» טקסט  » ספרים תרגום  » ספרים חדשים ביוני 2011       חזור

רסיס
מאת: וורן פאהי
Fragment - Warren Fahy

ההוצאה: מטר הוצאה לאור המקום: דרום האוקיינוס השקט, שם שטה האונייה טריידנט שחכרה תוכנית המציאות הטלוויזיונית "החיים בים". ‏‏ על הסיפון: צוות של מדענים צעירים ושאפתנים, ובימאית שמשתוקקת לקצת דרמה. בדיוק כאן מתחילה הרפתקה מותחת וסוחפת בעולם דמיוני מסעיר ברוח "פארק היורה" ו"אווטאר". המדענים שעל הסיפון מגלים תגלית מרעישה: רסיס של יבשה אבודה. רסיס זה הוא האי הנדרס שאליו נקלע הצוות, והוא עשוי להיות בדיוק מה שתוכנית המציאות זקוקה לו... עד שהמדען הראשון מציב את כף ‏רגלו על האי - ומבחן ההישרדות הגדול מתחיל.

כי כשהמדענים מגיעים לחוף הם מגלים מגוון של יצורים ‏מעוררי פלצוּת, שונים מכל מה שתועד אי פעם. אין זה עולם אבוד שקפא בזמן וגם לא מוטציות או יצירי מעבדה: זהו כדור הארץ כפי שהיה יכול להיראות ‏אילו התפתח אחרת במשך חצי מיליארד השנים האחרונות!‏ ומערכת אקולוגית זו יכולה למוטט את זו שלנו כמו מגדל קלפים - אלא שהיא מכילה גם דבר מה נוסף, שמשנה את כל התמונה.

ספר מתח מרשים, סוחף וקצבי, שהיה לרב מכר, תורגם לשפות רבות ועתיד להפוך לסרט עתיר תקציב; ספר המציג מציאות חלופית מסעירה, שונה ועתירת דמיון, שלא תוכלו להניחו מידיכם.

וורן פאהי היה מוכר ספרים, מנתח סטטיסטי ועורך של מאגר סרטי וידיאו, ובמסגרת זו כתב מאות ביקורות סרטים. הוא גם שימש ככותב הראשי של חברת WowWee, ויצר תוכן לקו צעצועי הרובוטים המתקדמים שלה. כיום הוא סופר במשרה מלאה.

רסיס מאת וורן פאהי בהוצא מטר, תרגום מאנגלית: אורי שגיא, 416 עמודים.

"אניהיניהי קֶה אולָה"
(החיים ניצבים על מדרך רגל רעוע)
- פתגם הוואי עתיק

פרולוג
כשהאגודה האמריקנית לקידום המדע ערכה כינוס באנהיים, קליפורניה, ב־ 1999 כדי לדון בדוח דחוף על השפעתם של מינים זרים, המדענים לא דנו במינים מעולם אחר - הדוח שלהם התייחס למינים שיובאו לארצות הברית מאזורים אחרים בעולם הזה.

האקולוג דייוויד פימנטל מאוניברסיטת קורנל ותלמידי המחקר לורי לאץ', דאג מוריסון ורודולפו זוניגה העריכו שהעלות השנתית של מינים זרים לכלכלת ארצות הברית עומדת על כ־ 123 מיליארד דולר - סכום השקול פחות או יותר לתוצר הלאומי הגולמי של תאילנד.

ב־ 2005 חשף דוח בשם "הערכת המילניום של המערכת האקולוגית" שפלישות ביולוגיות של מינים זרים הגיעו לממדי מגפה. לפחות 170 מינים שונים השתקעו באגמים הגדולים, מין בודד של מדוזה אמריקנית חיסל עשרים ושישה מינים של דגי מאכל בים השחור, ובים הבלטי היו למעלה ממאה פולשים זרים.

ב־ 1988 נפלטו צדפות זברה שנשאבו למכלי הזיבורית של ספינה בים השחור או בים הכספי לאגם סינקלייר ובסופו של דבר התפשטו לכל האגמים הגדולים ולנהר סנט לורנס. משם התפשטו הצדפות למערכת הנהרות האמריקנית. נקבת צדפת זברה מטילה בדרך כלל בין 30,000 ל־ 400,000 ביצים בבת אחת, ועד 1991 כבר התפשטה הרכיכה הקטנה בקונכייה הנוקשה מערבה עד נהר המיסיסיפי והביאה את רוב המינים המקומיים אל סף הכחדה. הרכיכה הפעלתנית אכלה אצות וחמצן והפרישה אמוניה, ואיימה בכך על האקולוגיה של הנהרות המזרחיים כולם בשעה שיצאה למסע תענוגות ביולוגי. נדמה היה שדבר לא יוכל לעצור את צדפת הזברה.

אולם עד שנת 2000 השיגה את צדפת הזברה דודנית מהים הכספי, צדפת קואגה. בתוך חמש שנים בלבד היא החליפה כמעט לחלוטין את אוכלוסיית צדפת הזברה באגם מישיגן, בעודה סותמת פתחי תעלות השקיה, פושה על צבים וספינות, ומאיימת על שרשרת המזון כולה.

בתחילת שנות התשעים תפסה חיפושית התירס המערבית טרמפ על מטוס סילון ונחתה ביוגוסלביה שסועת הקרבות. בזמן שבני האדם היו עסוקים במלחמה הקצרה והעקובה מדם שלהם, פתחה החיפושית במלחמה נצחית משלה. ייתכן שנקבה הרה אחת היא המקור להפסדים שנאמדים כיום בלמעלה ממיליארד דולר בשנה, הנגרמים בשל אובדן יבולים בחקלאות האירופית.

מובן שלכל אורך ההיסטוריה של החיים בכדור הארץ זרעו פולשים זרים הרס והניעו את מסלול האבולוציה. לפני חמישה מיליון שנים נוצר גשר יבשתי בין צפון אמריקה ודרומה: הוא אִפשר לטיגריס השנחרבי לחסל את עופות הפורוסרסיד ששלטו בדרום אמריקה במשך עשרים מיליון שנה.

רק לפני שתים־עשרה אלף שנה חצו בני האדם, בעקבות הביזונים, גשר יבשתי קפוא בין סיביר וצפון אמריקה. שם הם מצאו עולם שנשלט על ידי הטיגריס השנחרבי. אלף שנים לאחר מכן נעלמו הטיגריס, הממותה הצמרית, עצלן הקרקע ומערכת אקולוגית שלמה של בעלי חיים.

כשקולומבוס ומגלי ארצות אירופים אחרים הגיעו לאמריקה עשרת אלפים וחמש מאות שנים לאחר מכן, הם הביאו איתם מחלות כגון אבעבועות שחורות וזיבה שחיסלו כמעט לחלוטין את האוכלוסייה האנושית של מה שכונה העולם החדש. בתמורה ייתכן שתושבי אמריקה העניקו לעולם הישן את העגבת. אבל ספינותיהם של מגלי הארצות לא הביאו ליעדיהן רק מחלות. החולדה המצויה וחולדת החוף הגיעו גם הן עם הספינות, ונראה שהן הצליחו עוד יותר מבני האדם בכיבוש שני חלקי יבשת אמריקה.

מין של סרטן נהרות מצפון אמריקה יובא לאירופה באמצע המאה התשע־עשרה כדי להחליף את המין המקומי, שחוסל על ידי מגפה. לרוע המזל, המין הצפון אמריקני המחוסן הצליח עד כדי כך שהוא הפיץ את המגפה בכל מערכות הנהר האירופיות שאליהן הוא הובא, וחיסל את כל אוכלוסיות סרטני הנהרות המקוריים שנשארו.

בשנות השלושים החליט הרמן גרינג, הגנרל הנאצי, שהדביבון המצוי הנבון יהווה תוספת אסתטית נעימה לעין לחיות היער בגרמניה. כיום הדביבון המצוי מאיים להשמיד את כרמי חבל הריין ולהחריב את תעשיית היין הגרמנית.

מחזיקי חיות מחמד תרמו גם הם את חלקם בהבאת מינים בלתי צפויים לחצר האחורית שלהם. אויגן שיפלין, מעריץ של שקספיר שחשב שכל הציפורים המוזכרות על ידי המחזאי צריכות לאכלס את העולם החדש, שחרר שישים זרזירים בסנטרל פארק ביום נאה אחד במאי 1890 . בגלל שורה בודדת ב"הנרי הרביעי" יש כיום מאתיים מיליון זרזירים באמריקה, כולם צאצאי שלושים הזוגות המקוריים של שיפלין.

ב־ 2000 שחרר בעל אקווריום שני דגים מסוג ראש נחש סיני בברֵכה במרילנד. בתוך שנתיים התגלו בברֵכה מאה מהטורפים הרעבתניים - שמגיעים לאורך של מטר וניחנים בשיניים מסוכנות שבעזרתן הם בולעים דגים, דו חיים, יונקים ואפילו ציפורים. המצב הדאיג מקורות רשמיים מכיוון שראש הנחש הסיני הפרימטיבי יכול ללכת על סנפיריו ולשרוד מחוץ למים במשך שלושה ימים - והברֵכה נמצאת במרחק של שבעים וחמישה מטרים בלבד מנהר פטוקסנט. אף שהברֵכה הוצפה ברעל, ראשי נחש החלו להופיע בנהר הפוטומק, ועד 2004 הדרימו עד פלורידה.

דבורת הדבש החרוצה שאנו רואים בגני הפרחים שלנו הובאה לצפון אמריקה באופן מכוון על ידי הקונקיסטדורים הספרדים במאה השש־עשרה, ומאז היא בת זוג חיונית בחקלאות, אחרי שחיסלה את רוב המינים המקומיים שהאביקו את הצמחים המקומיים. גנטיקאי הדבורים וורוויק קֶר, שלא היה מרוצה מתפוקת הדבש של דבורת הדבש האיטלקית הזהובה, הביא לברזיל מלכות של מין אפריקני של דבורים ב־ 1956 . אחרי שיצר את הדבורים הקטלניות, נמלטו בטעות עשרים ושש דבורי כלאיים. מאז צאצאיהן התוקפניים מרחיבים את שטח המחיה שלהם צפונה בקצב של שש מאות קילומטרים בשנה, בעודם מאיימים להשמיד את כל מושבות דבורי הדבש האיטלקיות שבדרכם.

ב־ 1986 הגיעה לצפון אמריקה קרדית וַרוֹאָה, המכונה קרדית "הערפד", מדרום מזרח אסיה. עד 2005 חוסלו ארבעים עד שישים אחוזים מכוורות הדבורים בצפון אמריקה על ידי הקרדית, והיה צורך להביא מיליוני כוורות מיבשות אחרות כדי להציל את היבול השנתי.

בכל רגע ורגע אנחנו ניצבים על מדרך רגל רעוע ביחס לרשת רחבת הידיים של המינים שסביבנו. דרוש רק פולש אחד - נחש על עץ סחף, זרע בלשלשת ציפורים או חרק בהיריון בכן הנחיתה של מטוס סילון - כדי להפר את כל החוקים הישנים. האיזון שאנחנו רואים סביבנו הוא תמונת בזק של מלחמת עולם מתמשכת, שמתנהלת בדרך כלל באיטיות רבה מכדי שנבחין בה. אנחנו מוקירים את האקולוגיה השברירית של איי הוואי, אולם לפני חמישה מיליון שנה איי הוואי לא התקיימו. כל המינים שם התפתחו ממינים שבשלב מסוים היו פולשים שהפֵרו את האיזון במידה מספקת כדי להשתקע ולשגשג. אלו מהם שלא הצליחו בניסיונם לעשות זאת נעלמו.

באיים במיוחד מתחדדים קרבות ההתשה הללו, שלרוב מתרחשים בפרקי זמן ארוכים מכדי שנשים אליהם לב. באיים הקרבות מהירים, ההשמדה מוחלטת, ומינים שליטים שאין להם תחרות משגשגים ומתפתחים למינים חדשים רבים.

מבקרים באיים טרופיים מכירים את הטפסים שהם חייבים למלא, שבהם הם מצהירים כי הם לא ישנעו מינים כלשהם מיעדם או אליו. אולם בעבר הביאו איתם בני אדם בכוונה את הצמחים ובעלי החיים שבפמליה הביולוגית שלהם לכל מקום שאליו הם הגיעו - במיוחד לאיים.

כשהפולינזים יישבו את איי הוואי, התרנגולות שהביאו איתם נשאו את מחלת אבעבועות העופות, שחיסלה במהירות את מיני הציפורים המקומיים. מאוחר יותר הביאו האירופים לשם חתולים, חזירים ונחשי עצים, ובשלב זה כבר ברור מה היו התוצאות.

ב־ 1826 הביאה בטעות ספינת הוד מלכותו (סה"מ) ולינגטון יתושים לאי מאווי. היתושים נשאו את מלריית העופות. אוכלוסיות שלמות של ציפורים מקומיות, שלא ניחנו בחסינות למחלה, נמחו או נהדפו אל אזורים גבוהים יותר. חזירי פרא החריפו את הבעיה על ידי חפירה באדמת היער ויצירת ברכות רבייה של מים עומדים בשביל היתושים. כתוצאה מכך נעלמו לעד עשרים ותשעה מבין שישים ושמונה מיני הציפורים המקומיים.

כפי שסיפר דייוויד פימנטל למדענים המשתתפים בכנס של האגודה האמריקנית לקידום המדע אחרי שהציג את ממצאיו, "אין צורך בגורמים מפריעים רבים כדי לחולל נזק עצום."

איש לא יכול היה לדמיין שהמינים החיים באיים יכולים להחזיר מלחמה שערה לאקולוגיה של היבשות. איש אפילו לא שמע על האי הנדרס.

פרופ' אלינור דאקוורת, מבוא, "כמעט גורל" (מובא ברשות)

1791 | 21 באוגוסט
17:27
"קפטן, מר גרפטון מנסה להעלות אדם לחוף, המפקד."
"את מי, מר איטון?"

במרחק שלוש מאות מטרים מהמצוק האנכי של האי התנדנדה סה"מ רטריביושן על גל בגובה שלושה מטרים שהגיע מן החוף.

הקורבטה צפה כשמפרשיה האפורים תפוחים, בכיוון הנגדי לגלים, כדי לשמור על מקומה בים, בזמן שקצין הניווט פקח עין על חשרת העננים המתעבה מצפון.

כמה מאנשי הצוות, שהביטו בשתיקה מהסיפונים, התפללו בעת שהסירה התקרבה לצוק. גוש הסלע, שהשמש השוקעת האירה בכתום חיוור, נחצה על ידי בקע מוצלל וכחלחל בצוק שהתרומם לגובה של מאתיים מטרים.

הרטריביושן היתה ספינה שנלקחה כשלל מהצרפתים, ושמה הקודם היה אטריו. בעשרת החודשים האחרונים רדפו אנשי צוותה ללא הפוגה אחר סה"מ באונטי. האדמירלות הבריטית לא התנגדה לגנבת ספינות מציים אחרים, אך היה לה זיכרון ארוך בכל הקשור לספינות שנגנבו ממנה. חלפו חמש שנים מאז ברחו המורדים עם הבאונטי, והמצוד עדיין נמשך.

לוטננט איטון ייצב את הטלסקופ של הקפטן וסובב את שפופרת הפליז כדי למקד את התמונה: תשעה גברים הביאו את סירת החתירה אל מתחת לסדק בצוק. איטון הבחין בכך שהמלח שהתרומם לעבר הבקע חובש כובע אדום. "נראה שמדובר בפרירס, קפטן," דיווח. הסדק האפל התחיל בערך בגובה של ארבעה מטרים מעל לשפל הגלים והתרומם בתבנית מזגזגת כמו ברק לאורך מאות מטרים על פני המצוק המשונן. המלחים הבריטים הקיפו כמעט את כל האי, שרוחבו היה מעט יותר משלושה קילומטרים, עד שמצאו את הפתח האחד הזה בשריונו.

אף שהקפטן התעקש שיחקרו באופן ממצה את כל האיים בחיפוש אחר רמזים למקום הימצאו של צוות הבאונטי, עניין דחוף יותר הדאיג כעת את צוות הרטריביושן. אחרי חמישה שבועות בלי גשם, הם התפללו למצוא מים מתוקים, לא רמזים למקום הימצאות המורדים.

בזמן שהעמידו פנים שהם עוסקים במטלותיהם, הגניבו 317 הגברים מבטים חטופים ומלאי תקווה אל צוות הסירה.

הסירה עלתה וירדה ברסס הגלים בזמן שתשעת הגברים התרחקו מהמצוק בעזרת המשוטים. בפסגה של גל נאחז האיש בעל הכובע האדום בקצה התחתון של הבקע: הוא השתלשל ממנו כשהסירה ירדה.

"הוא הצליח למצוא מאחז יד, קפטן!"

תרועה זהירה נשמעה מהצוות.

איטון ראה שהגברים בסירה זורקים אל פרירס חביות קטנות.

"המפקד, האנשים זורקים אליו חביות!"

"ההשגחה חייכה אלינו, קפטן," אמר מר דאן, הכומר הסמוק, שנלקח כנוסע ברטריביושן בדרכו לאוסטרליה. "אין ספק שנועדנו למצוא את האי! אחרת למה הציב אותו כאן אלוהים, כה רחוק מכל מקום אחר?"

"כן, מר דאן. הישאר סמוך לרצונו של האל," ענה הקפטן בזמן שהצר את עיניו וצפה בסירה. "מה שלום האיש שלנו, מר איטון?"

"הוא נכנס פנימה." אחרי פרק זמן ארוך ומייסר ראה איטון את האיש בעל הכובע האדום מגיח לבסוף מבין הצללים. "פרירס מאותת...

הוא מצא מים, קפטן! הוא זורק למטה את החביות!" איטון הביט בקפטן בעייפות, ואז חייך בזמן שתרועה עלתה מהסיפונים.

על פניו של הקפטן הפציע חיוך. "הכן ארבע סירות לקבלת אספקה, מר איטון. בוא נחבר סולם ונמלא את החביות שלנו."

"זו ההשגחה, קפטן," קרא הכומר מעל לתרועת התשובה של הצוות. "האל הטוב הביא אותנו לכאן!"

איטון הצמיד את הטלסקופ לעינו וראה את פרירס זורק חבית קטנה נוספת מהבקע לים. האנשים בסירה הארוכה הרימו אותה פנימה.

"הוא זרק עוד אחת!" צעק איטון.

הצוות הריע שוב. האנשים עכשיו הלכו וצחקו בזמן שחביות הועלו מהסַפְנָה.

"אלוהים שומר עלינו." הכומר הנהן מעל לריפוד השומן השופע שמתחת לסנטרו.

הקפטן חייך לעבר הכומר, ביודעו שהחודשים האחרונים גרמו לו להלם גדול כשצפה בחיים על סיפון ספינה בצי המלך.

קפטן אמברוז ספנסר הנדֶרס, שפניו היו מנומשות כמו שביל החלב, דמה בעיני צוותו לנלסון אדמוני, הגיבור של טרפלגר. "אי בגודל כזה ללא מפרצים, ציפורים או כלבי ים," רטן. הוא הביט בצבעים הדהויים שהסתחררו על מצוק האי. חלק מפסי הצבע נדמו כמבליחים בזהב באור האחרון של השמש השוקעת. אחרי שהקיפו את האי כולו הם לא מצאו שום מקום להטיל בו עוגן, ועובדה זו לבדה התמיהה אותו.

"מה דעתך על האי הזה, מר איטון?"

"כן, מוזר," אמר איטון והוריד את הטלסקופ - אבל מבט חטוף בפרירס הנופל על ברכיו בקצה הבקע גרם לו להרים אותו בחופזה לעינו. מבעד לטלסקופ הוא ראה את פרירס כורע בסדק ומפיל את מה שנראה כמשפך הנחושת שבו השתמש כדי למלא את החביות הקטנות. המשפך צנח במורד הסלע אל המים.

הבזק אדום הופיע בגבו של המלח. נדמה שמלתעות אדומות זינקו מאור הדמדומים ונסגרו סביב חזהו וראשו של פרירס מכל עבר, מטלטלות אותו לאחור.

צעקות קלושות נסחפו אליהם מעל הגלים, מהדהדות מהמצוק.

"קפטן!"

"מה העניין?"

"אני לא בטוח, המפקד!"

איטון נסה לייצב את הטלסקופ בזמן שהסיפון עלה וירד. בין הגלים הוא ראה איש נוסף מצוות הסירה הארוכה שנאחז בשפת הבקע ומטפס אל בין צלליו.

"הם שלחו אדם נוסף למעלה!"

גל נוסף חסם את המראה. רגע לאחר מכן התרומם גל אחר מתחת לספינה. כשהסיפון התרומם הבחין איטון בחטף באיש השני מזנק מהבקע אל הים.

"הוא קפץ החוצה, המפקד, ליד הסירה!"

"מה לעזאזל מתרחש, מר איטון?" קפטן הנדרס הרים לעינו טלסקופ של צוער.

"האנשים מרימים אותו לסירה. הם חוזרים, המפקד, בחיפזון!"

איטון הוריד את הטלסקופ, בעודו ממשיך להביט בבקע, ופקפק כעת במה שראה.

"האם פרירס בריא ושלם, אם כן?"

"אינני סבור כך, קפטן," השיב איטון.

"מה העניין?"

הקצין נד בראשו.

קפטן הנדרס צפה באנשים בסירה חותרים בתנועות גדולות בחזרה לספינה. האיש שקפץ לתוך המים היה שעוּן על החווק, ונראה הלום שבץ בזמן שחבריו ניסו להרגיע אותו. "אמור לי מה ראית, מר איטון," פקד.

"אני לא יודע, המפקד."

הקפטן הוריד את הטלסקופ והפנה אל הקצין הראשון שלו מבט קשה.

האנשים בסירה צעקו בזמן שהתקרבו לרטריביושן.

הקפטן פנה לכומר. "מה בפיך, מר דאן?"

מהסדק בפני המצוק נשמעה יללה עולה ויורדת כמו זו של זאב או לווייתן, ופימתו הסמוקה של מר דאן החווירה בזמן שהקול השטני השתנה והפך למה שנשמע כמו יריקות ומלמולים של תינוק ענקי.

ואז נשמע ערב רב של צווחות נוקבות שכמו בקעו מעוגב שבור.

האנשים בהו במצוק בדממה הלומה.

מר גרפטון צעק מהסירה המתקרבת: "קפטן הנדרס!"

"מה העניין?"

"השטן בכבודו ובעצמו!"

הקפטן הביט בקצין הראשון שלו, שלא היה שטוף באמונות תפלות.

איטון הנהן קדורנית. "כן, קפטן."

הקול מהבקע התפצל בזמן שקולות נוספים שלא מן העולם הזה הצטרפו אליו במקהלה של טירוף.

"עלינו לעזוב את המקום, קפטן," דחק בו מר דאן. "ברור שאיש לא נועד למצוא אותו - אחרת למה הציב אותו כאן אלוהים, כה רחוק מכל מקום אחר?"

קפטן הנדרס בהה בהיסח הדעת בכומר שלו, ואז אמר, "מר גרייבס, העלה את הסירה והרם מפרשים. אנו מפליגים מזרחה!" ואז הוא פנה לכל הקצינים שלו. "סמנו את האי במפות. אבל אל תזכירו את קיומם של מים או את מה שמצאנו כאן היום. חלילה לנו מלתת לנפש חיה סיבה כלשהי לבקר במקום."

הצווחות המחרידות מהבקע באי נמשכו.

"כן, המפקד!" ענו הקצינים בפנים חיוורות.

בזמן שהגברים טיפסו מהסירה, שאל הקפטן, "מר גרפטון, מה עלה בגורלו של מר פרירס?"

"מפלצות אכלו אותו, המפקד!"

קפטן הנדרס החוויר מתחת לנמשיו. "תותחן, הפנה מטח מלא לבקע הזה, כדורים כפולים, כדורים ומצרר פגזים, בבקשה! בזמנך החופשי, אדוני!"

התותחן הראשי אישר את הפקודה מאמצע הספינה. "כן, המפקד!"

הרטריביושן ירתה יריות פרדה לתוך הבקע במטחים של אש ועשן בזמן שהסתובבה, והפציצה את המצוק כאילו היה ביצורים של טירה.

21:02
קפטן אמברוז ספנסר הנדֶרס טבל עט מנוצַת דַּיָה בקסת החרסינה שעל שולחנו ובהה בדף הריק ביומנו. מנורת השמן התנדנדה כמו מטוטלת, מניעה את צללי הנוצה על הנייר בזמן שהשתהה ושקל מה לכתוב.

ההווה | 22 באוגוסט

14:10
הטריידנט פילחה את המים בחרטומה היחיד והשאירה שלושה שובלים בירכתיה, שעוצבו כירכתי סירת טרימרן. היא נראתה כמו חללית אווירודינמית שמשאירה שלושה שובלי סילון לבנים ביקום כחול. ענני הסופה שדחפו אותה דרומה במשך שלושה שבועות נעלמו בן לילה. הים שיקף כיפה נטולת רבב של שמים כחולים קופחים.

ספינת המחקר, שאורכה חמישים וחמישה מטרים, התקרבה למרכזו של אזור ריק באוקיינוס ששטחו תשעים ושלושה מיליון קילומטרים רבועים. אזור זה השתרע מקו המשווה עד אנטארקטיקה - שטח ריק שגלובוסים ומפות בדרך כלל ניצלו כדי לסדר בו את המילים "דרום האוקיינוס השקט".

הטריידנט, שהוחכרה לערוצי הכבלים בשביל תוכנית המציאות "החיים בים", היתה יכולה להכיל בנוחות ארבעים נוסעים. כרגע היו בה צוות צילום של עשרה אנשים שהעמידו פנים שהם מנהלים את הספינה, ארבעה־עשר איש שבאמת ניהלו את הספינה, שישה מדענים ושמונה אנשי הפקה, וכלב בול טרייר נאה בשם שַטְרַגלי, שהשלים את מצבת הספינה.

"החיים בים" תיעדה את מסעה בן השנה של הטריידנט מסביב לעולם, מסע שהבטיח להגיע למקומות האקזוטיים והמרוחקים ביותר בכדור הארץ. הפרקים שודרו מדי שבוע, ובארבעת השבועות הראשונים חקרו קבוצת המדענים הצעירים והרעננים וצוות הספינה הצעיר והמגניב את איי הגלפאגוס ואיי הפסחא, ושיגרו את "החיים בים" היישר אל המקום השני בטבלת הרייטינג של ערוצי הכבלים. אולם אחרי שלושה שבועות בים, שבמהלכם הכו בהם סופות בזו אחר זו, החלה התוכנית לשקוע.

בוטנאית הספינה, נל דאקוורת, לטשה את עיניה בהשתקפותה בחלון השמאלי של גשר הטריידנט, והיטיבה את כובע הבייסבול שלה על ראשה. כמו כל המדענים האחרים שנבחרו לתוכנית, נל היתה בסוף שנות העשרים לחייה. רק לפני שבעה ימים היא הגיעה לגיל עשרים ותשע, וחגגה מעל אסלה בניחוח מנטה כימי. היא ירדה במשקל מכיוון שלא הצליחה לשמור את המזון בקיבתה בעשרת הימים האחרונים. מחלת הים שלה שככה רק כשאחרונת הסופות עברה אותם בלילה שעבר, מותירה בבוקר את השמים והים כחולים ורחוצים. עד כה הגנו מזג אוויר רע, קרם שיזוף וכובע הבייסבול הנאמן שלה על עורה הבהיר מפני שינויי פיגמנטציה חדשים וקיצוניים. אבל היא לא בדקה את דמותה בחלון בחיפוש אחר קמטים, נמשים או סימנים לירידה במשקל. במקום זאת היא הבחינה רק בהבעת הייאוש שניבטה אליה מהחלון.

נל לבשה חולצת טריקו אפורה, מכנסי דגמ"ח ג'ינס בצבע אפור כהה שהגיעו עד הברכיים, ומרחה כמות נדיבה של קרם הגנה עם מקדם עשרים וארבע על זרועותיה ופניה החשופות. נעלי האדידס האופנתיות שלה עצבנו את המפיקים מכיוון שאדידס לא היתה מנותני החסות לתוכנית, אבל היא סירבה בעקשנות להחליף אותן.

היא הביטה דרומה מבעד לחלון, ושוב צנחה עליה האכזבה המוחצת שעל אודותיה ניסתה לא לחשוב. בגלל העיכובים שגרמו מזג האוויר והרייטינג הנמוך, הם עמדו לעקוף את האי שנמצא ממש מעבר לאופק - לעקוף את הסיבה היחידה לכך שנל ניסתה להתקבל לתוכנית מלכתחילה.

בשעות האחרונות היא ניסתה לא להזכיר לגברים שעל גשר הספינה את העובדה שרק קומץ אנשים התקרבו יותר מהם למקום שעליו למדה ולגביו העלתה השערות במשך יותר מתשע שנים.

במקום להפליג דרומה במשך יום אחד ולעגון שם, הם הפליגו מערבה לאי פיטקרן, שם כפי הנראה הכינו להם צאצאי המורדים של הבאונטי מסיבה.

נל חשקה את שיניה והבחינה בהשתקפותה מזעיפת הפנים. היא הסתובבה והביטה מחוץ לחלון הירכתיים.

היא ראתה את הצוללת הקטנה שהוצבה מתחת למנוף בגשר הפונטון המרכזי של הספינה. חלונות תצפית תת־מימיים נקבעו בפונטונים בשמאל הספינה ובימינה - המקומות המועדפים על נל לארוחת הצהריים. דרכם היא ראתה מדי פעם דגי אוקיינוס כמו טונה, דגי חנית ודגי שמש מתגודדים מאחורי הספינה.

הטריידנט התפארה באולפן הפקות טלוויזיה משוכלל ובתחנת תקשורת לוויינים; במתקן התפלה משלה, שייצר שלושת אלפים גלונים של מים מתוקים מדי יום; במעבדה אוקיינוגרפית פעילה עם מיקרוסקופים מתקדמים ומגוון רחב של מכשירי מחקר; היה בה אפילו אולם קולנוע. אבל הכול היה מהומה רבה על לא דבר, חשבה. התוכן המדעי של התוכנית היה לא יותר ממסווה, כפי שהציניקנית שֶבּה גערה בה מלכתחילה.

למטה, בסיפון בית האַחְרָה, היא צפתה בביולוג הימי של התוכנית, אנדי ביזלי, מנסה ללמד את הצוות המותש שיעור על החיים בים.

14:11
אנדרו ביזלי היה מדען רזה, גבוה וצר כתפיים עם רעמת שיער בלונדיני ומשקפיים בעלי מסגרת עבה משריון צב. היו לו פני ציפור ארוכות שלעתים קרובות חייכו באופטימיות.

המדען הצעיר והרגיש, שגדל בניו אורלינס אצל אלתיאה, דודתו האהובה אך האלכוהוליסטית, התבגר כשהוא מוקף באקווריומים, שכן הוא חי מעל מסעדת מאכלי הים של דודתו. כל פרט שעורר את סקרנותו ניצל מיד מהסיר.

כשבגר הגשים את חלומה של אלתיאה והפך לביולוג ימי, בעודו מקפיד לשלוח לה הודעות דוא"ל מדי יום ביומו, מהרגע שעזב את הבית למכללה ועד היום שבו קיבל את משרת המחקר הראשונה שלו.

דודה אלתיאה נפטרה לפני שלושה חודשים. אחרי שניצלה מהוריקן קטרינה, היא נכנעה לסרטן הלבלב, ואנדי נותר בודד מכפי שחשב שאפשר להיות, אחרי שהרגיש בודד להחריד במשך כל ימי חייו.

חודש אחרי הלווייתה הוא קיבל מכתב המזמין אותו לנסות להתקבל ל"החיים בים". מבלי לספר לו שלחה אלתיאה את תמונתו ואת קורות החיים שלו למפיקי התוכנית, אחרי שקראה בכתבה שהם מחפשים ביולוגים ימיים. אנדי ביקר את קברה והניח עליו פרחים, טס לניו יורק ונבחן לתוכנית. כאילו קיבלה דודה אלתיאה את בקשתה האחרונה, זכה אנדי באחד המקומות הנחשקים מאוד על סיפון הטריידנט.

לרוב לבש אנדי בגדים בצבעים מנוגדים שהפכו את מראהו לליצני במידת מה. הם גם הפכו אותו למטרה טבעית ללעג. הוא היה אופטימי עד כדי עיוורון וקל היה להפיל את רוחו, בדיוק כמו כלבלב - שילוב שעורר בנל דחף אימהי שהפתיע אותה.

אנדי שיחק עם המיקרופון האלחוטי שהוצמד לעניבת העור הצהובה והדקה שלו. הוא לבש חולצת פסים כחולה־לבנה־כתומה־צהובה־ סגולה־ירוקה מתוצרת לקוסט, שדמתה למסטיק פירות בטעמים.

בצוותא עם חולצת הפסים האנכיים הוא לבש מכנסיים קצרים של טומי הילפיגר עם פסים אופקיים בצבעי כחול, ירוק, ורוד, אדום, כתום וצהוב. כדי להשלים את לבושו, הוא נעל נעלי ספורט גבוהות ירוקות במידה 46 .

עזרי ההוראה של אנדי, כמה בובות גרב מלטקס של חיות ים שונות, היו מפוזרים על הסיפון הלבן לפניו. לצדו ישב בול טרייר מתנשף בעל אף רחב עם חליפת הצלה מיניאטורית שהולבשה על חזהו הרחב.

זירו מונרו, הצלם הראשי, החליף את כרטיס הזיכרון במצלמת הווידיאו הדיגיטלית שלו. הכרטיס הקודם שלו הבהב שהוא מלא באמצע השיעור של אנדי, דבר שתוכנן מראש, למרבה צערו של זירו, כדי לזעזע את אנדי ולהכין אותו להתפרצות.

"אנחנו מוכנים כבר?" שאל אנדי, סמוק אך בכל זאת מנסה לחייך.

זירו הרים את המצלמה לעינו האחת ופקח את השנייה למול אנדי. "כן," השיב. הצלם הגבוה והצנום השתמש במילים בצמצום, במיוחד כשלא היה מאושר. העבודה הזאת לא הסבה לו אושר.

מבנה גופו הדק, עיניו הירוקות־כחולות וחוש ההומור יחד עם ההבעה האטומה שלו העניקו לאופיו של זירו איכות בסטר קיטונית מסוימת, אף שגובהו היה מטר שמונים ושמונה וכתפיו רחבות. הוא לבש חולצת טריקו אפורה של מרתון בוסטון, שבו זכה כבר שלוש פעמים, ונעלי ריצה כחולות חבוטות של ניו באלאנס מדגם אר־איקס־ טריין עם שרוכים כתומים וסוליות עם כריות ג'ל. במכנסי הדגמ"ח החומים הדהויים שלו, מתוצרת אורוויס, היו ארבעה־עשר כיסים מלאים כרטיסי זיכרון, עדשות, פילטרים לעדשות, מנקי עדשות, פילטרים למיקרופון והרבה סוללות.

זירו עבד למחייתו ורכש את המוניטין שלו בצילום חיות בר. הוא התמקצע בכמה מהסביבות העוינות ביותר בעולם, החל בביצות מנגרובים שורצות מחלות בפנמה (שם צילם סרטני כנר) וכלה באגמים האלקליים החומציים של השבר הסורי אפריקאי (שם צילם פלמינגואים). אחרי שלושת השבועות האחרונים תהה זירו איזו עבודה גרועה יותר - זו או עמידה בבוץ שאכל את המגפיים שלו בזמן שזבובים שחורים מצצו את דמו.

"בוא נזוז, גאס," נהם זירו.

הגריפ נקש בקלאפ הפלסטיק לפני פניו של אנדי והפתיע אותו.

"'החיים בים', יום חמישים ושניים, מצלמה שלוש, טייק שתיים!" "ו...אקשן!" צעק ג'סי ג'ונס.

ג'סי היה "חבר הצוות" הדוחה ההכרחי של הקבוצה. אנשי הצוות האמיתיים לבשו מדים וניסו להתחמק מהמצלמות במידת האפשר.

ג'סי ג'ונס, שחבריו לספינה והצופים בבית גם יחד שנאו אותו, היה מאושר לשחק תפקיד ראשי. תוכניות מציאות נזקקות לפחות לדמות אחת שכולם יכולים לתעב בהנאה שלמה, דמות שיוצרת משברים ועימותים, דמות שהמלחים בימים עברו היו מכנים "יונה" ומשליכים מהספינה בהזדמנות הראשונה.

הוא היה שזוף ושרירי, פלגי זרועותיו העליונים מכוסים בקעקועים, ושערו מחומצן, קצר וקוצני. איש מאנשי הצוות לא ניצל את עדר המפרסמים של התוכנית כמוהו. הוא לבש מכנסי בגד ים שחורים צמודים עם שרוולים קצרים שהגיעו עד הצלעות, כולל בליטה תפורה באזור החלציים, ומעליהם חולצת כפתורים עם הדפס של פרחים ודקלים, שהבליטה את שריריו. לרגליו נעל נעלי נייק כסופות ועל אפו הרכיב משקפי שמש של מטסודה במחיר חמש מאות דולר, עם מסגרת כסף ועדשות בצבע טורקיז בהיר.

"איפה היינו, זירו?" אמר אנדי והעלה חיוך על פניו. "שטרגליים," דרבן אותו זירו.

"אה, כן," אמר אנדי. "נכון - ג'סי?"

ג'סי זרק על אנדי בובת גרב מגומי. אנדי התכופף, אך מאוחר מדי. הבובה פגעה בפניו ונפלה.

כולם צחקו בזמן שאנדי סידר את משקפי חיקוי־שריון־הצב שלו והפנה למצלמה חיוך עקום. הוא הכניס את ידו לבובה ונופף בעינה האחת ובשני המחושים הארוכים שלה באצבעותיו. "טוב, השטרגלי כאן קיבל את שמו מהיצור הימי המיקרוסקופי הזה."

הכלב בעל אף הבננה נבח פעם אחת והמשיך להלחית לצד רגלו של אנדי.

"רגלי המסכן!" המתה דון קיפּקֶה, שהיתה יפהפיית התוכנית וניחנה במראה של גולשת. "למה שמישהו יקרא לכלב על שם היצור המכוער הזה?"

"כן, זה מבאס, בן אדם," צעק ג'סי.

אנדי הוריד את הבובה והזעיף פנים למול זירו, שמיקד את המצלמה בפניו.

פניו של אנדי הסמיקו ועיניו חרגו מחוריהן בזמן שזרק את הבובה מידו. "איך אני אמור ללמד אם אף אחד אף פעם לא מקשיב לי?" השתולל.

הוא עזב את הסיפון בסערה וירד בפתח לתוך הספינה.

אנשי הצוות פנו לזירו.

"היי, אני לא נותן את ההוראות, בן אדם," אמר זירו וצעד לאחור בזמן שצילם. "תשאל את האנשים למעלה!" הוא הפנה את המצלמה לעבר הגשר, שם עמדה נל והביטה בהם. היא עשתה קרניים בידיה דרך החלון והוציאה להם לשון.

14:14
"נראה שיש לנו מרד, קפטן. אני חוששת שניאלץ לעגון בהזדמנות הראשונה."

קפטן סול הפנה מבט ערמומי אל נל מעבר לכתפו. זקן לבן מטופח מִסגר את פניו השזופות ועיניו הכחולות כמו הים. "ניסיון יפה, נל." "אני רצינית!"

גלין פילדס, ביולוג התוכנית, נעמד לצד נל והביט דרך החלון. "היא צודקת, קפטן. אני באמת חושב שהצוות עומד להסתער על הבסטיליה."

נל פגשה את גלין בשנה השנייה שלה כמרצה זוטרה, כשהיא לימדה בוטניקה לתלמידי שנה ראשונה באוניברסיטת ניו יורק. גלין לימד ביולוגיה לתלמידי שנה ראשונה, ומראהו עורר התרגשות בקרב חברות סגל ההוראה כשהגיע. גלין הוא מי ששכנע אותה לנסות להתקבל ל"חיים בים".

גלין היה גבוה, חיוור, רזה ובריטי מאוד, בעל תווי פנים חדים ונאים, עיניים שחורות כמעט ורעמת שיער שחור ולשי שקיבל מאמו.

הביולוג היה קצת יותר מדי יהיר לטעמה של נל, אבל ייתכן שהיא הרגישה כך פשוט מכיוון שמעולם לא נראה שהוא מבחין בה (לפחות לא בדרך הזאת). הוא לבש בגדים סטריאוטיפיים של אקדמאי אנגלי: חולצות כפתורים עם צווארון, מכנסי קורדרוי, נעלי עור חלקות ואפילו בלייזר כחול מדי פעם. עכשיו הוא לבש חולצת כפתורים כחולה, מכנסי חאקי, מוקסינים בלי גרביים - הלבוש היומיומי ביותר שהיה מסוגל לו, אפילו במזג האוויר הטרופי. נל חשדה שהוא יסכים ללבוש מכנסיים קצרים, חולצת טריקו או, ישמור אלוהים, נעלי ספורט, רק על גופתו המתה.

היא נזכרה שמחתה בפני גלין לפני שנה על כך ש"החיים בים" תיצור עיכוב של שנה בלימודיה. כשגלין ציין שהמשלחת עשויה להגיע לאי הקטן והעלום שהיא תמיד מדברת עליו, ידעה נל בו במקום שהזדמנות כזאת כנראה לא תחזור לעולם. היא הפתיעה את עצמה בכך שהגישה מועמדות לתוכנית ואפילו התקבלה, יחד עם גלין.

עכשיו, כשגלין ראה את תקוותיה של נל מתרסקות, ברור שהוא חש מדקרת אשמה. "אולי עגינה קצרה תועיל למצב הרוח, קפטן."

סמיר אל־אשוואש, החובל השני, נכנס מהפתח הימני, כשהוא לבוש בחליפת מדים בסגנון "ספינת האהבה" שנכפתה על חברי הצוות המקצועי של הטריידנט. המבטא האוסטרלי של סמיר, שהיה רזה ושרירי וממוצא מצרי, הפתיע אנשים בתחילה. "מי היה מאמין, מפרשי הטורבו נכנסו לעניינים, אה, קפטן? כמה אנחנו מפליגים, סתם מתוך סקרנות?"

"ארבעה־עשר קשרים, סם," אמר קפטן סול.

"זה קצב!"

"בהחלט," צחק קפטן סול וגירד את שונית האלמוגים של שערו הלבן, שהקיף את קרחתו.

נל הביטה מעלה דרך חלון הגג במפרש הטורבו. אורכו היה עשרים ושמונה מטרים, אחד מבין שניים שהתנשאו מעל הגשר כמו ארובות של ספינת תענוגות שהותקנו בספינת מחקר. העמוד הגלילי הגדול עבר דרך מרכז הגשר, בתוך פיר רחב שכוסה בפתקים ובתמונות. נל שמעה מנועים מסתובבים בתוך הפיר כשהמפרש מעליה הסתובב.

מפרשי הטורבו נֶהֱגו על ידי ז'אק קוסטו בשנות השמונים ויועדו לספינות מחקר מדעיות, כולל קליפסו II שלו. במפרש הגלילי, שהיה מושלם לספינות מחקר שיצאו למסעות ארוכים, היו מאווררים קטנים שסייעו לשאוב אוויר דרך חריץ אנכי, כאשר האוויר שזרם מסביב לגליל אִפשר לספינה להגיע למהירות שיוט עם הרוח שהיתה גבוהה מזו של כל ספינת מפרש מסורתית. עכשיו, אחרי שוך הסופה, הרים הצוות את שני מפרשי הטורבו של הטריידנט וסובב את החריצים כדי לתפוס את הרוח הצפון מזרחית.

הספינה הפליגה מערבה בקצב טוב, עשר מעלות דרומית לחוג הגדי.

"קפטן סול, לעולם לא נהיה קרובים יותר!" אמרה נל. "הסופה באמת הרחיקה אותנו דרומה," אמר גלין. "ואף שכביולוג עלי לומר שהאי הקטן של נל מסקרן מאוד, המחשבה על קרקע מוצקה קוסמת לי כרגע אפילו יותר, קפטן. אין ספק שיהיה טוב למתוח קצת את הרגליים."

"למה אנחנו לא יכולים להפליג לשם?" התלוננה נל. סול מאיירס הזעיף את פניו. הוא נראה כמו סנטה קלאוס בחופשה עם חולצת האקסטרה־לארג' הכתומה שלו, שעל כיס החזה שלה הודפס במשי הסמל של "החיים בים".

"אני מצטער, נל. אנחנו צריכים להשלים יומיים של מסע כדי להגיע לפיטקרן בזמן לחגיגות שהם מתכננים בשבילנו. אנחנו פשוט לא יכולים לעגון שם."

"משלחת מדעית היוצאת במסע לחקר המקומות המרוחקים ביותר בכדור הארץ!" ציטטה נל את סיסמת התוכנית בשאט נפש גלויה. "דומה יותר לאופרת סבון צפה שנגמר לה הסבון," מלמל גלין. "אני מצטער, נלי," חזר קפטן סול ואמר. "אבל זאת הספינה של סינתיה. היא המפיקה. אני מפליג לאן שהיא רוצה, למעט במקרה חירום."

"אני חושב שסינתיה מנסה לשדך בינינו עכשיו," הרהר גלין בקול. "כפי הנראה כל שאר אנשי הצוות כבר שכבו אחד עם השני." נל צחקה ולחצה על כתפו של גלין.

הביולוג נרתע ושפשף את השריר התלת ראשי שלו כאילו הכאיבה לו. "מעולם לא פגשתי אישה שנגעה באנשים יותר ממך," התיז, ממשש את החולצה במקום שבו נגעה.

נל הבינה שכולם היו מתוחים. "סליחה, גלין, אולי אני קצת קוֹפת בונובו - הם משתמשים במגע פיזי כדי לספק לחברי הקבוצה שלהם תחושה של ביטחון."

"אנחנו הבריטים מגיבים באופן הפוך." גלין החמיץ את פניו. "היי, לי לא אכפת, נל," אמר קרל וורברטון. לחובל הראשון של הספינה היה מראה נאה כשל שחקן טלוויזיה, שיער שחור גלי שהאפיר בצדעיים וקול של די־ג'יי בשעות הקטנות של הלילה שהתלווה לחוש ההומור המשעשע שלו - ולנוכח כל אלה לא ניתן היה לעמוד בפניו. "תחשבי שאני בונובו," אמר וורברטון, שגירד את צלעותיו והוציא לשון למול נל באופן שובה לב.

קפטן סול הביט מעלה במצלמה שבגשר, שהותקנה מעל החלון הקדמי. סינתיה לידס, מפיקת התוכנית, צפתה במתרחש באמצעות מצלמות כמו זו, שמוקמו ברחבי הספינה. מדי שבוע נערכה התוכנית מצילומים שצולמו במצלמות הללו, כמו גם ממה שנלכד בעדשות שלוש המצלמות המשוטטות של הספינה.

© כל הזכויות שמורות למטר הוצאה לאור

רסיס - וורן פאהי
Fragment - Warren Fahy