» טקסט  » מדריכים ומסעות  » ספרים חדשים בפברואר 2013       חזור

נולדנו לרוץ
מאת: כריסטופר מקדוגל
Born To Run - Christopher McDougall

ההוצאה: אחוזת בית רב-המכר העולמי "נולדנו לרוץ" יצא בארצות הברית בשנת 2009, ומאז תורגם לעשרות שפות וכבש מיליוני קוראים ברחבי תבל. גיבורי ספרו של כריסטופר מקדוגל –בני שבט הטראוּמארה ומייקה טרוּ ("קַבָּיוֹ בְּלַנקוֹ") – הפכו בעקבותיו לדמויות מוכרות, לא רק בקרב רצים וטריאתלטים חובבים ומקצועיים, אלא גם בקרב אנשים רבים שלא אוהבים לרוץ וחוששים מפעילות ספורטיבית. ע בור האחרונים, "נולדנו לרוץ" פותח צוהר לעולם מופלא של חוויות גופניות ותובנות רוחניות בלתי נשכחות. הוא משיב לריצה את חדוות החיים ואת השמחה שהיא עוררה בנו בילדוּת, ומצביע על הגורמים ששיבשו את אהבתנו ופגעו ביכולותינו המולדות לרוץ.

כריסטופר מקדוגל, עיתונאי ("ניו יורק טיימס", "אסקווייר") ורץ חובב למרחקים ארוכים, מגולל בספרו מסע שעשה כעיתונאי לפני כעשור, בעקבות דמות מסתורית של רץ מתבודד ממקסיקו, הוא קַבָּיוֹ בְּלַנקוֹ. בסיום המסע, לאחר שהתוודע אל הרץ המוזר, הוא השתתף במירוץ אולטרה-מרתון מטורף למרחק של שמונים קילומטרים, שיזם קביו בלנקו בלב קניוני הפרא של מקסיקו, בהשתתפות טובי הרצים בעולם.

מקדוגל מתעד שלל דמויות צבעוניות שנקרו בדרכו: בלונדינית יפהפייה שמצאה גאולה בריצה בעירום, גברים קשוחים שמסוגלים לרוץ במשך יומיים רצופים, רצי מרתון יפי תואר ועתירי ספונסרים שמככבים על שערי מגזינים, סוחרי סמים מסוכנים מאזור הבראנקס, וילידי שבט מסתורי וביישן של רצֵי-על, בני הטראוּמארה, שרצים יחפים מאות קילומטרים ללא הפסקה.

המסע המרתק של מקדוגל אל שורשי הריצה ואל סודות שבט הטראומארה, מגיע עד ימי האדם הקדמון וכולל הבחנות מאלפות על האבולוציה של הריצה. אל המהדורה העברית של "נולדנו לרוץ" מצורפת אחרית דבר מאת עפר שלח, גם הוא רץ חובב למרחקים ארוכים. "השאלה איננה כמה רחוק וכמה מהר אדם רץ," כותב שלח, "אלא איך הוא רץ; עד כמה עולמו מתמלא ככל שריאותיו מתרוקנות מאוויר [...] הדבר הברור ביותר בעולם הוא שנולדנו לרוץ."

העיתונאי והסופר האמריקאי כריסטופר מקדוגל נולד בפילדלפיה בשנת 1962. בתיכון היה "שחקן כדורסל בינוני", לדבריו, ובסיום לימודיו התקבל לאוניברסיטת הרווארד. את דרכו בעולם העיתונות החל באמצע שנות השמונים, כאשר התקבל לעבוד ככתב בסוכנות "אסושיאֵייטד פרס" וסיקר במשך כשלוש שנים את מלחמות האזרחים ברואנדה ובאנגולה. בהמשך כתב לכתבי עת יוקרתיים דוגמת "אסקווייר", "אאוטסייד", "מנ'ז ג'ורנל" ו"ניו יורק", עד שהתמנה לאחד מעורכי כתב העת "מנ'ז הלת". לעיקר פרסומו זכה מקדוגל ב-2009, בעקבות צאתו לאור של ספרו הראשון, "נולדנו לרוץ" (Born to Run). מסעו של מקדוגל, רץ חובב למרחקים ארוכים, אל השבטים האינדיאנים במקסיקו, זכה לתשומת לב רבה מצד עיתונאים וקוראים כאחד, ובמהרה הפך לרב-מכר עולמי ששהה ברציפות בראש רשימת רבי-המכר של ה"ניו יורק טיימס" במשך כארבעה חודשים, ועדיין ממשיך לככב ברשימות הספרים הנמכרים ביותר של אתרי אמזון השונים בעולם.

מסקנותיו המהפכניות של מקדוגל ב"נולדנו לרוץ" השפיעו רבות על תעשיית נעלי הספורט ברחבי העולם (שאימצה את מודל "הריצה היחפה" או "הריצה המינימלית" באמצעות סוליות דקות ונעליים נטולות רפידות), והובילו ליציאתם של ספרים דומים. כיום "נולדנו לרוץ" זוכה למעמד של ספר פולחן – לא רק בקרב רצים וספורטאים, אלא גם בקרב קהל רחב של קוראים שהוקסמו מיכולותיו של מקדוגל כמספר. ההצלחה אף הביאה לעיבוד הספר לתסריט קולנועי. בסרט המתוכנן, שעל בימויו הופקד השחקן פיטר סארסגארד ("גבר מת מהלך", "חשיפה"), צפוי להשתתף השחקן ג'ייק ג'ילנהול ("הר ברוקבק").

כיום מקדוגל כותב ספר נוסף, וממשיך לרוץ יחף בין חוות האמיש שבמרחביה הכפריים של פנסילבניה, שם הוא מתגורר עם אשתו ושתי בנותיו.

נולדנו לרוץ מאת כריסטופר מקדוגל בהוצאת אחוזת בית, תירגמה מאנגלית: אסנת הדר, עיצוב עטיפה: ענבל ראובן, אחרית דבר: עפר שלח, 392 עמודים.

נולדנו לרוץ | כריסטופר מקדוגל
ימים על ימים הסתובבתי בהרי הסְיֵירָה מַדְרֶה שבמקסיקו, בחיפוש אחר רוח הרפאים הידועה בשם קַבָּיוֹ בְּלַנקוֹ — הסוס הלבן. אחרי ככלות הכול הגעתי לסוף הדרך, המקום האחרון שבו ציפיתי למצוא אותו — לא בלב השממה שעל פי השמועה נהג לפקוד, אלא בלובי חשוך של מלון ישן בקצה עיירה מדברית ומאובקת.

"סִי, אֶל קַבָּיוֹ אֶסטָה," אמרה פקידת הקבלה והינהנה. כן, הסוס פה.

"באמת?" אחרי שנאמר לי כל כך הרבה פעמים שזה עתה פיספסתי אותו, במקומות מוזרים כל כך, התחלתי לחשוד שקבָּיו בּלַנקו הוא לא יותר מאגדה, מוֹנסטרוּרו מקומי בסגנון המפלצת מלוֹך נֵס, שהומצא כדי להפחיד את הילדים ולשטות בגרינגוֹסהפתיים.

"הוא תמיד חוזר בחמש," הוסיפה הפקידה. "זה כמו טקס."

לא ידעתי אם לחבק אותה בהקלה או להחליק את כף ידה לאות ניצחון. הצצתי בשעוני. פירוש הדבר שאראה את רוח הרפאים בעוד פחות מ… רק רגע…

"אבל כבר אחרי שש."

פקידת הקבלה משכה בכתפיה. "אולי הוא הלך."

צנחתי אל תוך ספה עתיקה. הייתי מטונף, רעב ומובס. הייתי גמור, וגם כל הרמזים שלי נגמרו.

היו שאמרו שקביו בלנקו נמלט מהחוק; אחרים שמעו שהוא מתאגרף שברח כדי להעניש את עצמו, אחרי שהרג מישהו בזירה.

איש לא ידע מה שמו או מה גילו או מנין בא. הוא נשמע כמו אקדוחן מהמערב הפרוע שעקבותיו היחידים הם סיפורי מעשיות וניחוח עשן הסיגרילות. התיאורים על אודותיו והמקומות שנראה בהם התפרשו על פני הארץ כולה; כפריים שגרו במרחקים בלתי אפשריים זה מזה ראו אותו הולך ברגל בו ביום, והתיאורים שלהם נעו בפראות בין "מצחיק וסימפָּטיקוֹ" ל"מוזר וענקי".

אבל בכל גרסאות האגדה על קביו בלנקו, היו פרטים בסיסיים שלא השתנו: הוא בא למקסיקו לפני שנים וחדר ללב אזור הפרא של בָּרַאנְקַס דֶל קוֹבְּרֶה — קניוני הנחושת — כדי לחיות בקרב הטָרָאוּמארָה, שבט כמעט מיתולוגי של ספורטאֵי-על מתקופת האבן.

בני הטראומארה הם אולי האנשים הבריאים והרגועים ביותר עלי אדמות, והרצים המעולים ביותר בכל הזמנים.

בכל מה שקשור לריצות אולטרה-מרתון, רץ טראומארי הוא בלתי מנוצח — סוס מרוץ לא יביס אותו, גם לא צ'יטה, גם לא רץ מרתון אולימפי. מעטים הזרים שראו את בני הטראומארה בפעולה, אבל סיפורים מדהימים על קשיחותם העל-אנושית ועל שלוותם נישאו מן הקניונים במשך עשרות שנים. חוקר אחד נשבע שראה בן טראומארה לוכד צבי במו ידיו: הוא רדף אחר היצור המנתר עד שזה צנח לבסוף ומת מתשישות, ו"פרסותיו נשרו". הרפתקן אחר רכב על גב פרד, וטיפס במשך עשר שעות על הר בקניון הנחושת; רץ טראומארי עשה את אותו המסלול תוך תשעים דקות.

"שְתה את זה," אמרה פעם אישה טראומארית לחוקר מותש שהתמוטט למרגלות הר. היא הושיטה לו דלעת חלולה מלאה בנוזל עכור. הוא לגם כמה לגימות, ונדהם כשהרגיש אנרגיה מחודשת זורמת בעורקיו.

הוא קם על רגליו וטיפס לפסגה כמו שֶרפָּה טיבטי מפוצץ בקפאין. לאחר מכן דיווח אותו חוקר שלבני הטראומארה יש מתכון למזון אנרגיה מיוחד ששומר על בריאותם, ומותיר אותם חזקים ובלתי מנוצחים: כמה לעיסות ממנו מטעינות אותם בכוח תזונתי שמאפשר להם לרוץ כל היום בלי לנוח.

אבל יהיו אשר יהיו הסודות של בני הטראומארה, הם הסתירו אותם היטב. עד עצם היום הזה חיים בני הטראומארה על צוקים גבוהים יותר מקני נצים, באזור שרק מעטים ראו. הבָּרַאנְקַס הם עולם אבוד בשממה המרוחקת ביותר של צפון אמריקה, מעין משולש ברמודה יבשתי הבולע את הפושעים הנקלעים אליו במקרה. דברים רעים עלולים לקרות שם, וכנראה גם יקרו; אם תשרדו את היגוארים טורפי האדם, את הנחשים הקטלניים ואת החום הנורא, עדיין יהיה עליכם להתמודד עם "קדחת הקניון", הזיות קטלניות הנגרמות בשל השיממון המתעתע של הבראנקס.

ככל שתעמיקו לחדור לתוך הקניונים, כן תרגישו כאילו קריפְּטה תת-קרקעית סוגרת עליכם מכל הכיוונים. הקירות מתהדקים, הצללים מתפשטים, הדי רפאים לוחשים; כל מסלול שמוביל אל מחוץ לקניון נראה כמסתיים בסלע תלול. אנשים שבאים לחפש מחצבים אבודים נתקפים שיגעון וייאוש, עד שהם משסעים את גרונותיהם שלהם או משליכים את עצמם ממצוקים. לא פלא שאך זרים מעטים ראו את מולדתם של הטראומארה — לא כל שכן את בני הטראומארה עצמם.

כרסיטופר מקדוגל חוקר את המיסתורין מאחורי התשוקה לרוץ ב TED. איך סייעה הריצה להישרדותם של בני האדם המוקדמים? ואילו דחפים מאבות-אבותינו הקדומים מדרבנים אותנו היום? ב TEDxPennQuarter מקדוגל מספר את סיפורם של רצת מרתון עם לב זהב, רצת-על בלתי סבירה, ושבט מקסיקני נחבא שרץ כדי לחיות.

© כל הזכויות שמורות להוצאה לאור

נולדנו לרוץ - כריסטופר מקדוגל
Born To Run - Christopher McDougall