» טקסט  » כתבי עת  » ספרים חדשים בפברואר 2008       חזור

הכיוון מזרח 15 - ציור ללא קיר - קומיקס חברתי ופוליטי
מאת: יצחק גורמזאנו גורן (עורך ראשי)

ההוצאה: בימת קדם מגדלור לעתיד אחר מסע אל עולם הקומיקס החברתי והפוליטי בישראל מתי שמואלוף ובת־שחר גורפינקל "בעוד שהמזרחי שואף לטרנספורמציה מובילית בדמות ההשתכנזות, האשכנזי לעולם אינו שואף 'להתמזרח'. ואכן מילה זו נעדרת מאוצר המילים המקומי. האשכנזיות היא גם משאב צבעי וגם הון תרבותי וסימבולי חשוב מן ההון הכלכלי הממשי שכן ההון התרבותי מייצג את ההיבט ההגמוני. אי-לכך, ירידה במעמד הכלכלי אינה נתפסת לעולם כ'התמזרחות'; למעשה, ההתמזרחות-משמע, איבוד הנכסים התרבותיים - כלל אינה עולה על הדעת."

הקומיקס בישראל עדיין צעיר. שם אנחנו נמצאים. מה רואות העיניים הנפקחות לעולם החדש ברגע הנביטה. הקומיקס חשוף למבטינו המחפש נרטיב רענן למציאות שחוקה-מה. הקומיקס בישראל מהדהד לחלוקת העבודה התרבותית והפוליטית בחברה. הוא אינו צומח מתוך המעמדות הנמוכים, כפי שאירע במקומות רבים בעולם (ראו מאמרו של ד"ר דני פילק). ברובו הוא מחזק ומכונן מחדש שדה "לבן", אליטיסטי, הגמוני, סימבולי-תרבותי.

ישנו דיון ער האם הוא עדיין מתקבל כאמנות "נמוכה" אשר מקומה בשולי התרבות, אך באופן פרדוקסאלי צרכניו העיקריים הן השכבות האליטיסטיות. הוא מסמן נרטיבים של זיכרון אירופונצטרי. סדר-היום הפוליטי שלו דוחה עיסוק נרחב בשאלות חברתיות רחבות. למשל, נוכל למצוא התייחסויות רבות לשואה בחוברות קומיקס שונות, אך כמעט ולא נמצא בהן דיון: בזיכרון היהודי-ערבי (ראו את העבודה של יובל כספי על מוסא שלוש, ראש-העיר היהודי-ערבי של תל-אביב) או בצלקות היסטוריות אחרות (ראו עבודה של דולה יבנה על פרשת חטופי-תימן) או בשאלה הקולוניאלית/פוסטקולוניאלית (ראו מאמרה של דליה מרקוביץ').

הקומיקס ממשיך להיווצר כחלק מתודעת שלילת הגלות ויצירתו מכוונת על-פי פרטיקולריזם אתנו-לאומי. הסיבות לתופעה זו מגוונות: ראשית, מעמדה של התרבות האתנו-לאומית עדיין חזק. היא נעמדת בתווך בין היוצרים לבין היצירה ומרחפת מעליהם כהגמון אשר לא מרשה לדמיין עבר, הווה ועתיד אלטרנטיביים. שנית, התרבות הלאומית צעירה ולא מאפשרת טיפול בשאלות אקוטיות (למשל לא נוצר בארץ קומיקס על מהפכת הפנתרים השחורים).

שלישית, הקומיקס מבצע אסימילציה על-מנת להתקבל בשווקים הגלובליים של אירופה ואמריקה. רביעית, הקומיקס משתמש בטכניקות של הפשטה (יצירות חסרות זמן ומקום), "אוניברסליזציה" (מנסה שלא להיות ספציפי), השטחה (לא משתמש בתחקיר חברתי). עם-זאת ראוי לציין ולסייג כי הקומיקס הוא סוג של פנטזיה ויזואלית, שמשתמשת בסטריאוטיפים כסוג של פרודיה אנטי-גזענית, שמסמנת את ז'אנר היצירה שלה ובו-בזמן משמשת כמישור יצירה קרנבלי.

הנדלה וג'לילה - גיבורי־על בשמי המזרח־התיכון
הנדלה, דמותו המפורסמת ביותר של הקריקטוריסט המנוח נאג'י אל-עלי הדגישה את כוחו של הקומיקס לייצר אמירה מלאה ומתריסה. הנדלה, בן ה-10, שנראה לראשונה בכווית, עם גבו לצופה וידיו שלובות מאחור, הפך לסמל הטרגדיה של העם הפלסטיני. ג'לילה היא גיבורת-העל מהקומיקס המצרי. היא בת של מדען-אטוֹם שנהרג בהתפוצצות אטומית בכור בדימונה ובעקבות פיצוץ זה, היא זוכה בכוחות-על. תפקידה ־ להגן על ירושלים, עיר שלוש-הדתות. ההופעה של ישראל בתוך קומיקס מצרי (שאף הוא מתורגם ונשלח למערב) מראה שהמצרי מנסה לנהל דו-שיח עם ה"אחר" באמצעות החוברת.

הקומיקס (במזרח-התיכון) יכול לגשר בין תרבויות, אך הוא חייב להיות מודע לפן הפוסטקולוניאלי והקולוניאלי הטמון בו (ראו קטע מתוך ספרו של פראנץ פנון).

הקומיקס והאנימציה כסימפטום מגדרי
בגיליון זה אנחנו מציעים הצצה אל מקומה החשוף של האישה במילניום החדש. בפרספקטיבה שנעה ממאמרה של אורלי ר' רחימיאן, דרך שירה של נטע בלאט-שורק ועד יצירתה של דולה יבנה וזו של אילנה זפרן, נראית האישה המודרנית בחברות השונות חשופה לאותה היררכיה דכאנית. התפיסה הפטריארכלית-הלאומית (שרבים מסממניה שאובים מעולם הדת) ממשיכה לייצר תפיסה חד-ממדית לקיומה ולמקומה של האישה "החילונית"-מודרנית בחברה שלנו היום.2 זו נועדה לשרת ולהסתגל למערכות קיימות המציבות אותה תחת מבני דיכוי מורכבים, רק בגלל קיומה הביולוגי. גוף האישה הופך לצומת המפגישה בין "אסתטיקה" ואלימות. אלו מתוחזקים על-ידי אותן תפיסות הדורשות ממנה להתיישר עם "נורמות" של הַכְפָּפָה.

ביצירתה של דולה יבנה, הדרישה לשמור על אונס "נקי" מתחברת לאותו מקום של השתקה, אותה מציאות מכובסת, כי אין דבר שסבון טוב לא יוכל להעלים. וחשוב לזכור כי הניקיון הוא לא רק תפקידה הנחשק של האישה, אלא תפקידן "הגברי" של ממשלות המוצאות לנכון לנקות שטחים ומשטרים שלמים לטובת שדות-הנפט הפתייניים. אילנה זפרן מציעה להתבונן שוב על המקום הכל-כך נחשק של האישה הקרייריסטית המתנהלת בעולם הכביכול-שוויוני. חלון האפשרויות הרבות שפתוחות בפני הגברים סביבה אינו פתוח בפניה. יש מעין היפוך במצבה של אישה זאת: היא עמלה בחריצות כדי להוכיח את יכולתה לעמוד בכוחות-עצמה. אך כחלק מיחסי-כוח מעוותים אלו היא מוותרת על פיסת-חופש קטנה, לטובת דריסת-רגל אל קודש-הקודשים בעולם (העסקים) הגברי. התוצאה הפרדוכסלית של שאיפת האישה "החדשה" לשוויון (בשרשרת המזון) מותיר אותה, כמספקת את רעבונו של המדכא ואת רעבונה של מערכת חברתית לא-שוויונית.

התבוננות בסדרת תמונות מתוך סרט האנימציה של האמנית האפרו-אמריקאית קארה ווקר (Kara Walker) "8 התחלות אפשריות: בריאתה של אפרו-אמריקה" (15:57 דקות, 2005) מאפשרת דיון במתח שבין אנימציה ובין קולנוע במפגש עם הפריזמה הגזעית והפמיניסטית. האמנות של ווקר היא עבודה שיטתית שעושה קריסטליזציה לאלמנטים של השפה הויזואלית. סרטה עוסק בשחזור חברתי והיסטורי ובו בזמן בכינון זהות חדשה של יוצרת שחורה. הסרט כולל סצנות מתוך ההיסטוריה של הדרום הלבן לפני ביטול העבדות. באמצעות המבט העכשווי-הקומי של היוצרת, אשר מופיעה בתוך הסרט כמפעילה של בובות מגזרות-הנייר שלו, אנו למדים על הווה פוסטקולוניאלי קולנועי וחברתי מתמשך. ובכך הוא מאפשר דיון ביקורתי שפניו פני יאנוס ־ הוא גם מביט אחורה ומפרק את הדימויים הגזעניים וגם מביט קדימה בחשש על האופן בו הדימויים משועתקים אל תוך התרבות האמריקאית (עמוד 85, 88, 94).

בחוברת זו אני, מתי שמואלוף, מסיים את עבודתי לעת-עתה כעורך-שותף של "הכיוון המזרח". אני מקווה כי יצרנו מרחב לדובב קולות שלא דוברו. אני מקווה כי "הכיוון מזרח" ימשיך לאתגר את הגבולות והאופקים של התרבות בישראל. אני מודה לשותפתי בעריכת "הכיוון מזרח" בת-שחר גורפינקל על העבודה הפורה והמשותפת לאורך השנים ועל שנתנה לי את האפשרות לממש מעבדה של חלומות רבים. אני מודה ל"בימת קדם", ליצחק גורמזאנו גורן, לקציעה עלון ודליה מרקוביץ' (העורכות שקדמו לי) לאמיר בן־פורת (13) ולעמרי הרצוג (14) ולכל מאות היוצרים/ות משדות היצירה השונים שפגשתי במהלך השנתיים של עבודה בכתב-העת. אני בטוח כי מחליפיי ימשיכו בעבודה המסורה והמרתקת.

תודה למוזיאון הישראלי לקומיקס ולקריקטורה. תודה לעירית דלומי ולבני תורתי, אשר נתנו לנו גישה לאוסף של עיתון "הפטיש". ותודה ליעל פרייברג על ההשתתפות בתהליך ועל כמה שפנים מוצלחים שהוציאה מהכובע.

מערכת "הכיוון מזרח" מודה לסנדי ש., אשר אתגרה אותנו בשאלה "האם יש קומיקס מזרחי?" תודות לגלריה "ברבור" בירושלים שתארח תערוכה המוקדשת ליוצרות וליוצרי הגיליון.

תוכן הכיוון מזרח 15 - ציור ללא קיר - קומיקס חברתי ופוליטי
מיש המסך הכחול 2007
עדי סנד קופסון חמוש אלנבי תל־אביב 1997
תוכן עניינים
עדי קפלן ושחר כרמל Objet Trouv? 2007
אנגלמאיר הבלדה על אבא של גרישה 2000
יצחק גורמאזנו גורן לורד המעברה 2007
יובל כספי אגדות אחוזת בית - הקרב על הועד 2007
Inspire Collective Project "Your Words Here" 2007
תמיר צדוק מתוך סדרת הצילומים בורקס פילמסטילס 2007-2004
עידו שמי ישראבילי 2007 / רגלי ישראבילי 2007
אילנה זפרן סעיף 19 2007
דולה יבנה ללא כותרת 2006
Dripping Klone Klone 2005
תמיר שפר רחובות העיר 2007
פראנץ פנון מתוך ספר עור שחור מסֵכות לבנות
מתי שמואלוף ובת־שחר גורפינקל בפתח מגדלור לעתיד אחר:
מסע אל עולם הקומיקס החברתי והפוליטי בישראל
דני פילק מאמר הפוליטיקה של תרבות עממית: הקומיקס כמשל
יובל בן־עמי מאמר למה לצרפתים אסור להיות ארנבות:
הריחוק והמידיות ככלי בקומיקס עכשווי
רפאל אהרון רשימה המסמר של הפטיש: על המהפכה של עיתון "הפטיש"
אורלי ר' רחימיאן ביקורת ספרות "סקס והעיר הגדולה" נוסח איראן
על ספרה של מרג'אן סטראפי "רִקמות"
דליה מרקוביץ' ביקורת אמנות קומיקס אפריקאי, אפריקה בקומיקס:
רשמים מן הביאנאלה לאמנות, ונציה 2007
נטע בלאט־שורק שיר יום הכביסה של סבתא ואסינה
עינת אלוני סיפור רק שנינו
יואב חייק שיר הגירה
שבא סלהוב שיר מזרח
שירה סתיו שיר וגם אני הייתי
יעל ברדה שיר אי הקטמונים
סמי ברדוגו סיפור נשים ערביות
אמיר מנשהוף שיר אחות גדולה
סמי שלום שטרית שיר ציור ללא קיר - קאסידה למחמוד דרוויש
יהונתן סואן ביקורת ספרות ארץ אוכלת רוצחיה: על החומוס כמשאב האחרוּת על ספרו של דרור בורשטיין "הרוצחים"

יצירות נוספות (לפי סדר הופעתן):
עידו שמי סימון טריטורי, אפיזודה ראשונה בישראבילי, 2007 (עטיפה קדמית); גולם נהיה בוס!, 2004 (עטיפה אחורית); גיא מורד מתוך זיכרונות 2006 ; דודו גבע הסדר העולמי החדש 1991 ;
Adapted Promises Klone 2005 ; אורית עריף כמה שאני יותר רחוקה אני יותר קרובה אל סבתא ואסינה שלי 2008 ;
נינו How can I miss you if you never go away 2007 ;
Know Hope At the end of the line 2007 ; יובל כספי מכסח הפרסומות 2007 ; רועי רוזן טומי, הפצצה האטומית 2004 (107)

עורך ראשי יצחק גורמזאנו גורן, עורכי כתב-העת מתי שמואלוף, בת-שחר גורפינקל, הפקה בת-שחר גורפינקל, עיצוב שירי עצמון, הגיליון יוצא לאור בחסות מנהל התרבות, משרד המדע התרבות והספורט, הקרן החדשה לישראל, עיריית תל-אביב וקבוצת אוטו תקשורת למידע מוטורי.

© כל הזכויות שמורות לבימת קדם הוצאה לאור

הכיוון מזרח 15 - ציור ללא קיר - קומיקס חברתי ופוליטי - יצחק גורמזאנו גורן (עורך ראשי)