» טקסט  » עיון חברה ובקורת  » ספרים חדשים באוגוסט 2013       חזור

הבלש כגיבור תרבות
מאת: דוד גורביץ

ההוצאה: משרד הבטחון, ההוצאה לאור "גורלו של הבלש בחילופי העתים והסוגות הוא עדות ממתמשכת לעוצמה הפיוטית הקורנת מן הדמות המיוחדת הזו בתרבות ימינו. הבלש נולד בשנת 1841 בדמיונו הרומנטי של אדגר אלן פו והפך מאז לאייקון נפוץ בספרות, בקולנוע ובטלוויזיה. הולדת הבלש קשורה לחרדת המודרניות - לצורך לברוא גיבור מיתי חדש, "ממלא מקום" חילוני, שיבטיח את הסדר החברתי בעידן של אלימות קיצונית, פאניקה מוסרית ואינדיבידואליזם גואה. הספר שלפנינו מבקש להתבונן בהיסטוריה של היצירה הבלשית מנקודת מבטה של הפואטיקה התרבותית המשווה, ותכליתו של המחקר להציע קריאה השוואתית במסורת הבלשית, תוך התמקדות באייקונים המובהקים של סוגה זו כמו אוגוסט דופן, שרלוק הולמס, המפקח מגרה, המפקח קולומבו, רב-פקד אוחיון, הפקד אברהם אברהם ואחרים, שדמותם החיה עוברת לנגד עיניהם של הקוראים.

תוך כך דן המחקר גם בהשתנות המופלגת שחלה בדמותו של הבלש - מרציונאליסט קיצוני שיכולתיו ללחום ברשע ולנצחו מופלאות ועד לגיבורים הבלשיים של קולנועי ה"פילם-נואר" ושל אלפרד היצ’קוק שלמדו על בשרם את תוצאות חולשתם וקוצר ידם להושיע מול אכזריותה של החברה המודרנית המטריאליסטית.

תשומת לב מיוחדת ניתנת לדמויות הבלש המודרני והפוסטמודרני. אלה נבחנות הן בספרות הכללית והישראלית, ביצירותיהם של פול אוסטר, ריימונד צאנדלר, ז’ורז’ סימנון, בתיה גור, שולמית לפיד, שמעון אדף ודרור משעני, והן ביצירות מופת קולנועיות מבית היוצר של רומן פולנסקי, דייויד לינץ’, האחים כהן, דניס פוטר, ואחרים.

זהו ספר חובה לחוקר תרבות ולקורא המשכיל, ספר הפותח אשנב אל החרדות והתקוות של היומיום. ד"ר גורביץ משמש מאז 2001, כראש המסלול למדיה ותרבות פופולרית, בבית הספר לתקשורת המסלול האקדמי המכללה למנהל.

הבלש כגיבור תרבות : ספרות, קולנוע, טלוויזיה מאת דוד גורביץ’ - בהוצאת משרד הבטחון, סדרת האוניברסיטה המשודרת, עריכה: ישי קורדובה, 424 עמודים.

הבלש כגיבור תרבות | פרולוג

"דבר בחיים אינו תובע תשומת לב גדולה
יותר מאשר הדברים הנראים טבעיים"
הונרה דה בלזק, "הסכסכנית", 1842

דרך ארוכה עשה הגבור הבלשי מרגע לידתו בסיפור "הרצח ברחוב מורג" (א. א.פו, 1841) ועד לימינו אלה בסדרות טלוויזיה כגון "רצח מאדום לשחור" או "זירת הפשע" (C.S.I). השינוי הגדול שחל נגע לא רק להגדרתו המשתנה של הבלש כגבור קלסי, מודרני ופוסטמודרני; השינוי המהותי נעוץ במעבר מן הבלש המימטי,הריאליסטי, החי בתוך סביבות אנושיות והיסטוריות שונות, אל הבלש האלגורי, כלומר כאל מודוס של כתיבה ( "כתיבה" במובן הרחב, הכוללת בתוכה ספרות, קולנוע וטלוויזיה), העושה שימוש בתבנית הבלשית כדי לנסח אמירה כוללת על המציאות האנושית.

אסטרטגיה אלגורית זו עושה שימוש בפואטיקה בלשית כדי לשאול שאלות אפיסטמולוגיות ואונטולוגיות על העולם: הבלש עוקב אחר העולם, הוא מטפל באופני ההכרה שלנו אודות ההתרחשות שמעבר לנגלה; הוא האיש היודע כי אין דבר מטעה יותר מן השגרה או מן הדבר הנדמה כטבעי.

הוא עוסק בפרשנות של ארועים: מתי הפכה התאונה ל"רצח"? האם "הדוור מצלצל פעמיים"? האם הצלצול הראשון של הגורל שונה מן הצילצול השני? ואולי הדוור אינו אלא "דבר", אותו איווי בלתי ניתן להגדרה המפגיש את הבלש עם זרותה של התשוקה האנושית. במילים קצרות: הבלש הוא גבור פנמנולוגי העוסק בעולם התופעות כסוד התובע פענוח. הבלש הוא גבור תרבות המדווח על השיח המשתנה של התשוקה בראי הזמן.

האלגוריה היא המודוס הבלשי הקלסי משום שהיא עוסקת תדיר בפער המלנכולי המתקיים בתוך מערכת הסימנים של השפה: זהו הפער הבלתי נמנע בין המסמן (המימצאים, הגוויה האלמונית בזירת הפשע) לבין המסומן, שהוא הסוד שאחריו תר הבלש, "המעשה המביש", אם לשאול לרגע את עולם הדימויים של הטרגדיה האריסטוטלית, שאליו יש לקשור את הרוצח. המאמץ הבלשי מופנה כמובן אל משימת הגישור בין המסמן לבין המסומן, ואולם עצם קיומו של "הפער" היא מטבעו של העולם. פער זה, היוצר את המתח הבלשי, כמו גם את אופיו המלנכולי של העולם המתואר, הוא הדבר שמכונן את הסוגה הבלשית בתור שכזו.

הסיפור הבלשי נקשר לאלגוריה בדרך נוספת. הבלש הוא האיש שיוצא למלחמת קודש בסטיה החברתית ובכך מגלם באופן סימבולי את רגשי האשמה הקולקטיביים שלנו; הסוגייה המרכזית שבה הוא דן אינה רק סוגיית הפתרון העלילתי- האם וכיצד יעלה בידיו לשים את ידו על הרוצח; הדילמה המרכזית שאותה מבקש הנרטיב הבלשי להתיר היא פילוסופית.

היא נוגעת לרמת המובנות הלוגית שאנו עשויים לייחס ל"מציאות": האם העולם הוא באמת לוגי, גם אם הוא מצטייר באופן זמני כ"סתום", או שמא העולם הוא מקרי, קונטינגנטי, נעדר רצף, "סודי", ואזי פעולתו העמלנית של הבלש, "ממלא המקום" החילוני, היא מיקח שווא אירוני התורם לאשליה העצמית של האדם?

ועוד שאלה למחשבה: האם העובדה כי בעולם הבדיון הבלשי מתקיימים יחסי כוח הסובבים סביב סוד מוכחש וסמוי, רומזת לנו כי העולם הנורמטיבי הגלוי שבו אנו חיים משוחרר מיחסי כוח אלה? אולי תפקידו האידיאולוגי של הסיפור הבלשי היא לטעת בנו את ההנחה המוטעית כי יחסי הכוח מוגבלים רק לעולם בדיוני סגור בעל חוקיות ברורה משלו, ואלה אינם מחלחלים אל "העולם האמיתי", העולם שמעל לפני השטח שבו אנו חיים את היומיום? מטרתו של הספר היא לטפל בכמה מן הסוגיות הללו המופיעות לרוחב התרבות. כדי להיות מוכנים לעשות כן עלינו לחרוג ממסלולי חשיבה שגורים הנוגעים לאופיו של הסיפור הבלשי.

בניגוד לסברה המודרניסטית המקובלת, היוצרת ניגוד בין ספרות קנונית גבוהה לבין ספרות לא קנונית שהבלש הוא ז'אנר מרכזי בתוכה, אנו סוברים כי דווקא השימוש בכלי פופולרי, המזוהה מתוך שגרה עם הרצון הבידורי- אסקפיסטי לזכות בתשובות נחרצות על חידות העולם ( לתפוש את הרוצח), מאפשר התמודדות חדה עם "השאלות האחרוניות": אלה מתמקדות ב"מבט הבלשי" שתר ובולש אחר אובייקט אנושי מגונה ומוכחש- הגוויה.

הבלש נולד כדי לייצג עולם כפול: מצד אחד הוא נותן ביטוי לחרדות שלנו; מצד שני, עצם קיומו הוא מענה לדחף אוטופי חזק: הוא מאפשר לקוראיו להתחבר אל הפנטזיות העמוקות והבלתי מודעות שלהם אודות החיים החברתיים – החיים שהם מתנסים בהם בהווה; החיים שאותם יירצו לחיות בעתיד טוב יותר.

הסיפור הבלשי לגווניו- בספרות, בקולנוע ובטלויזיה – מאפשר לה לתרבות לעסוק באופן סימבולי בחרדות ובהכחשות המציפות אותה, אך הוא גם הוא סולל בפניה את הדרך אל תוך מבוכי המציאות; הוא גוזר על המבט שלנו להגיע אל "החדר הסגור", לחפש שוב, כמו באגדות, אחר המפלצת; להביט במראה האפלה: הדיוקן המאוים שנשקף אלינו הוא תמציתו של הקיום האנושי.

© כל הזכויות שמורות למחבר ולהוצאה לאור

הבלש כגיבור תרבות - דוד גורביץ