» טקסט  » ספרים ילדים נוער  » ספרים חדשים במאי 2006       חזור

איך מתחילים אהבה
מאת: נאוה סמל

ההוצאה: ידיעות ספרים שבעה סיפורי אהבה לצעירים החושפים את הגישושים, ההתלבטויות, הדחייה, המשיכה – מניפת הרגשות הסותרים שנפרשת במפגש הראשון עם האהבה. רומן המתרקם על גבי מחשבים, מפגש אסור בין נערה לצנחן אנגלי לפני קום המדינה, וזוג אוהבים שלומד איך להיות אמיצים בבחירתם ולעמוד מול העולם בראש מורם. סיפורי איך מתחילים אהבה מתרחשים בישראל בתקופות שונות ובזמנים שונים, ורק האהבה היא משהו שלא משתנה לעולם.

בהולך על הירח נרקם קשר עמוק בין אריק ואוריק שנותרו לבדם בבית בשל "השבעה" על מות הורה, על רקע הנחיתה הדרמטית של חללית אפולו על הירח.

בצנחן על הגדר צופה יעקב'לה, נער מתבגר בפלשתינה לפני קום המדינה, בקשר האסור שבין אחותו וצנחן בריטי המוגדר כאויב.

בנשיקת החמור מתנדב הגיבור לגלם את התפקיד הכי מגוחך בהצגת סוף השנה, "חלום ליל קיץ", ובלבד שיוכל לזכות בנשיקה בימתית מהשחקנית הראשית שמגלמת את מלכת הפיות.

איך מתחילים אהבה? שואלים את עצמם חברי צוות חנוּנים, פריקים של מחשב, שנוסעים לתחרות במכון וייצמן ומגלים שאהבה זה עניין לגמרי לא מדעי.

ליעד הביישן משוכנע שהוא עתיד למות רווק זקן, בודד ובתול, כי עולם החיזורים הוא עבורו עולם של חייזרים.

בפוסטר של אלביס לומדים מייקי מאמריקה ומיכל מישראל איך לא להתבייש באהבה, וכאשר מתבקשת סבתא לעזור לזוג צעיר בכתיבת מכתב אהבה, היא מלמדת את האוהבים להיות אמיצים בבחירתם, ולעמוד מול העולם בראש מורם.

נאוה סמל, סופרת ומחזאית, ילידת יפו. פרסמה חמישה-עשר ספרים וארבעה מחזות.

בין ספריה: כובע זכוכית (ספרית פועלים 1985); גרשונה- שונה (עם עובד 1988); ראלי מסע מטרה (עם עובד 1992); לעוף מכאן (הוצאת ידיעות אחרונות 2002); ישן הוא ער במקום אחר והאומץ לפחד – קבצי שירה לצעירים (ספרית פועלים, 2000 ו 2004).

ספרה צחוק של עכברוש (הוצאת ידיעות אחרונות 2001) זכה לשבחי הביקורת, היה לרב-מכר ואף עובד לאופרה מצליחה בהלחנת אלה מילך-שריף שמוצגת על במת תיאטרון הקאמרי. ברומן האחרון שלה אישראל מוקמת מחדש מדינת יהודים על אי ליד מפלי הניאגרה. יצירותיה ראו אור גם באירופה ובארצות הברית וזכו בפרסים בינלאומיים.

יצירותיה ראו אור גם באירופה ובארצות הברית וזכו בפרסים בינלאומיים.

עוד על יצירתה של נאוה סמל בלקסיקון הספרות העברית

מתוך הספר: הביישן

אני אמות רווק זקן, בודד ובתול.

זה מה שאמרתי לאמא ולעַדלַי. אני הילד הכי ביישן שאני מכיר. אולי גדול הביישנים בעולם. לא יודע איך לעשות את הצעד הראשון, לא מסוגל להתחיל עם בנות, ואם זה יימשך ככה, כדאי שבמשפחה יפסיקו כבר עכשיו לצפות להמשך השושלת.

לפעמים, כשאני עומד מול הראי, אני דווקא מרוצה מעצמי. הבבואה שלי – זו שכולם אומרים לי שהיא לא אמיתית, כי אני רואה את עצמי הפוך – היא של ילד רגיל. שתי עיניים, שתי אוזניים, אף ופה, והכול מונח פחות או יותר במקום. נער מתבגר, "עלם חמודות" כמו שאומרת סבתא רַבְּתָא חסידה שהיא בת תשעים ותשע ונולדה בירושלים במאה הקודמת.

אבל את זה היא אומרת גם על שמעון פרס.

צבע העיניים שלי הוא גם כחול וגם ירוק, תלוי בחולצה שאני לובש, ויש לי חיוך שאמא שלי טוענת שהוא כובש לבבות. אבל היא משוחדת לגמרי. בעיניה אני לא פחות מהַמְפְרִי בּוֹגַרְט – כוכב קולנוע שהיא מעריצה, למרות שהוא מת מזמן – וגם אילו הייתי הגיבן מנוטרדאם היא הייתה מקימה אתר אינטרנט לכבודי בחברת המחשבים שבה היא עובדת. בכל בוקר, כשאני יוצא לבית הספר, היא עומדת ליד הדלת בטי שירט הסמרטוטי שלה – עם כרזה מהסרט העתיק "קזבלנקה" – ומודיעה שהייתה מתאהבת בי ממבט ראשון רק בגלל החיוך, אבל כשאני עומד מול הראי שתי שיני השפן שלי בולטות וכמעט שוברות את הזכוכית.

"חיוך זה הנשק הסודי," אמא אומרת. עוד אחד מהמשפטים שלה שאין לי מושג מאיזה יומן לתלמיד משומש היא שולפת אותם. כמו, "ללב יש ארבעה חדרים, אבל מקום אינסופי", או "היופי הוא מה שמשתקף מחלונות העיניים". אמא שלי, מה לעשות, היא רומנטית חסרת תקנה וכשמשדרים בשידור חוזר בפעם המיליון את "קזבלנקה" היא מיד מתיישבת מול הטלוויזיה עם קופסה של טישו.

מול הראי אני מתאמן בחיוכים, והם זורמים החוצה בקלות, אבל כשאני עומד מול בת, הפה שלי מתכווץ כמו מסטיק משומש והחיוך מתפוצץ עמוק בבטן.

אני כל כך רוצה להתאהב ושזו שמולי תאהב אותי בחזרה.

המבחר עצום.

ישנה דנה מהחוג לקַפּוּאֶרָה, שמתאמנת בגלגלון כבר שנים, התנועות שלה נראות כמו קווים בחלל. וישנה לֵלִי שיושבת בספסל האחרון בכיתה, שיש לה קעקוע פרפר על הכתף והיא התלמידה הכי גרועה באלגברה. וישנה שוּנית, השכנה שלנו בת השבע-עשרה שיוצאת רק עם חיילים וסטודנטים ולא אומרת לי שלום במעלית. וישנה זו עם הגוף החתולי שנוסעת איתי באוטובוס לבית הספר, אבל יורדת שתי תחנות לפני, והמוֹכרת בחנות למכשירי כתיבה שיש לה שפתיים כאילו צוירו במכחול ונזם יהלום בנחיר השמאלי – – –

בעיניהן אני שקוף. לא קיים.

אמא אומרת, היי לִיעַד, קצת אומץ לא יזיק, תלמד מעַדְלַי, ואני חושב שהייתי מעדיף לעמוד מול עדר נמרים רעב מאשר לנסות להתחיל עם בת, כי אם מתחילים ברגל שמאל אפשר בקלות להפוך לבדיחה. אני זהיר, בניגוד לבן דוד שלי עדלי, שהוא כמו האח התאום שלי – למרות שהוא מבוגר ממני בשמונה חודשים – שהחליט לשלוח שיר אהבה שהוא כתב על דיסק לאלונה מהכיתה המקבילה והיא נמסה תוך שנייה והסכימה לצאת איתו לסרט.

עדלי ואני מגיל אפס ביחד, אני לא זוכר את עצמי בלעדיו, בעיקר מפני שמאז שאבא שלי עבר לגור באוסטרליה, אמא ואני הסתפחנו למשפחה של עדלי. את אבא אני רואה רק בתמונות שהוא שולח כל ערב פסח, וגם את האחיות החדשות שנולדו לי בחצי הכדור ההפוך, סטפני ומלני, אני לא מכיר בכלל.

עדלי גבוה ממני בראש, שחקן כדורסל בנבחרת בית הספר, נגן גיטרה מצטיין, אלוף השכבה בשש-בש, ולמרות שאנחנו בני דודים, אנחנו שונים לגמרי. רק סבתא רבתא חסידה בת התשעים ותשע מתבלבלת בינינו, וזה לא בגלל שהעיניים שלה חלשות מזיקנה. היא טוענת שהאריזה החיצונית מטעה, ושבִּפְנים אנחנו כמו יעקב ועשו.

אפילו השמות שלנו עשויים מאותן אותיות, וזה מפני שאמא שלי ואמא שלו כל כך קרובות שהן החליטו לחבר בינינו עוד כשהיינו בבטן.

עדלי ואני באמת חתול ועכבר: מתקוטטים, מקניטים, מדברים עשר פעמים ביום בטלפון, עולים זה לזה על העצבים, ולא יכולים אחד בלי השני. ומאז שאלונה הסכימה ללכת איתו לסרט, עדלי מרגיש בוגר ובעל ניסיון, וכל הזמן הוא מנסה לספק לי שיטות חיזור.

משפטי התחלה למשל.

"אבא שלך גנן? אחרת איך יָצָא פרח כמוך."

"מתי הגעת מגן עדן? מלאך."

אבל אני לא יכול לדמיין את עצמי עומד מול דנה מהחוג לקפוארה ומוציא משפט כזה מהפה, למרות שלפעמים התנועות שלה באוויר דומות לפרח ברוח. וגם ללי עם קעקוע הפרפר, יכולה בקלות להיות מלאכית, אבל אין סיכוי שהתחלה כזאת תגרום לה להידלק עלי. הרבה יותר סביר שהיא תברח בצעקות ותגיד שהתחלקתי על השכל.

גם על השיטות של אמא אבד הכֶּלַח, כמו שאומרת סבתא רבתא חסידה. לשלוח זר שושנים, מכתב מבושם, או לשיר סֶרֶנָדוֹת מתחת לחלון – אפילו בסרטים כבר לא עושים את זה, ואני בספק אם המפרי בוגרט מחזר אחרי אהובתו אינגריד ברגמן ככה, למרות שאף פעם לא ראיתי את הסרט, כי סרטים בשחור-לבן הם לא בשבילי. אפילו אמא התייאשה מהשיטות המיושנות והיא מבלה שעות באתר השידוכים "ג'יי דייט" בחיפושים דיגיטליים אחרי אהובים. אבא לעומת זאת, הכיר את האישה האוסטרלית החדשה שלו בכנס זואולוגים. אני לא יודע מי התחיל עם מי, אולי הקנגורו חיבר ביניהם וחסך את המבוכה, כי אבא נסע אחריה לחצי הכדור ההפוך כדי לחקור בעלי חיים נדירים ולא חזר.

מאז אמא קוראת לי "חיית הכיס" שלה...

עולם החיזורים הוא כמו עולם של חייזרים, אני אומר לעדלי. מישהו צריך לצייד אותנו בהוראות ברורות, כדי שלא נטעה וניתקע בחלל.

לסבתא רבתא חסידה היה קל יותר. אצלם היה סדר וכללים ברורים וגם לביישנים הייתה תקווה. אילו הייתי שר החינוך הייתי ממליץ על מקצוע חובה לבגרות – חיזורים. אני מדמיין מורה עם מדליות בצורת לבבות, משרטט על הלוח גרפים מסובכים ומרביץ בנו שיעורי עזר. סבתא רבתא חסידה טוענת שפעם אבות לימדו את בניהם את "תורת גבר בעלמה", אבל אבא שלי רחוק מדי.

השיטות שלו... אני לא בטוח שאני רוצה ללמוד ממנו.

וחוץ מזה, זו אמא שהתחילה איתו. ככה רשום באלבום התמונות שהיא מחביאה בחדר העבודה שלה בין תוכנות המחשב.

עדלי אומר, "שחק אותה קשוח, בלתי מושג." והוא בטוח שזה מה שיעורר בדנה ובללי סקרנות כלפי. אפילו הנערה באוטובוס עם הגוף החתולי, תשים לב לנער המסתורי שנוסע איתה באותו קו ותחליט לשאול אותו באיזו תחנה הוא יורד. ומי יודע, אולי גם שוּנית השכנה הסקסית תגיד לי סוף סוף שלום במעלית.

אבל כשאני מתחפש לקשוח ולובש מסכה של שתיקה רצינית ובעלת משמעות, אני נעלם לגמרי משדה הראייה שלהן, כאילו התפרקתי למיליון נקודות על צג מקולקל.

רק את הלב שלי אני שומע, נוהם בפנים כמו קנגורו פצוע.

© כל הזכויות שמורות לידיעות ספרים הוצאה לאור

איך מתחילים אהבה - נאוה סמל