| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

"כשאמא כעסה עלי, וזה קרה לעתים קרובות, היא הייתה אומרת: "השטן הוליך אותנו לעריסה הלא נכונה.'"

כך מתחילה ג'נט וינטרסון את סיפור חייה – ילדה מאומצת שגדלה בבית דתי ועני בצפון אנגליה של שנות השישים, נטשה את הבית בגיל שש - עשרה ועשתה קריירה מפוארת כסופרת מצליחה. אבל האימוץ הוא פצע פעור, ורק אחרי שנים רבות וינטרסון מבינה שהרבה דברים שעשתה וכתבה קשורים לתעלומה הגדולה, והיא פשוט מוכרחה לדעת מאיפה באה

» עוד על  למה לך להיות מאושרת אם את יכולה להיות נורמלית?

נקודת מבט ייחודית ומרתקת על התרבות והחברה היפניות של ימינו. סיפורו האמיתי והלא-ייאמן של ג'ייק אדלסטיין, צעיר יהודי-אמריקאי שהגיע לטוקיו ללמוד יפנית ועם סיום לימודיו התחיל לעבוד ככתב פלילים ב"יומיאורי שינבון", העיתון הנפוץ ביותר ביפן.

במשך שתים-עשרה שנה הוא סיקר את הצד האפל של יפן: סחיטה, רצח, סחר בבני אדם, עבירות צווארון לבן וזנות, וחקר לעומק את עולמה המיוחד של היקוזה (המאפיה היפנית). מתחקיריו של אדלסטיין גם לא נפקד מקומם של מארחות ובעלי דוכנים ישראלים בטוקיו.

» עוד על  לילות טוקיו

"אני אוהב אותך, ג'ונה, אבל לפעמים אני מצטער שנולדת." אני מיד רוצה לחזור בי, אבל אני לא מסוגל להתגבר על גוש המרה שבתוך הגרון שלי, ואז עיניו נפתחות בבת אחת כאילו שמע והבין.

הוא יורד אחריי למטה בפיג'מה, לוקח את הנעליים שלו ונעמד ליד הדלת. אין לי כוח להתווכח, ואני נועל לו את נעליו, וסוגר את הדלת בשקט מאחורינו."

» עוד על  שטום

צ'רלי וונג - בתם הבכורה של בלרינה ושל עושה אטריות שהיגרו לארצות הברית מבייג'ינג - גדלה בצ'יינטאון של מנהטן. היא אמנם נולדה באמריקה, אבל עד היום כשהיא בת עשרים ושתיים לא יצאה כמעט מהשכונה וכל עולמה תחום בין גבולותיה.

היא גרה בדירה שבה נולדה - דירת שני חדרים זעירה שהיא חולקת עם אביה האלמן ועם אחותה בת האחת-עשרה - ועובדת כשוטפת כלים במסעדת אטריות שכונתית שבה עובד גם אביה.

» עוד על  ממבו בצ'יינטאון

הסופר הצרפתי הנודע, בןהמאה ה-19,גי דה מופסן, נחשב לאבי הסיפור הקצר המודרני. יצירתו הפורה והאהובה השפיעה על סופרים רבים, כמו סומרסט מוהם, או. הנרי, אנטון צ'כוב, הנרי ג'יימס וארנסט המינגוויי.

קובץ יופי שאין לו תכלית מציג את מגוון יצירתו באמצעות סיפורים השונים זה מזה בנושא ובטון, ונעים בין טרגדיה וסאטירה לקומדיה ופארסה. בסגנון ישיר וצלול, הוא מספק ריאליזם נוקשה ואירוניה ספקנית.

» עוד על  יופי שאין לו תכלית

“לצופה מן הצד היה ברור שהקשר היחיד בינה לבין הוריה טמון בעובדה המצערת שלא היתה אלא כלי קיבול למרירות, ספל פורצלן קטן ועמוק שניתן לערבב בו חומצות צורבות. הם רצו בה לא לטובתה, אלא למען הנזק שיוכלו לגרום זה לזה בעזרתה הלא מודעת.

היא תשרת את זעמם ותחתום את נקמתם, שכן הבעל והאישה גם יחד סבלו מנחת זרועו של החוק, אשר כמוצא אחרון לא שעה לתביעתו הממורמרת של אף אחד מן הצדדים לקבל, כדרישתם, את הכל”.

» עוד על  מה ידעה מייזי