» טקסט  » עיון חברה ובקורת  » ספרים חדשים ביולי 2017       חזור

להיות רופא בעידן הבערות מרצון
מאת: בנימין מוזס

ההוצאה: מאגנס לצד הרצון לדעת רובץ תמיד גם הרצון שלא לדעת. לכל גילוי מדעי או רוחני יש, בעיקר בתחילת דרכו, מתנגדים המסרבים להכיר בו. לא רק המגלים הגדולים, כקופרניקוס והתיאוריה בדבר תנועתו של כדור הארץ וכוכבי הלכת סביב השמש או ויליאם הארווי וגילויו של מחזור הדם, זכו לדורות של שוללים וספקנים, אלא גם חוקרים בני זמננו שגילו דברים מהותיים וגורליים על אודות המחלות הנפוצות ביותר. ולא רק הכנסייה או דוקטרינות עתיקות עוצרות את הידע בדרכו אל הפרקטיקה הרפואית, אלא גם אינטרסים כלכליים, פוליטיים ויצרי תחרות קטנוניים. היום, כשהמידע על המחלות ודרכי ריפוין המקובלות אינו חסוי עוד בשיח הרפואי המסורתי, והוא גלוי ונגיש ברשת המקוונת וכל אחד יכול ללומדו, צומחות סביבו דרכים חדשות להסתירו, לעוותו..

דרכים שבני מוזס מכנה "בערות מרצון". חרושת של אמונות וידיעות לכאורה הנוצרות דווקא היום, בתוך הרשת, סביב הנושאים הבוערים של הבריאות והמחלה: לחץ הדם, מחלות נפש, טרשת העורקים, השמנה ורזון, סוכרת, אלצהיימר, הומיאופתיה ועוד

בשורה של רשימות מבריקות וקולחות מציע פרופ' בני מוזס, רופא פנימי מומחה ומבקר תרבות נועז, מבטים חדשים בחיינו סביב הבריאות וחרדותיה. מוזס פורש בפנינו תמונת ענק של הרפואה במאות השנים האחרונות, ומתמקד בתוכה בעשרים נושאים בוערים. הוא מפרק בקלות הרים של דעות קדומות, נוגע בפקעת הקשרים שבין פחדים, אינטרסים, אמונות וחרדות, תוך קשב דרוך למצבו של האדם העכשווי – קשב רווי חמלה וחוכמה. (אריאל הירשפלד)

"להיות רופא בעידן הבערות מרצון" הוא ראשון בסדרה גשרים, סדרת בעריכת פרופ' אריאל הירשפלד העוסקת בעיון בתרבות על כל פניה ונועדת לקהל שוחרי התרבות כולו.

ד"ר בנימין מוזס, בעברו: רופא פנימי בכיר בבית חולים שיבא, מנהל יחידת מחקר במכון גרטנר, מנהל מדעי של המכון הלאומי לחקר מדיניות בריאות, מרצה בכיר לרפואה פנימית באוניברסיטת תל-אביב, ופרופסור חבר לאפידמיולוגיה קלינית באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק. היום מקדיש את זמנו לטיפול בחולים מורכבים במסגרות אמבולטוריות, ולחקר עיוני של בעיות הליבה בממשק בין רפואה מדע ופוליטיקה.

להיות רופא בעידן הבערות מרצון מאת בנימין מוזס בהוצאת מאגנס,
סדרת גשרים לעיון ותרבות בעריכת אריאל הירשפלד, 237 עמודים.

הקדמה
במאמרו הידוע מ־ 1784 טבע הפילוסוף עמנואל קאנט את המוטו של הנאורות: העז לדעת (Sapere aude), אזור אומץ להשתמש בהבנתך, בכושר השיפוט שלך, לקבל אחריות על מעשיך והחלטותיך. עצלנות ופחדנות הן הסיבות לכך שחלק גדול כל כך של המין האנושי מעדיף להישאר במעמד של קטין הסמוך על שולחנם של אחרים שינחו אותו בכל אשר ילך, הסביר קאנט.

קטין אינו צריך להשקיע מאמץ ואינו צריך לחשוב; אחרים יעשו זאת ובלבד שיהיה לך כסף לשלם להם. בעלי עניין יעודדו את הבערות; הם יסבירו כי ההעזה לדעת אינה רק יומרה שמעבר ליכולתו של האדם אלא היא אף מסוכנת .Kant, 1784

הפעילות המדעית הענפה במחצית השנייה של המאה העשרים שהוטמעה לתוך הפרקטיקה הרפואית הפכה את קבלת ההחלטות של הרופא לקשה ומורכבת יותר מאי פעם. כפועל יוצא התגבשה הייררכיה ברורה: מחברי ספרי הלימוד המובילים ועורכי העיתונים המדעיים החשובים הגדירו את גבולות הידע.

הם היו מקור הסמכות ועל פי הנחיותיהם התקבלו החלטות במפגשים בין הרופא לחוליו. לחולה לא הייתה כל גישה לעולם הידע הרפואי והוא נאלץ לקבל את עצותיו של הרופא ללא עוררין. השאיפה לדעת, לחקור ולהפעיל שיקול דעת הייתה יעד בלתי ניתן להשגה.

בשלושת העשורים האחרונים נפרצה הדרך לנאורות בתחום הבריאות. בשנות התשעים של המאה העשרים התחוללה 'מהפכת הראיות', שאספר עליה באריכות בפרק הראשון. הקריאה לרפורמה הנסמכת על ראיות ולא על מאבקי שליטה וכוח יצאה מקנדה ובתוך שנים אחדות אימצה אותה הקהילה הרפואית כולה.

מובילי הדעה איבדו את סמכותם, ההנחיות של ספרי הלימוד נהפכו לאות מתה, ועורכי העיתונים היו חשופים לביקורת נוקבת. המהפכנים דאגו לצייד את הרופא במפת דרכים למבוכי הידע הרפואי המתחדש. באותה עת הופיע בחיינו האינטרנט ומנועי החיפוש הפכו את המידע הרפואי נגיש לרוב תושביו הבוגרים של העולם המערבי.

כל אדם יכול להעז לדעת, רופא כחולה, להשתמש בהבנתו ובכושר השיפוט שלו כדי לקבל החלטות הנוגעות לבריאותו. אך הדרך קשה ומלאה מהמורות. המידע הרב המגיע אלינו מכיל פריטים רבים חסרי ערך, ולעתים קרובות גם פיסות מידע שקריות שנועדו להסיט מהדרך לאמת ולהעמיק את הבערות, כדי לשרת אינטרסים של בעלי הון ופוליטיקאים. למרבה הצער, רוב בני האדם בוחרים בבערות ולא בנאורות.

הפילוסוף הארי פרנקפורט מאוניברסיטת פרינסטון פרסם ב־ 1986 מאמר שכותרתו 'על הבולשיט' .(Frankfurt, 1986) המאמר המתאר מציאות חדשה נקרא היום כנבואה שהגשימה את עצמה. ציבור הולך וגדל של בני אדם בוחר ב'בולשיט', עמדה המתאפיינת באדישות לאמת, ויתור מראש על כל ניסיון לדעת והעדפה של בערות עמוקה.

בעולם מורכב, תחרותי ונהנתני, ערכן של תכונות כמו נחישות ועקביות הולך ופוחת. הפיתוי להיכנע לעינוגים בסיסיים, עדריות (להאמין למוסכם) ועצלנות פשוטה הימנעות ממאמץ אם אין בצדו תמורה מובטחת, הולך וגדל. הספר הזה פורש לפני הקורא את דרכי, כרופא וכאדם, להעז לדעת. הדרך הזאת עוברת בכמה תחנות: מפגשים עם החולים המאתגרים את היכולת לפענח את שפת הסבל; מבוכי הידע המדעי שאליו מתווספות מדי יום ביומו פיסות מידע חדשות המחייבות פרשנות המבוססת על הכרה יסודית של שיטות מחקר ושל תהליכים ביולוגיים; החיבור בין פוליטיקה, מדע ורפואה, התורם לעיצוב הפרקטיקה הרפואית.

בספר עשרים פרקים. חלקם הגדול עוסק בבעיות העומדות במרכז הדיון הציבורי כמו כולסטרול ומחלות לב, בדיקות סקר לגילוי מוקדם של סרטן השד, הורמונים לשימור הנשיות, טיפול ביתר לחץ דם וסוכרת. העיסוק בבעיות אלה הוא אמצעי להבנת תהליכי העומק של המסע לביעור הבערות, לחתירה לאמת.

מי שמצפה לשורה תחתונה, לנוסחה כללית שתתאר את הקליניקה המודרנית, עלול להתאכזב. ביסוד כתיבתי עומדת גישתו של הפילוסוף האמריקני ויליאם ג'יימס, שכתב: היכרות עמוקה עם הפרטים, עם החלקים המרכיבים את השלם, עושה אותנו חכמים יותר מאשר נוסחאות מופשטות, עמוקות ככל שיהיו .James, 1901

להיות רופא בעידן הבערות מרצון - בנימין מוזס