» טקסט  » שירה  » ספרים חדשים בנובמבר 2016       חזור

שברים ורעש
מאת: אלי הירש

ההוצאה: קשב לשירה שברים ורעש, ספר השירים החמישי של אלי הירש, מורכב משתי חטיבות - "שברים" ו"רעש". החטיבה השניה היא פרסום מחודש של ספר השירים הראשון של הירש, רעש, שראה אור ב1986. שירי רעש נכתבו בסוף שנות השבעים וראשית שנות השמונים כשהירש היה תיכוניסט, חייל (בין השאר בימי מלחמת לבנון) ומשוחרר טרי מצה"ל. הספר נקרא "רעש" מכמה סיבות, בעיקר משום ששירתו המוקדמת של הירש הושפעה ממסורות רוקנרליות ואחרות שהיו אז בשיא השפעתן - מטאל, פּאנק ופ'אנק. הרעש היה גם רעש רגשי, נפשי ופוליטי, מהסוג שעלול לתקוף אנשים צעירים הלכודים בשירות צבאי אלים ועוין. כמה משירי הספר, על סגנונם הרוקנרולי האפל, הולחנו והוקלטו על ידי להקת די.אקס.אם, מלהקות הרוק האוונגרדי הישראליות החשובות ביותר של שנות השמונים.

החטיבה השניה שברים, מורכבת משירים שהירש כתב במשך השנים, בעיקר בעשור האחרון - רובם שירים אוטוביוגרפיים (אם כי לעיתים הביוגרפיה שמוצגת בהם היא בדיונית) המוקדשים לזכרונותיו של הירש מילדותו ונעוריו. במילים אחרות: הם עוסקים באותם תכנים ששירי "רעש" עסקו בהם, אך כתובים מנקודת מבט שונה לחלוטין, בפואטיקה שונה לחלוטין ובעיקר במוזיקה שונה לחלוטין - פחות רוקנרולית והרבה יותר ג'אזית או קלסית. בלדות רוקנרול מתחלפות בבלדות שצורתן מסורתית יותר, ואותם סיפורי-חיים מסופרים שוב מפרספקטיבה של זמן וניסיון.

שברים ורעש מספק איפוא הצצה נדירה אל תוך הדרכים שבהם חוויות-חיים דרמטיות, קשות ורעות לצד טובות, זוכות לעיצובים פואטיים שונים לאורך השנים, ומסמנים את המסע הדו-סטרי של כולנו בזמן - מסע ההתבגרות וההשתברות המוביל קדימה, מלידה אל מוות, ומסע ההיזכרות וההתרעשות המוביל לאחור, אל מה שאבד ואינו מרפה. התוצאה היא ספר שאפשר לראות בו פורטרט עצמי שהתעצב לאורך סדקיו של הזמן החולף.

אלי הירש (1962) הוא משורר, עורך ומבקר. בעל הטור השבועי "אלי הירש קורא שירה " במדור הספרותי של ידיעות אחרונות, עורך סדרת הפרוזה "חרגול פלוס" בהוצאת חרגול ומנחה סדנאות לכתיבה יוצרת בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב. שברים ורעש הוא ספרו החמישי. קדמו לו רעש (עכשיו 1986), טיול בשלושה (הקיבוץ המאוחד 1997), מוזיקה חדשה (חרגול 2008), וגני תל אביב התלויים (הקיבוץ המאוחד 2013).

שברים ורעש, שירים מאת אלי הירש בהוצאת קשב לשירה, 104 עמודים.

אמנות הנפילה
נָפַלְתִּי כְּמוֹ צִפּוֹרָה לְתוֹךְ פַּח:
מַלְכֹּדֶת חֲרֵבָה וּמִתְרַחֶבֶת
כַּאֲרֻבָּה שְׁחֹרָה אוֹ פַּעֲמוֹן
שֶׁל קֶרֶן יַעַר הֲפוּכָה עַל פִּיהָ
וּבִזְנָבָהּ פָּקַחְתִּי אֶת עֵינַי
אֶל חִזָּיוֹן עַתִּיק וּמִתְנַשֵּׁם.

הֵם שָׁם, הֵם לֹא אָבְדוּ: זִכְרוֹנוֹתַי
חַיִּים עֲדַיִן כְּמוֹ נוֹלְדוּ הַיּוֹם:
מִגַּעְגּוּעַ, מִבֵּיצִית וְזֶרַע,
מֵרֶחֶם קַיִן, מִקִּבְרוֹ שֶׁל אָח,
מִצֵּל נוֹפֵל עַל צֵל עַל גְּדוֹת הַנַּחַל,
מִגַּן נָעוּל, מִסֵּתֶר מַדְרֵגָה.

אֲנִי זוֹכֵר: רֵעַי הַחַיָּלִים
שָׁמְעוּ מוּסַר אָבוֹת וְנִלְקְחוּ
לִלְבָנוֹן, הַחַיָּלוֹת נָצְרוּ
תּוּגַת אִמּוֹתֵיהֶן, וְרַק אוֹתִי
שָׁלְחוּ לְמַאֲהַל הָאַפְסְנַאי
לְהִזְדַּכּוֹת עַל שְׁתֵּי מַחְסָנִיּוֹת.

אֲנִי זוֹכֵר: הַנְּעָרִים חָלְצוּ
מָשׁוֹט וְשֵׁת, הַנְּעָרוֹת קִשְּׁטוּ
אֶבְרוֹתֵיהֶן בַּעֲנָנָה, וְרַק
אֲנִי חִפַּשְׂתִּי כְּסוּמָא מַפָּה
שֶׁאִם אֲפַעְנֵחַ אֶת סִתְרָהּ
אֶמְצָא פִּרְצָה בְּמַעְיָן חָתוּם.

וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי אֶחָד.
וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי רַבִּים.
חָשַׁבְתִּי שֶׁלִּחְיוֹת זוֹ מְנוּסָה
מַתְמֶדֶת מִטֵּרוּף לֹא מְבֹרָר
וּרְדִיפָה בְּלִי קֵץ אַחְרֵי אוֹרוֹת
שֶׁמְּקוֹרָם אוֹבֵד בָּעֲרָפֶל.

סָחַרְתִּי בְּטֵרוּף תְּמוּרַת בְּדִידוּת.
סָחַרְתִּי בִּמְנוּסָה תְּמוּרַת מִרְדָּף.
חָלְפוּ שָׁנִים, לְאַט־לְאַט נוֹדַע לִי
שֶׁאֵין מַפָּה, הַסּוֹד גָּלוּי: חַיַּי
הִפְצִיעוּ בֵּין שִׁמְשָׁהּ וִירֵחֶיהָ
שֶׁל יוֹנָתִי, רַעְיָתִי, רִינַת.

אֲנִי אֶחָד. זִכְרוֹנוֹתַי רַבִּים.
אֲנִי רַבִּים וְזִכְרוֹנִי אֶחָד.
פָּקַחְתִּי אֶת עֵינַי רַק כְּשֶׁלָּמַדְתִּי
אֶת אָמָּנוּת הַנְּפִילָה בַּפַּח:
לִפֹּל כְּשֶׁהַמַּבָּט מֻפְנֶה לְמַעְלָה —
לִפֹּל בְּעוֹד הַלֵּב נוֹסֵק אֶל עַל.

לְמַטָּה קֶבֶר וּלְמַעְלָה רֶחֶם.
מִתַּחַת — אֵל, מֵעַל — בָּשָׂר וָדָם.
לְמַטָּה נֶצַח בְּלִי עָתִיד אוֹ שַׁחַר.
לְמַעְלָה זְמַן שֶׁמִּתְחַדֵּשׁ לָעַד.
לְמַטָּה שִׁכְחָה וּבוֹר צַלְמָוֶת.
לְמַעְלָה צִפֳּרִים נוֹפְלוֹת בַּפַּח.

אֲנִי נוֹפֵל וְלֹא אַפְסִיק לִפֹּל.
אֶפֹּל עַד שֶׁאֶחְבֹּט בַּקַּרְקָעִית.
וּבְעוֹדִי נוֹפֵל אֶשָּׂא עֵינַי
אֶל שְׁמֵי הַלַּיְלָה שֶׁל זִכְרוֹנוֹתַי
וְאֶל פָּנֶיהָ שֶׁל אֲהוּבָתִי.
אֶפֹּל עַד שֶׁאֶכְבֶּה בְּחֶשְׁכָתָם.

הַמַּעְיָן חָתוּם, אֲנִי יוֹדֵעַ.
אֵינִי יָכוֹל לָשׁוּב אֶל מְקוֹרִי.
אֲנִי נִבְלָע בַּבּוֹר. אֲנִי הַבּוֹר.
אֲנִי צִנּוֹר שֶׁל דָּם וְאַהֲבָה.
וּבְבוֹאִי אֶל כּוּךְ בְּתֵל עָפָר —
אִסְפוּנִי לְחֵיקָן שֶׁל סַבְתּוֹתַי.

מלתעות לביא
אֲנִי מִתְיַשֵּׁב בָּאָבָק
וְאַתְּ מִתְיַשֶּׁבֶת אִתִּי:
משְֻׁנהֶּ שֶׁסבַּתְאָּ ונְכֶדֶ
מְשַׂחֲקִים כִּשְׁנֵי יְלָדִים.

כִּשְׁנֵי פַּרְפָּרִים בָּאָחוּ.
כִּשְׁנֵי חַרְגּוֹלֵי אָבִיב.
כְּזוּג חַגְבֵי אַרְבֶּה
וְלָהֶם מַלְתְּעוֹת לָבִיא.

כִּשְׁתֵּי דְּמֻיוֹּת זעְִירוֹת
שֶׁתָּוֵיהֶן בְּרוּרִים
בְּתֹהוּ גָּדוֹל וְרָחָב
(אֶשְׁנַבֵּי הַדִּמְיוֹן צָרִים).

כִּשְׁנֵי חֶלְקִיקֵי אָבָק
מְרַקְּדִים בֵּין תְּרִיסִים שְׁבוּרִים.
כִּשְׁתֵּי פֵיוֹת סְחַרְחֲרוֹת
מִשִּׁיר יְלָדִים.

כשְִּׁניֵ צדַיִּקיִם שֶׁגרשְׁו
מִסִּפּוּר חֲסִידִי
וּמָצְאוּ מְנוּחָה נְכוֹנָה
בְּקֶבֶר חִתִּי.

הַכֹּל נִגְרַס בְּשִׁנָּיו
שֶׁל אַרְבֵּה הַזְּמַן:
חָלְפָה הַתְּשׁוּקָה לִחְיוֹת
נוֹתְרָה רַק חֶדְוַת הָאָבָק.

בְּעִקְּבוֹתַיךִ נוֹדַע לִי
סוֹדוֹ שֶׁל שִׁיר הַשִּׁירִים:
כֵּיצַד מִצְּבִי וְצִפּוֹר
נוֹלַד אֱלֹהִים.

שֶׁהֲרֵי בֵּין עָפָר וְעָפָר
שׁוֹכןֵ הבַשָּר:
וּבָשָׂר שֶׁהָיָה לְאָבָק
הוּא אוֹר הָרְקִיעִים.

הַכֹּל מִתְמוֹסֵס לְעָנָן
מִתְאַבֵּךְ וָרָךְ
לְתִמְרוֹת זִכָּרוֹן וּכְמִיהָה
מִתְפַּתְּלוֹת בַּסְּבַך.ְ

ומִּתּוֹך הַסְּבַך מְגִיחוֹת
מִשְׁאֲלוֹת הַלֵּב.
שֶׁליִּ פשְּׁוטּות כחַּלֲום
וכְלֻןָּ שֶׁלךָּ.ְ

בשפך החלום
שִׁיר זִכָּרוֹן
לַטֶּבַע הַדּוֹמֵם,
לַתַּפּוּז וְלַקְּעָרָה
הָעֲשׂוּיִים מִצֶּבַע וּמִנֶּפֶשׁ

וּמְזוּגִים בְּמוּזִיקָה
שֶׁלא נגֻנְּהָ
כִּי מַלְחִינֶיהָ
נָדַמּוּ בְּאִבָּם.

לַמּוּזִיקָה הַזֹּאת
נַאֲזִין כֻּלָּנוּ
כאַּשֲֶׁר נאֵסָףֵ
אֶל סָבֵינוּ וְסַבְתּוֹתֵינוּ.

שִׁיר לְחַיָּיו
שֶׁל סוֹנִי רוֹלִינְס
וְלַסִּירוֹת הַמִּתְהַפְּכוֹת
בְּשֶׁפֶךְ הַחֲלוֹם.

שִׁיר אהַבֲהָ
לְסַבְתָּא צִפּוֹרָה
וּלְכָל צִפּוֹרוֹתֵינוּ
אֲרֻכּוֹת הַכָּנףָ.

ושְִׁיר ברְּכָהָ
לְמוֹרִי וְרַבִּי
יְדִידִי כְּסָב לִי
גְּרֶמְפָּא ג'וֹ.

רוח
הוֹ כִּי רוּחַ טוֹבָה נוֹשֶׁבֶת אֵלַי מִן הַיָּם
מִן הַצַּד, בִּצְדָעַי, וְאוֹחֶזֶת אוֹתִי בְּמָתְנַי
כְּמוֹ יָדַיִם גְּדוֹלוֹת שֶׁל אֵל אוֹ אֵלָה אוֹ מַלְאָךְ
יָד גְּדוֹלָה בְּחָזִי, יָד גְּדוֹלָה בְּמָתְנַי

וְהָרוּחַ סוֹבֶבֶת מָאתַיִם שִׁבְעִים מַעֲלוֹת
וּבָאָה אֵלַי מֵאָחוֹר, בְּגַבִּי, מִדָּרוֹם
דּוֹחֶקֶת צַוָּאר בֵּין רַגְלַי וְעוֹלָה הַשָּׁמַיְמָה
יְרֵכַי מַחֲלִיקוֹת עַל גֵּוָהּ, צַוָּארָהּ מִתְרוֹמֵם בֵּין שָׁדַי

וְגוּפִי נִדְרָךְ וְנוֹרֶה כְּאֶבֶן מִקֶּלַע
וְנֶחְטָף וְנֶחְבָּט וְצוֹלֵף מִסֶּלַע אֶל סֶלַע
כִּי צַלְעִי מִצַּלְעָהּ נֻקְּרָה, בָּא לִבִּי וְסוֹגֵר תַּחְתֶּנָּה

וְלִבִּי נִפְקָח וְרוֹאֶה: מִן הַיָּם בָּא לַיְלָה
מַעְתִּיר עַל שְׁמוּרוֹת עַפְעַפַּי נְשִׁיקוֹת עֲטַלֵּף
גַּרְגְּרִים שֶׁל חוֹל עַל אֵֶבְרִי וְעַל כִּיס אֲשָׁכַי

© כל הזכויות שמורות למחבר ולהוצאה לאור

שברים ורעש - אלי הירש