» טקסט  » שירה  » ספרים חדשים במרץ 2007       חזור

בוריס פסטרנק - מבחר משירתו
מאת: מירי ליטווק

ההוצאה: גוונים ספר זה הוא הראשון בסדרה של תרגומי שירה רוסית מן המאה ה-20 וראה אור במהלך 2006. ספר נוסף שכבר הופיע: משירי מארינה (מרינה) צווטאייבה והשנה עתידים לראות אור מבחרים משירתם של אנה אחמטובה ושל אלכסנדר בלוק. בוריס פסטרנק (1890-1960) בן דורם של אנה אחמטובה, מרינה צבטאייבה, אלכסנדר בלוק, ולדימיר מאיאקובסקי, אוסיפ מנדלשטאם ורבים נוספים מ'תור הכסף' של השירה הרוסית, הוא מגדולי המשוררים הרוסיים במאה ה-20. פסטרנק, בן למשפחה יהודית משכילה, התעתד בצעירותו להיות מוסיקאי ולמד אף אצל המלחין אלכסנדר סקריאבין, אך זנח את המוסיקה לטובת ספרות. פסטרנק לא עזב את רוסיה לאחר המהפכה והשתלב בדרך זו או אחרת בחיים התרבותיים ובממסד הספרותי של רוסיה הסובייטית. עם פרסום ספריו 'מעל המשוכות' (1917) ו'אחותי החיים' (1922) זכה להכרה כאחד המשוררים הבולטים של תקופתו.

הוא נודע גם כמתרגם. תרגם את שקספיר, גיתה, שילר, שֶׁלי, ורלן, רילקה וכן את משוררי הרפובליקות הסובייטיות, ביניהם מתוך השירה הארמנית. מלאכה זו הייתה לפרנסתו.

המבחר שערכה ותרגמה מירי ליטווק הוא מקיף ומעמיק ומלווה בהקדמה ובהערות שוליים רבות המבהירות לא רק את נסיבות כתיבתם של השירים, אלא גם את מהותם הפנימית.

שירתו של פסטרנק מאופיינת בשפה מטפורית ייחודית, מורכבת ורוויה אמצעי האנשה מגוונים ומפתיעים. בתחילת דרכו ניכרת קרבה סגנונית למאַיַיקוֹבְסְקי והשפעת הפוּטוּריזם. שיריו המוקדמים זקוקים לעתים למאמץ פענוח עקב עיוותי לשון וערפולי משמעות מכוונים.

במרכז כתיבתו הלירית עומד הטבע. אך אין מדובר בהתייחסות מקובלת לתמונות נוף. כאשר פסטרנק מדבר על 'בוא החורף', 'סערה מתקרבת', על 'קיץ בעיר', הוא מדבר על מהות החיים הנתפסים בעיניו כמשהו נצחי ומוחלט, ובעיקר כפלא מפעים. ההשתוממות על פלא החיים חוזרת בשירתו בואריאציות שונות. המשורר קופא מול הטבע הרחב והעשיר ומוקסם ממנו.

הרוח, היער, הנהר לבוש הקרח, הרי אוּרַל העצומים, גדות נהר הדְנייֵפְּר הירוּקוֹת או טבעות האדים הפורצים לחדר מן הרחוב הקר, כל אלה קורנים רעננות, טריות וטוהר. "לקרוא שירים של פסטרנק", אמר אוסיפ מנדלשטאם, "זה לשטוף את הגרון, להעצים את הנשימה, להרחיב את הריאות. שירים כאלה טובים כדי לרפא את מחלת השחפת...".

הטבע בשירתו של פסטרנק איננו אובייקט ונושא לתיאור, אלא הוא גיבורה הראשי. הטבע מגיב, פועל ומניע את האירועים. כל צדדי החיים ובהתגוונותם האינסופית נדחקים לתוך פיסת שדה, קצה שביל או פתיתי שלג על שמשה ('יער', 'עצי אורן', 'אביב'), ונדמה שהם מסוגלים להחליט ולעשות, להרגיש ולחשוב. מידת ההאנשה של הטבע היא כה גדולה שכאשר הקורא פוגש את עצי החורש או את השמש על האגם, הוא אינו צופה במראות, אלא נחשף לתכונותיהם האישיות, למזגם ולנקודת המבט שלהם: אשוחיות היער המקיצות ('הרי אוּרַל לראשונה'), תִרְזָה מתפלאת, אופק משתהה ('אביב'), יום קרה שנשאר לבד בבית ("לא יהיה בבית..."), התרזות הזקנות שמביטות בחומרה כי לא ישנו מספיק ('קיץ בעיר'), חורף העומד מבויש על המפתן ('בוא החורף') וכד'.

המשורר לא נוכח באופן גלוי ברוב שיריו. שלא כמו אצל בּלוֹק, צְווֶטאַייֶבָה או יֶסֶנין, אצל פסטרנק לעתים רחוקות הדברים מובאים בגוף ראשון. אם צווטאייבה ומאייקובסקי השתוקקו לדבר אודות העולם בשמם, פסטרנק מעדיף שהטבע ידבר במקומו. הוא לא מספר דברים על עצמו ולא על דרך מבטו, אלא "מסתתר" מאחורי הטבע, והטבע מדבר בקולו:

בקור הבוקר שמש מעורפלת
עומדת כעמוד של אש בתוך עשן
וגם אני, כבתצלום של מצלמה כושלת
למבטה נראה במעומעם.

כל עוד היא לא תצא ממעטה עכוּר
בשדות מרעה מעבר לאגם בורקת,
גם העצים לא יכולים לראות אותי ברור
על הגדה המרוחקת.

מתוך 'קרה בבוקר'

נושא אהוב במיוחד על פסטרנק הוא הולדת האֹומנות מנבכי הטבע. לפי השקפתו מקור הפיוט הוא בחיים עצמם, והמשורר הוא רק שותף זוטר לגילויוֹ. לא נותר לו אלא להציץ ולהתפעל, להביט סביבו ולאסוף את השורות המוכנות אל תוך המחברת הפתוחה:

נִצְרֵי הגשם מִשְתַקעים באשכולות
ומאוחר מאוד, עד אור ראשון
מטפטפים שברי שירים מן הגגות,
נושפים בחרוזים בועות סבון.

שירה היא כאשר מתחת ברז
חלול וריק הכל בצליל אבץ הדלי,
אולם גם אז לא משתתק הפרץ
מחברת מוכנה - שירה, קדימה! צלצלי!

מתוך 'שירה'

הרדיפות הפוליטיות ברוסיה הטוטאליטרית פסחו בדרך נס על פסטרנק, והוא נהנה מחיי רווחה ונוחות יחסיים. יש המקשרים זאת דווקא לנושא הטבע ביצירתו שבזכותו יכול היה לתמרן את דרך הישרדותו בין צוויי הסדר הסטליניסטי. הוא לא היה לוחם ולא יצא נגד המשטר, אך רצף חייו שזור מעשי אצילות. הוא חילק את רווחתו עם נזקקים רבים, ביניהם אנשי ספרות עצורים וגולים, ובני משפחות הנספים.

בחלק ה- I של הספר מובאים שירים מתחילת דרכו השירית של פסטרנק מתוך הספרים: 'מעל המשוכות' (1929, 1931), 'נושאים וואריאציות' (1923), 'לידה שנייה' (1932, 1934) ומפרסומים אחרים, שרק מעטים מתוכם תורמו לעברית.

בחלקים II-IV מובאים שירים הלקוחים משירתו המגובשת יותר והמזוהה יותר עם יצירתו. החלק ה- II של הספר מכיל שירי המחזור 'פרדלקינו' הלקוח מן הספר 'ברכבות המוקדמות' (1943,1945). החלק ה-III 'שירים מן הרומן' מורכב משירי יורי זִ'יוואגוֹ שברומן 'דוקטור ז'יוואגו' אשר יצא לאור באיטליה בשנת 1957. החלק ה- IV 'כשמתבהר' כולל שירים מתקופת יצירתו האחרונה של פסטרנק שפורסמו בכתבי עת שונים לאחר הוצאת לאור הרומן לאור ועד מותו ב-1960.     מירי ליטווק

מתוך הספר שיריו של בוריס פסטרנק:
ליל חורף, פגישה, פרידה, שלכת, באוניה.

השיר מופנה ככל הנראה אל אוֹלגה איווינסקאיה, אהובתו ובת לווייתו של פסטרנק בארבע עשרה שנות חייו האחרונות. כמו כן, מקובל לחשוב שאוֹלְגָה היא זו ששימשה מודל לדמותה של לאַרָה ב'דוקטור ז'יוואַגוֹ', אף שפסטרנק החל לכתוב את הרומן שנים רבות לפני שהכיר אותה.

השיר 'פרידה' מתאר מראה בית לאחר חיפוש ומעצר. ככל הנראה מתייחס לאחד המעצרים של אוֹלגה איווינסקאיה, אהובתו של פסטרנק שניהלה בשמו את כל ענייניו הספרותיים ואת המגעים עם הממסד. פסטרנק שנהנה ממעמד גבוה יחסית, ניצל ממלחצי הפלדה של ה'גולג', ומעולם לא נעצר ולא הוגלה. איווינסקאיה, לעומת זאת, נעצרה פעמיים "במקומו", ונשלחה למחנות הכפייה של סטלין. הבית התשיעי בשיר מדבר על היעלמות פתאומית, כפויה בלא מידע כלשהו על העתיד, כפי שנהוג היה במעצר כזה, כה אופייני לתקופה.

שיר אהבה מאוחרת. לקראת סוף חייו נהג פסטרנק לבלות את רוב זמנו בבית הקיץ ב'פֶּרֶדֶלְקינוֹ'. שם גם התגוררה לרוב אולגה איווינסקאיה. אשתו החוקית של פסטרנק, זינַאידָה, התגוררה בעיר עם ילדיה. השיר מתאר את הסתיו ביער ומדמה אותו לאהבה המאוחרת שבין הדובר לאהובתו. כמו כן, הוא מעלה סיטואציה מתוך הרומן 'דוקטור ז'יוואַגוֹ' כאשר הגיבור נשאר בבקתה ביער עם אהובתו לאחר עזיבתם של בני המשפחה.

© כל הזכויות שמורות למחברת ולהוצאה לאור

בוריס פסטרנק - מבחר משירתו - מירי ליטווק