» טקסט  » שירה  » ספרים חדשים במרץ 2007       חזור

מארינה (מרינה) צווטאייבה - מבחר משירתה
מאת: מירי ליטווק

ההוצאה: גוונים מארינה צווטאייבה - מבחר משירתה הוא הספר השני בסדרת התרגומים ממשוררי "תור הכסף" הרוסי בתרגום מירי ליטווַק. ב-2006 הופיע מבחר משירתו של בוריס פסטרנק, והשנה עתידים לראות אור מבחרים משירתם של אנה אחמטובה ושל אלכסנדר בלוק. מארינה צווטאייבה (1892-1941) היא משוררת ייחודית גם בתולדות השירה הרוסית במאה ה-20 שידעה גאוני שירה רבים. בעיצומו של הטרור הסטליניסטי נשלחים כל בני משפחתה למחנות כפייה ובעלה מוצא להורג. בשנת 1941 עם פלישת צבאות גרמניה לרוסיה שמה מארינה קץ לחייה בתלייה בעיירה כפרית נידחת בשם יילבוגה.

ליטווק בחרה תרגמה ומגישה לנו מבחר נרחב ומעמיק משירת מארינה צווטאייבה בתוספת מבוא על חייה ויצירתה, והערות חיוניות המלוות את השירים.

מירי ליטווק, ילידת רוסיה, בוגרת החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל-אביב ושל אוניברסיטת סורבון שבפריז. זכתה בפרס היצירה הספרותית על-שם לוי אשכול לשנת תשס"ו. ספריה: רוסיות ישנות עירומות : סיפורים (ספרית פועלים, תשנ"ט 1999), שמש מאחורי הגב (הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2001), געגועים לחושך (הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2005).

על מירי ליטווק בלקסיקון הספרות העברית החדשה

מארינה צווטאייבה - חייה ושירתה
מארינה צוואטייבה היא משוררת ייחודית גם בתולדות השירה הרוסית במאה ה-20 שידעה גאוני שירה רבים. היא נולדה ב-1892 כבת למשפחה אריסטוקרטית. אמה, מאריה מיין, הייתה פסנתרנית ואביה, איוואן צווֶטאַייֶב, היה חוקר ספרות ואמנות ידוע שיסד את המוזיאון לאמנות ע"ש פוּשְקין במוסקווה.

את השנים הראשונות לאחר המהפכה הבולשביקית חייתה מארינה במוסקווה במצוקה גדולה. אחת מבנותיה אף מתה מרעב. לאחר זמן היא מצטרפת לבעלה סֶרְגֵיי עֶפְרוֹן, שלחם בשורות "הצבא הלבן" ונודדת בארצות אירופה: גרמניה וצ'כיה. עם עליית הנאצים היא מתיישבת בפריס. בשל אישיותה הבלתי מתפשרת היא אינה משתלבת בחייה התרבותיים השוקקים של קהילת המהגרים הרוסיים באירופה. בחיי יומיום היא סובלת מצוקה קשה: "מעולם לא הייתי מסוגלת לעשות דבר מלבד כתיבת שירה", היא מעידה על עצמה.

בפריס מגויס בעלה סרגיי עפרוֹן לשירות החשאי הסובייטי ובשנות ה-30 מואשם במעורבות ברצח פוליטי. בעקבותיו, ובעקבות בתה אריאדנה, חוזרת מארינה לרוסיה בעיצומו של הטרור הסטליניסטי. תוך זמן קצר כל בני משפחתה נשלחים למחנות כפייה ובעלה מוצא להורג. היא נשארת בודדה במולדת שמוקיעה אותה, ללא קורת גג וללא אפשרות קיום, מבלי שיצירתה זכתה להכרה כלשהי. בשנת 1941, עם כניסת צבאות גרמניה לרוסיה, ביילַבּוגָה, עיירה כפרית נידחת, שמה מארינה קץ לחייה בתלייה.

על אף חיי מצוקה ועוני השאירה אחריה מארינה צווטאייבה אוצר שירי עצום ומגוון. היא החלה לכתוב בגיל שש ולא רק ברוסית, אלא גם בגרמנית ובצרפתית. על אף ששיריה הודפסו רק מעט, עבדה בדבקות ראויה להערצה. מלבד אוסף השירים היא כתבה 17 פואמות, 8 יצירות דרמטיות בשירה, פרוזה אוטוביוגרפית, זיכרונות ועבודות מחקר ספרותי.

שיריה מאופיינים בסער ומרדות, וכן בביטוי נשי עז. ביצירתה חשיבות רבה למקצב, לקשר למקורות השפה העתיקים ולמסורת העממית. בתחילת דרכה עומדת במרכז שירתה דמות גיבורה רומנטית זהובת שיער, ירוקת עיניים, המוקפת טבעות עשן סיגריה וטבעות כסף כבדות על ידיה. היא בעלת מראה גאה וחמור, ואוהבת "לצחוק כשלא הותר". יצירות נעוריה עומדות בסימן של אהבותיה הספרותיות: יוון והעת העתיקה, צרפת של המאה ה-18, גתה והרומנטיקה הגרמנית, דון ז'ואן וקאזאנובה, וכן מוטיבים ומאפיינים צורניים מן הפיוט העממי הרוסי.

בהמשך כתיבתה מתפתח הנושא הנשי, אך אינו דומה לקול נשי אינטימי רגשני. היא רחוקה ממלנכוליה או מלחשושים סנטימנטליים. כולה סער, פרץ וחוסר גבולות. דמותה השירית היא של אישה מרדנית וסוררת העומדת לבדה מול העולם, לא מקבלת את חוקיו, וקולה הצלול נישא גבוה בלא פחד. בשירתה של צווטאייבה אין שלווה, התבוננות והשלמה. היא תופסת כל רגש כפעולה אקטיבית, פועלת וקוראת לפעולה. מכאן ריבוי סימני הקריאה בשיריה.

לא! לא ניתן לי זוג כנפי שירה
כדי שבנפשי אשא משקל לאות!
לא אזדנב בסוף השיירה
של חנוטים, דמומים, רפי ראוּת!

"הו, אהבה! על ערש דווי, בקבר..."

גם אם הנושא הוא אהבה נשית שלא מוצאת מענה, לא מדובר בכאב מופנם ובכייני, אלא בבדידות לוחמת. "צווטאייבה הייתה אישה בעלת נפש גברית אקטיבית, החלטית, לוחמנית ובלתי מרוסנת", אמר עליה בוריס פסטרנק, "בחייה וביצירתה היא התאוותה ברעבתנות, בפראיות כמעט, להגיע אל הסופי והמוחלט. בחיפוש זה הגיעה רחוק והקדימה את כולם..."

צווֶטאַייֶבה אינה שייכת לאותם המשוררים שתופסים את העולם בתמונות באמצעות חוש הראייה. היא שומעת את העולם וכובשת את הקורא בצליל. האמצעי העיקרי בארגון שיריה הוא המקצב. הוא זה שיוצר את זרימת הטקסט, תכופות על ידי מבנים צליליים שאינם מוכרים ולא אופייניים לאוזן של בני דורה. היא משתמשת בחריזה חדשנית חופשית ולא מדויקת, באסוננסים ואליטרציות עשירות.

צורת הביטוי המזוהה אתה ביותר היא מונולוג סוער ומתפרץ, בעל עליות חדות ונפילות מהירות, מהמורות, מעידות, סינקופות מטורפות, האצות והפוגות פתאומיות. מן הבחינה הזאת היא קרובה במידת מה ליצירתו של וולדימיר מאייקובסקי.

היחידה הבסיסית של שיריה אינה שורה או משפט, ואפילו לא מילה, אלא הברה. כדי לסייע לקורא להיכנס לקצב שיריה היא נהגה ליצור הפוגה בין מילים באמצעות מקף מפריד וכן "לפרֶק" את המילה להברות, ליחידות צליליות בודדות.

אל אִי המצורעים!
לשְאוֹל! - אך לא אל

החיים, - שם רק מתנצרים
שׂורדים. לתליין - טלה!
קלף הזכות שלי לחיים
ב-רג-לַי א-כ-לֶה!

פואמת הסוף (12)

תחבולה נוספת היא שבירת שורות, גלישה המכונה על ידי צווטאייבה "enjambement", כלומר, הפוגה, שבמקום בסוף שורה כמקובל בשירה המסורתית, לרוב מוסטת אצלה לאמצע השורה או לתחילת השורה הבאה:

ממַסְמֵר לגופךָ עם זריחות
ואתה - תמיד בעקבוֹת,
בכל צומת, בכל שוחה
השגתָ אותי שיפחה

נמלטת - חזרי לדף!

שולחן

התוכן לא נכנס במלואו לתוך השורה, הרצף השירי מתפרע וכמו מועד פתאום ונופל, והמשכו גולש לתחילת השורה הבאה. במקרה של enjambement התחביר והנגנת המשפט גוברים על החרוז, ואם לא מקפידים על כך בקריאת שיריה, ומתעכבים בסוף השורה כמקובל, תוכן השיר נשאר לא מושג.

מבחינת הרובד הלשוני צווטאייבה משלבת חגיגיות וגינוני אצילות עם המילה היומיומית, ומוצאת דרך שילוב חדשנית ויחד עם זאת טבעית ולא מאולצת. היא מחפשת לרדת לשורש המוסתר של המילים ולמצוא בהן משמעויות נוספות. היא נוהגת להפגיש מילים דומות בצלילן ולחפש הקשרים חדשים ומפתיעים. בחיפוש לשוני זה היא קרובה ליצירתו של חלבניקוֹב.

צווטאייבה שאפה תמיד להגיע למרב הביטוי במינימום אמצעים. סגנונה תמציתי וחסכוני ואינו מכיל מילת הסבר או הבהרה שנחיצותה מוטלת בספק. לצורך כך היא הידקה עד תום את הבעתה והקריבה את כל מה שיכלה: שמות תואר, מילות קשר, צורת פועל, משפט טפל. שטף דיבורה השירי ממהר כל כך שאין לה פנאי להסביר ולוודא שהיא מובנת. לכן, לעתים לקרוא אותה - זאת עבודה קשה.

מירי ליטווק

מתוך מחזור השירים שהוקדש בעת שנכתב למשורר צעיר אמיליי מינדלין (1900-1981). אולם בעת שהודפס צווטאייבה שינתה את ההקדשה (זה היה אחד ממנהגיה) והקדישה את המחזור לאברם וישניאק (1895-1943), בעל ההוצאה "הליקון" שהוציא לאור את ספר שיריה "משלח יד" 1922, ברלין. וישניאק נספה באושוויץ.

© כל הזכויות שמורות למחברת ולגוונים הוצאה לאור

מארינה (מרינה) צווטאייבה - מבחר משירתה - מירי ליטווק