאות ממשית ומציאות וירטואלית. במישור המעשי, הזדקנות האדם ומחלותיו ייבלמו; זיהום הסביבה ייפסק; בעיות הרעב והעוני בעולמנו ייפתרו. הננוטכנולוגיה תאפשר לנו ליצור כל מוצר חומרי ותהפוך בסופו של דבר אפילו את המוות לבעיה שאפשר לפותרה.

ריי קורצווייל הוא אחד מגדולי הממציאים, הוגי הדעות והעתידנים של עולמנו, ונזקפות לזכותו שנים רבות של ניבויים שקלעו אל המטרה. הוא תואר בוול סטריט ג`ורנל כגאון חסר מנוח, ורשת הטלוויזיה הציבורית האמריקנית בחרה בו כאחד מבין שישה עשר המהפכנים שיצרו את אמריקה. ספרו החדש והמסקרן של ריי קורצווייל חוזה עתיד שבו טכנולוגיות המידע יתקדמו במהירות כזו, ולמרחק כזה, שהן יאפשרו לאנושות לחולל תמורות שעדיין איננו יכולים להעלות בדמיוננו.

הסינגולריות מתקרבת - כאשר האנושות מתעלה על הביולוגיה מאת ריי קורצווייל בהוצאת מאגנס, תרגום מאנגלית: עמנואל לוטם, 600 עמודים.

פתח דבר | כוחם של רעיונות

"איני חושב שיש ריגוש, מהריגושים העשויים להתעורר בלבבו של אדם, הדומה לתחושת הממציא בראותו את פרי רוחו הופך להצלחה."
ניקולה טסלה, ממציא זרם החילופין, 1896

כשהייתי בן חמש עלה בדעתי רעיון שאהיה ממציא. חשבתי אז שלהמצאות יכולות לשנות את העולם. כשילדים אחרים תהו בקול על מה שירצו להיות, אני כבר ידעתי בשחצנותי מה אני אהיה בעתיד. החלליות הרקטיות אל הירח שבניתי אז (כמעט עשור לפני שהנשיא קנדי הציג אתגר בפני האומה) לא פעלו. אבל בערך כשמלאו לי שמונה שנים נעשו המצאותי קצת יותר מציאותיות - למשל, תאטרון רובוטי עם חיבורים מכניים שיכלו להזיז את התפאורה ואת הדמויות, להציגן לעיני הצופים ולהעלימן שוב, וכן משחקי וידיאו וירטואליים.

הורי, שנמלטו מן השואה, שניהם אמנים, ביקשו לתת לי חינוך דתי יותר מעשי ופחות פרובינציאלי. כיוון שכך, קיבלתי את חינוכי הרוחני בכנסייה אוּניטריאנית. הקדשנו שישה חודשים ללימוד דת אחת - השתתפנו בתפילותיה, קראנו את ספריה ושוחחנו עם מנהיגיה - ואז עברנו לדת הבאה. הנושא היה "דרכים רבות אל האמת". הבחנתי, אין צורך לומר, בהקבלות מרובות בקרב המסורות הדתיות של העולם, אבל אפילו הסתירות היו מאלפות. התברר לי כי כל האמיתות הבסיסיות הן עמוקות די הצורך להתעלות על סתירות למראית עין.

בגיל שמונה גיליתי את סדרת הספרים שגיבורה הוא טום סוויפט הבן. עלילותיהם של כל שלושים ושמונה הספרים (רק תשעה מהם ראו אור בעת שהתחלתי לקרוא אותם ב־ 1956) היו זהות: טום היה מסתבך בצרה צרורה, כזו שגורלם של טום וחבריו, ובמקרים רבים גורל המין האנושי כולו, היה נתון בגללה בכף המאזניים. טום פרש למעבדה שבמרתף ביתו כדי לחשוב על פיתרון לבעיה.

ובכן, זה היה המתח הדרמתי שבכל ספר מספרי הסדרה: איזה רעיון רב תושייה ימצאו טום וחבריו כדי להציל את המצב? מוסר ההשכל של המעשיות האלה היה פשוט: לרעיון הנכון הכוח הדרוש כדי להתגבר על אתגרים כבירים לכאורה.

עד עצם היום הזה אני מאמין באמונה שלמה בעיקרון הבסיסי הזה: יהיו הקשיים הניצבים בפנינו אשר יהיו - תקלות עסקיות, בעיות בריאוּת, תסבוכת ביחסים אישיים, שלא לדבר על האתגרים המדעיים, החברתיים והתרבותיים הגדולים של דורנו - תמיד יהיה רעיון שיאפשר לנו לגבור עליהם. זאת ועוד, יש ביכולתנו למצוא את הרעיון הזה. ולכשנמצא אותו, נצטרך להוציאו לפועל. הציווי הזה עיצב את חיי. כוחו של רעיון - הוא רעיון בפני עצמו.

זכור לי כי בערך בזמן שקראתי את טום סוויפט סבי - שגם הוא נמלט מאירופה עם אמי - חזר מביקורו הראשון באירופה עם שני זיכרונות חשובים. האחד היה היחס הנאה שזכה לו מצד אוסטרים וגרמנים, אותם אנשים עצמם שמפניהם נמלט על נפשו ב־ 1938 . האחר היה ההזדמנות הנדירה שניתנה לו לגעת במו ידיו בכמה כתבי־יד מקוריים של לאונרדו דה וינצ'י. שני הזיכרונות הללו השפיעו עלי, אבל השני מביניהם היה זה ששב ועלה בדעתי פעמים רבות. הוא תיאר את החוויה ביראת קודש, כאילו נגע במעשה ידיו של אלוהים בכבודו ובעצמו.

כלומר, זו הייתה הדת שעל ברכיה גדלתי: סגידה ליצירתיות האנושית ולכוחם של רעיונות. ב־ 1960 , בגיל שתים עשרה, גיליתי את המחשב והוקסמתי מיכולתו ליצור מודלים של העולם ולשנות את פניו. הסתובבתי בין חנויות הציוד האלקטרוני המשומש ברחוב קנאל במנהטן (הן קיימות עדיין!) ואספתי חלקים לבניית התקני חישוב משלי.

בשנות השישים הייתי שקוע לא פחות משאר בני גילי בתנועות המוזיקליות, התרבותיות והפוליטיות של התקופה, אבל באותה המידה שיקעתי את עצמי במגמה שהייתה אז הרבה יותר סמויה: הסדרה המופלאה של מכונות ,7090 ,7074 , שהוציאה יבמ לשוק באותו עשור, החל בסדרת " 7000 " שלה (7070 7094) וכלה ב־ 1620 הקטן, שהיה למעשה ה"מיני־מחשב" הראשון. המכונות הוצגו בשוק במרווחי זמן של שנה אחת, וכל אחת מהן הייתה זולה וחזקה מקודמתה, תופעה מוכרת היטב כיום. זכיתי בגישה ליבמ 1620 והתחלתי לכתוב תכניות לעיבוד סטטיסטי, ובהמשך, לכתיבת מוזיקה.

זכור לי אותו יום בשנת 1968 שבו הורשיתי להיכנס לחדר העצום, המאובטח, ששיכן את מה שהיה אז המחשב הכי חזק בניו אינגלנד, יבמ 360 מדגם 91 החדיש ביותר, בעל זיכרון "ליבה" מופלא של מיליון בתים (1 מגה־בית) ומהירות מרשימה של מיליון הוראות בשנייה (1 מה"ש). המחשב הוצע בדמי שכירות של אלף דולר לשעה בלבד. לאחר שפיתחתי תוכנת מחשב להתאמת תלמידי תיכון למכללות, צפיתי מוקסם בנורות המרצדות על הלוח הקדמי של המחשב בתבנית גלויה לעין, שעה שהמכונה עיבדה את בקשותיהם של התלמידים.

הגם שהכרתי כל שורת קוד על בוריה, היה לי בכל זאת הרושם כאילו המחשב שוקע במחשבה עמוקה כאשר התעמעמו הנורות לכמה שניות בסיום כל מחזור. ואכן, הוא היה מסוגל לעשות בעשר שניות, ובלי דופי, עבודה שנדרשו לנו עשר שעות לעשותה בעבודה ידנית וברמת דיוק הרבה יותר נמוכה.

כממציא בשנות השבעים התברר לי כי המצאותיי חייבות להיות סבירות ביחס לטכנולוגיות התומכות בהן ולכוחות השוק שיתקיימו בעת שההמצאות יוצגו בפני הציבור, שכן העולם כבר יהיה שונה מאוד מזה שבו הן עלו על דעתי מלכתחילה. התחלתי לפתח מודלים לאופן התפתחותן של טכנולוגיות נפרדות - אלקטרוניקה, תקשורת, מעבדי מחשב, זיכרון, אחסון מגנטי ועוד - ולאופן התפשטות השינויים הללו בשווקים, ובסופו של דבר במוסדות החברתיים שלנו.

התברר לי כי רוב ההמצאות נכשלות לא משום שמחלקת המו"פ לא הצליחה להביאן למצב פעולה, אלא משום שהתזמון לא היה מוצלח. תהליך ההמצאה דומה מאוד לגלישה על גלים: עליך לחזות את מהלך הגל ולתפוס אותו ברגע הנכון בדיוק.

התעניינותי במגמות הטכנולוגיה ובהשלכותיהן לבשה חיים משל עצמה בשנות השמונים, והתחלתי להשתמש במודלים שלי לחיזוי ולהטרמה של טכנולוגיות עתידיות - חידושים שיופיעו ב־ 2000 , ב־ 2010 , ב־ 2020 ומעבר לה. בדרך זו עלה בידי להמציא המצאות סבירות ביחס ליכולות העתיד, משום שהגיתי ועיצבתי אותן מתוך שימוש ביכולות העתידיות הללו. במחצית השנייה של עשור השמונים כתבתי את ספרי הראשון, עידן המכונות הנבונות.

נכללו בו תחזיות נרחבות (ומדויקות במידה סבירה) לשנות התשעים ולעשור הראשון של המאה החדשה, והוא הסתיים בחזון הגעתה של בינת המכונה למצב שבו לא יהיה אפשר עוד להבדיל בינה לבין קודמתה האנושית - עדיין במחצית הראשונה של המאה העשרים ואחת. הייתה זו מסקנה כאובה בעליל, ואני, מכל מקום, מצאתי כי קשה לי להשקיף אל מעבר לתמורה הזאת, הקיצונית כל־כך.

בעשרים השנים האחרונות למדתי להבין מֵטה־רעיון חשוב: כוחם של רעיונות לשנות את העולם הולך ומואץ בעצמו. הגם שרבים יקבלו בנקל את ההבחנה הזאת כשהיא מוצגת בניסוח פשוט, רק מספר מועט יחסית של משקיפים יעריכו נכונה את השלכותיה העמוקות. בתוך עשרות השנים הבאות תהיה לנו ההזדמנות להוציא לפועל רעיונות שיש בכוחם לגבור על בעיות עתיקות יומין - ולעורר תוך כדי כך כמה בעיות חדשות.

במהלך שנות התשעים עסקתי באיסוף נתונים אמפיריים על ההאצה הגלויה לעין של כל הטכנולוגיות הקשורות למידע, ושאפתי לשכלל את המודלים המתמטיים שביסוד התצפיות הללו. פיתחתי תאוריה שנתתי לה את השם "חוק התשואות המואצות", כדי להסביר מדוע תהליכים טכנולוגיים, ותהליכים אבולוציוניים בכלל, מתקדמים בשיעור מעריכי.

ב־ 1998 פרסמתי את ספרי עידן המכונות החושבות, שבו ביקשתי לתאר את טיבם של חיי האדם כפי שיתקיימו מעבר לנקודה אשר בה יטושטש הקו המפריד בין הקוגניציות של המכונה ושל האדם. ואכן, ראיתי את העידן הזה כשיתוף פעולה הולך ומתהדק בין מורשתנו הביולוגית לבין עתיד המתעלה אל מעבר לביולוגיה.

אחרי שפרסמתי את עידן המכונות החושבות, התחלתי להרהר בעתיד הציוויליזציה שלנו וביחס בינה לבין מקומנו ביקום. לכאורה, קשה לחזות בדמיון את יכולותיה של ציוויליזציה עתידית, שרמת תבונתה עולה בהרבה על שלנו; אבל יכולתנו ליצור מודלים של המציאות במוחנו מאפשרת לנו לנסח תובנות משמעותיות בדבר המיזוג הממשמש ובא של חשיבתנו הביולוגית עם הבינה הלא ביולוגית שאנו יוצרים. ובכן, זהו הסיפור שאני מבקש לספר כאן. הסיפור מבוסס על תנאי יסוד אחד, והוא הרעיון שיש לנו היכולת הדרושה כדי להבין את בינתנו שלנו - אם תרצו, יש לנו גישה אל קוד המקור שלנו - ומכאן נוכל לשכלל אותה ולהרחיבה.

כמה משקיפים תוהים אם אמנם אנו מסוגלים ליישם את חשיבתנו להבנת חשיבתנו. חוקר הבינה המלאכותית (ב"מ) דאגלס הוֹפשטֶטֶר שאל שמא "רצה הגורל ומוחנו חלש מכדי שיוכל להבין את עצמו. ראו למשל את הג'ירף הצנוע, שמוחו נחות בעליל מהרמה הדרושה להבנה עצמית - ובכל זאת הוא דומה להפליא למוחנו שלנו". אבל כבר הצלחנו ליצור מודלים של חלקים של מוחנו - של תאי עצב ושל אזורים נוירוניים נרחבים למדי - ומורכבות המודלים האלה הולכת של מוח (reverse engineering) ועולה במהירות. התקדמותנו בהנדסה ההפוכה האדם סוגיה מרכזית שאני עומד להרחיב עליה את הדיבור בספר זה מוכיחה כי אכן יש לנו היכולת להבין את בינתנו שלנו, לבנות מודלים שלה ולהרחיבה. זהו אחד ההיבטים של ייחודו של המין האנושי: בינתנו גבוהה די הצורך מעל הסף הקריטי הנחוץ לנו, על מנת שנוכל להגדיל את יכולתנו ולהעלותה לרמות בלתי מוגבלות של כוח יצירה - ויש לנו הציוד (אגודלים מנוגדים) הנחוץ לעשיית מניפולציות ביקום כאוות נפשנו.

מילה אחת על כישוף: בימים שקראתי את ספרֵי טום סוויפט הייתי גם קוסם נלהב. אהבתי לגרום הנאה לצופים בטרנספורמציות בלתי אפשריות למראית עין של המציאות. בגיל הנעורים החלפתי את תעלולי הקוסמים שלי במיזמים טכנולוגיים. גיליתי שהטכנולוגיה, בניגוד למעשי תעתועים סתם, אינה מאבדת מכוחה הנשגב כאשר סודותיה נחשפים. לעתים קרובות אני נזכר בחוק השלישי של ארתור צ' קלרק, הקובע כי "כל טכנולוגיה מתקדמת די הצורך, אי־אפשר להבדיל בינה לבין כישוף".

השקיפו מנקודת ראות זו על סיפורי הארי פוטר של ג"ק רולינג. אולי הסיפורים הם פרי הדמיון, אבל אפשר לראותם גם כחזיונות - שאינם בלתי־סבירים לחלוטין - של העולם כפי שיהיה בעוד כמה עשרות שנים בלבד. כמעט כל "מעשי הכישוף" של פוטר יתגשמו באמצעות הטכנולוגיות שאני עומד לסקור בספר זה.

משחקי קווידיץ' ומתן צורות שונות לאנשים ולחפצים יהיו אפשריים בסביבות של מציאות וירטואלית בהטמעה מלאה, ואף במציאות הממשית, באמצעות התקנים ננומטריים. היפוך כיוון הזמן (כמתואר בספר הארי פוטר והאסיר מאזקבאן) הוא עניין מסופק יותר, אם כי כבר הועלו הצעות רציניות להשגת משהו ברוח זו (בלי לחולל פרדוקסים של סיבתיות), לפחות לגבי סיביות של מידע, שמהן אנו עשויים ביסודו של דבר ראו את הדיון בפרק השלישי בגבולותיו העליונים של החישוב. כידוע, הארי מחולל את כשפיו באמצעות ההשבעות הנכונות. אין צורך לומר שגילוי ההשבעות הללו והשימוש בהן אינם דברים של מה בכך.

הארי ועמיתיו צריכים להקפיד הקפדה יתרה על הרצף, על הנוהל ועל ההטעמה - וזהו תיאור מדויק של התנסותנו עם הטכנולוגיה. השבעותינו הן הנוסחאות והאלגוריתמים שביסוד הכישוף המודרני שלנו. הודות לרצף הנכון בדיוק, אנו יכולים להניע מחשב להקריא ספר בקול רם, להבין דיבור אנושי, לחזות (ולמנוע) התקף לב או לנבא את תנודותיו של תיק מניות. אם ההשבעה מחטיאה את המטרה בכהוא זה, הכישוף נחלש מאוד או אינו פועל כלל.

אפשר לערער על המטפורה הזו ולציין כי ההשבעות נוסח הוגארת הן קצרות, ומשום כך אינן מכילות מידע רב בהשוואה לקוד של תוכנה מודרנית, לדוגמה. אבל שיטותיה הבסיסיות של הטכנולוגיה המודרנית נוטות גם הן לקיצור. את עקרונות הפעולה של תוכנה מתקדמת, כגון זיהוי דיבור, אפשר לכתוב בעמודים ספורים של נוסחאות. פעמים רבות, הצעד החיוני קדימה הוא עניין של שינוי פעוט בנוסחה יחידה.

את אותם הדברים אפשר לומר על "המצאות" האבולוציה הביולוגית: ראו למשל את ההבדל הגנטי בין שימפנזים ובני אדם - רק כמה מאות אלפי בתים של מידע. אכן, השימפנזים מגלים הבהובים אינטלקטואליים ברמה מסוימת, אבל ההבדל הפעוט הזה בגנים שלנו הוא המפתח ליכולתם של בני מיננו ליצור את כישוף הטכנולוגיה.

מיוריאל רוּקֵייזֶר אמרה ש"היקום עשוי מסיפורים, לא מאטומים". בפרק השביעי אני מתאר את עצמי כמי שרואה את תבניות המידע כמציאות הבסיסית. לדוגמה, החלקיקים שמהם עשויים מוחי וגופי מתחלפים באחרים בתוך כמה שבועות, אבל יש המשכיות בתבניות שיוצרים החלקיקים הללו.

את הסיפור אפשר לראות כתבנית משמעותית של מידע, ולכן יכולים אנו לפרש את האמירה של מיוריאל רוקייזר מנקודת ראות זו. ואם כך, הספר הזה הוא סיפור ייעודה הגורלי של ציוויליזציית אדם־מכונה, ייעוד שהתחלנו לכנותו בשם הסינגולריות.

© כל הזכויות שמורות להוצאה לאור

הסינגולריות מתקרבת - ריי קורצווייל
The singularity is near - Raymond Kurzweil