» טקסט  » עיון חברה ובקורת  » ספרים חדשים באוגוסט 2007       חזור

לואיס קרול ואליס: מסע בארץ הפלאות
מאת: מיכל קירזנר-אפלבוים
Lewis Carrol and Alice, Wonderland Revisited - Michal Kirzner-Appleboim

ההוצאה: מפה לואיס קרול (שמו המקורי הוא צ'רלס דודג'סון) כתב את ספרו המפורסם 'הרפתקאות אליס בארץ הפלאות' בשנת 1865, בעיצומה של התקופה הוויקטוריאנית. הספר היה מבוסס על סיפורים בעל-פה שסיפר לילדה ששבתה את ליבו. היתה זו אֶליס לידֶל, בתו האמצעית של דֶקאן הקולג' באוֹקספוֹרד שבו לימד קרול מתמטיקה. במהלך טיולי שיט על התֵמזה סיפר קרול לידידתו הצעירה ולשתי אחיותיה על הרפתקאותיה המשונות של ילדה ששמה גם הוא אליס. לבקשתה של אליס לידל, העלה את הסיפור על הכתב. הוא העניק לה את הטקסט כמתנת חג המולד. יותר מאוחר החליט להוציאו לאור. שורשי הספר אמנם מעוגנים עמוק בתרבות הוויקטוריאנית, וחלק בלתי-מבוטל מהאירועים המתוארים מבוססים על ההווי הפרטי וחוויותיהם המשותפות של הכותב והאחיות לידל. ואף-על-פי-כן, קרול הצליח ליצור סיפור שגם קוראים במאה ה-21, שהעולם הוויקטוריאני זר להם לחלוטין, יכולים להזדהות איתו ולמצוא בו עניין.

ספרה של מיכל קירזנר-אפלבוים, עוסק גם בקשרים בין הדמות הבידיונית, הדמות האמיתית והסופר, וגם בקשר בין הסיפור לתקופה שבה נכתב. המחברת טוענת שקיימת הקבלה בין שלוש הדמויות ומה שהתרחש בחייהן. בניגוד לפרשנות המקובלת, לדעתה ניתן בהחלט לפרש את הטקסט גם כיצירה עם מסר חינוכי ומוסר השכל, המתאימים לתקופה הויקטוריאנית. קירזנר, שהתמחתה בתחום התקשורת הבין-לשונית, בוחנת את הדיאלוגים בספר לפי חוקי התקשורת וטוענת שהם מבוססים כולם על קצרים בתקשורת ופתרונם על-פי כללים מקובלים בשיחה.

החידוש הגדול בגישתה של מיכל קירזנר-אפלבוים הוא בכך שהיא מערערת על הניתוח המקובל של הספר כמנתץ מוסכמות. הניתוח שהיא מציגה מראה כי המסר של הספר יכול להיות הפוך, וכי לואיס קרול כתב ספר חינוכי שמתאים לתקופה הוויקטוריאנית, שהמסר שלו הוא: "אם לא תהיי צייתנית, קשובה, מנומסת וצנועה, תקבלי עונש חמור"'.

במקרה של אליס מדובר ב"גירוש מגן עדן", שהוא ארץ הפלאות. המחברת מצביעה על כך שאותו תהליך עבר גם על לואיס קרול, שהפך בערוב ימיו מסופר פורץ גבולות לכמעט מטיף דתי שכותב בעיקר דרשות, ובמקביל גם על אליס, הדמות האמיתית שעליה מבוסס הספר. אליס לידל עברה בחייה טרגדיות רבות, שהשפיעו על דמותה והפכו אותה מילדה חזקה, רגישה ודעתנית, לאשה רגזנית, מרירה ומסוגרת.

הספר עוסק במשולש המסקרן אליס, לואיס ו'אליס', בהשפעתו על חייהן של שתי הדמויות האמיתיות ובחידה מדוע ניתק הקשר ביניהן. כידוע, לואיס קרול היה גם צלם, ולאחרונה מרבים לעסוק בשאלת צילומי הילדות הערומות שצילם. לדעת המחברת, יש לבחון את הנושא בראי הזמן: המושג המודרני "פדופיליה" אינו מתאים כלל לתקופה המדוברת, שבה ילדות בנות 12 כבר נחשבו ראויות להתחתן. תעלומה נוספת שנדונה בספר היא ניתוק הקשר בין קרול לאליס., פרטים חדשים שהתגלו בשנים האחרונות עשויים לשפוך אור על הנושא הזה, המעסיק זה שנים את חובבי הסופר והיצירה.

מיכל קירזנר-אפלבוים, בוגרת לימודי תרגום ותקשורת בין לשונית, היא מתרגמת במקצועה (תרגמה ספרים להוצאות ידיעות, כנרת, מודן ועוד וכן מחזות לתיאטרון) ובעלת תואר שני באוניברסיטה העברית בירושלים ומומחית לספרות ויקטוריאנית. את התואר השני שלה עשתה בנושא מה מותר ומה אסור לבנים ולבנות להחצין כשקיים כעס בספרות הזאת, ומה קורה כשמעבירים את כל אלה בתרגום לספרות העברית.

את הספר כתבה מיכל לאחר שילדה תאומות, וכשהיתה כבר אם לילד אחד, בלילות רבים ללא שינה. הוא מבוסס בחלקו על עבודת המאסטר שלה ובחלקו על עשרות מאמרים ומחקרים שקראה לצורך כתיבת הספר.

מיכל מספרת על הקשר שלה עם 'אליס בארץ הפלאות': "קראתי את הספר עשרות פעמים בגירסאותיו השונות, באנגלית ובעברית. למדתי רבות עליו ועל כותבו. אבל תמיד כשאנו שבים ונפגשים, אוחזות בי אותן התרגשות והיקסמות של פגישה ראשונה. תמיד נרקם בין השורות עולם חדש, שונה מזה שחשבתי שהכרתי. וכראוי לאהבת אמת, מקריאה לקריאה הולכת היצירה ומשתבחת, ממש כמו יין טוב."

לואיס קרול ואליס: מסע בארץ הפלאות מאת מיכל קירזנר-אפלבוים בהוצאת
מפה - עיון סדרת "דמות", עריכה: מולי מלצר, עיצוב: סטודיו זה, 162 עמודים.

לואיס קרטל ואליס | מבוא

הקסם שלא תם
מעטים הספרים שאפשר להתאהב בהם מקריאה ראשונה, ובמהלך השנים להתאהב בהם מחדש בכל קריאה חוזרת ובכל פעם לגלות סיפור שונה לחלוטין. לי זה קרה עם 'אליס בארץ הפלאות'. קראתי את הספר עשרות פעמים בגירסאותיו השונות, באנגלית ובעברית. למדתי רבות עליו ועל כותבו. אבל תמיד כשאנו שבים ונפגשים, אוחזות בי אותן התרגשות והיקסמות של פגישה ראשונה. תמיד נרקם בין השורות עולם חדש, שונה מזה שחשבתי שהכרתי. וכראוי לאהבת אמת, מקריאה לקריאה הולכת היצירה ומשתבחת, ממש כמו יין טוב.

אין בעולם מראה שלֵו מזה שאנו פוגשים בשורות הראשונות של 'הרפתקאות אליס בארץ הפלאות'. עִצמוּ את העיניים ודמיינו את התמונה: ילדה יושבת על שפת הנחל (מי מנוחות? חוף מבטחים?) לצד אחותה הגדולה; האחות קוראת ספר שבעיני הילדה נראה משעמם, שכן אינו מכיל "לא תמונות ולא שיחות"; היא מתלבטת אם כדאי לה לקום, לקטוף מרגניות ולקלוע מהן זר; הו, ריח הפריחה, פכפוך מי הנחל הזכים, השקט המתוק, הנוף הצבוע בצבעי פסטל רכים... אבל אל תטעו במראה הזה. עוד רגע קט עתידה הילדה למצוא את עצמה מושלכת (תרתי משמע) לעולם פּסיכָדֶלי, מופרע מאין כמותו. זהו עולם של יצורים מוזרים, צבעים עזים, קצב מטורף, ערב-רב של קולות ומראות ודמויות והתרחשויות שכל אחת מדהימה מקודמתה. ברוכים הבאים, קוראים יקרים, לארץ הפלאות.

כילדה לימדה אותי אליס את השיעור החשוב ביותר על החיים. היא לימדה אותי שהלא-נודע תמיד רב על הנודע והלא-מובן גובר על המובן. היא לימדה אותי שכמו במשחק הילדים המוכר, אנו מקלפים את העטיפה מן החבילה רק כדי למצוא בתוכה עטיפה נוספת, ועוד אחת, ועוד אחת. אבל לא פחות חשוב מכך, היא לימדה אותי להתענג על עצם החיפוש, להתמקד בדרך ולא בתוצאה וליהנות מן הרבגוניות והעושר שמספק עולמנו רב-הניגודים. העולם הזה הרי מזכיר לעיתים קרובות כל-כך את ארץ הפלאות, על יתרונותיה וחסרונותיה.

הרבגוניות והניגודיות מתגלמות היטב בדמותה של אליס. אליס? יש קוראי עברית שפגשו אותה לראשונה בתור עליסה. לאחרים היא זכורה עדיין כעליזה, הניצבת בגאווה טהרנית בפנתיאון הספרות המתורגמת לצד רם ויעל, הלא הם רומיאו ויוליה. ואיזו אליס זו? אליס בעלת השיער הארוך המשוך לאחור מאיוריו הנודעים של ג'ון טניאל, או אולי בתספורת קארֶה עם פּוֹני, כמו אֶליס לידֶל שעליה מבוססת דמותה? אליס כהת השיער, ואולי הבלונדינית, כמו בסרט המצויר של אולפני וולט דיסני? אליס שהיא פיסגת יצירתו של לואיס קרוֹל - או שמא צ'רלס דוֹדְגְ'סוֹן? סופר גאון, מרצה למתמטיקה וצלם מחונן, או טיפוס מוזר ומסוגר, עד כדי הפרעה חברתית, בעל נטיות פדופיליות? עוד שכבה ועוד שכבה, עוד מחקר ועוד מחקר, עוד חומרים שנחשפים לראשונה, שני מיליון ושבע-מאות ועשרים אלף איזכורים במנוע החיפוש גוּגל, ועדיין - רב הנסתר על הנגלה.

איך נולדת יצירת מופת
אבל כדי לא להקדים את המאוחר (אף כי ב"ארץ המראה", שבה הזמן הולך לאחור, דבר כזה הוא עניין שבשיגרה), הבה נשוב לנקודת ההתחלה. לואיס קרול כתב את ספרו המפורסם 'הרפתקאות אליס בארץ הפלאות' בשנת 1865, בעיצומה של התקופה הוויקטוריאנית. הוא היה מבוסס על סיפורים בעל-פה שסיפר לילדה ששבתה את ליבו. היתה זו אֶליס לידֶל, בתו האמצעית של דֶקאן הקולג' באוֹקספוֹרד שבו לימד קרול מתמטיקה. במהלך טיולי שיט על התֵמזה סיפר קרול לידידתו הצעירה ולשתי אחיותיה על הרפתקאותיה המשונות של ילדה ששמה גם הוא אליס. לבקשתה של אליס לידל, העלה את הסיפור על הכתב. הוא העניק לה את הטקסט כמתנת חג המולד. יותר מאוחר החליט להוציאו לאור.

'הרפתקאות אליס בארץ הפלאות' נחשב לאחד מנכסי צאן הברזל של ספרות הילדים העולמית. זהו הספר המוכּר ביותר והמצוטט ביותר אחרי התנ"ך ושקספיר. מאז הופעתו, מבקרים שבו והגדירו אותו כציון דרך בספרות הילדים האנגלית. כבר כשיצא הספר לאור הוא זכה כמעט רק לביקורות משבחות, שהגדירו אותו כ"חגיגה לילדים וניצחון לאיגיון" וכ"אוצר אמנותי מרהיב". אבל לא רק הביקורת היללה, גם הקהל ביטא את התלהבותו. עוד בימי חייו של קרול נמכרו בבריטניה לבדה 180,000 עותקים של הספר במהדורות שונות. מאז ועד היום מעולם לא אזל הספר מן השוק.

'הרפתקאות אליס בארץ הפלאות' וספר ההמשך 'מבעד למראה' תורגמו כמעט לכל שפה עלי אדמות, מיידיש ועד סווהילית. במקרים רבים זכתה 'אליס' לכמה תרגומים באותה שפה. בצרפתית, למשל, קיימים כשלושים תרגומים שונים. בנוסף עובדו הספרים לבמה, לקולנוע ולטלוויזיה ושימשו השראה למיגוון יצירות, החל באמנות הפלסטית וכלה במוזיקה. במישור המסחרי ראוי לציין גם את תעשיית 'אליס' המשגשגת שהתפתחה במקביל לספרים: בובות, משחקים, כלים, תמונות, גלויות, כלים, גני שעשועים, ועוד ועוד.

מבקרים וחוקרים רבים ניסו לעמוד על סוד קסמה של אליס. מדוע זכו דווקא ספרי 'אליס' להצלחה מסחררת כל-כך? מדוע הותירו הרחק מאחור ספרי פנטזיה, הרפתקאות ואיגיון על גיבורים-ילדים אחרים, כולל כאלה שנכתבו בתקופתו של לואיס קרול? כיצד ייתכן שלמרות מאה עשרים וחמש השנים שחלפו מאז ראתה אור המהדורה הראשונה של 'הרפתקאות אליס בארץ הפלאות', היצירה עדיין שומרת על מקומה המרכזי בתרבות האנושית, זוכה לאינספור תרגומים ועיבודים חדשים ומהווה מקור השראה בלתי-נדלה ליצירות אמנות מתחומים רבים ושונים?

חידה ללא פתרון
אין ספק שגדולתה של היצירה טמונה ברוחב היריעה שהיא פורשת. 'אליס' פונה בו-זמנית לקהלים שונים. לא בכדי היא הוגדרה כאחד הספרים היחידים בעולם "שזקנים וצעירים יכולים לקרוא באותה הנאה" וכ"ספר האיגיון היחידי לילדים שלעולם אינו ילדותי". שורשי הספר אמנם מעוגנים עמוק בתרבות הוויקטוריאנית. חלק בלתי-מבוטל מהאירועים המתוארים אף מבוסס על ההווי הפרטי וחוויותיהם המשותפות של הכותב והאחיות לידל. ואף-על-פי-כן, קרול הצליח ליצור סיפור שגם קוראים במאה ה-21, שהעולם הוויקטוריאני זר להם לחלוטין, יכולים להזדהות איתו ולמצוא בו עניין. לרוחב היריעה הזה יש להוסיף גם את הרובד הפרשני. מעטות היצירות שזכו לניתוחים ממיגוון כה עשיר של תחומי מחקר מדעיים. ועדיין על שלל התיאוריות - חלקן מבוססות וחלקן הזויות לחלוטין - מנצחים ההומור, השעשוע וההנאה שהם לב-ליבה של היצירה.

מעבר לכל מה שנאמר כאן, נראה שגדולתה של 'אליס' טמונה בחידתיות שלה. במסיבת התה המטורפת ב'אליס בארץ הפלאות' מציג הכובען לאליס את החידה המפורסמת: מה משותף לעורב ולשולחן כתיבה? זוהי חידה ללא פתרון, אבל אפילו קרול, שהודה בכך, נאלץ בדיעבד להציע תשובה לחידה לאחר שקיבל תגובות מתרעמות. נראה כי התיסכול שגורמת החידה חסרת הפתרון הוא גם מנת חלקם של אוהבי אליס הרבים בעולם כולו. התיסכול הזה הוא הדלק המלבה את ההתעניינות הבלתי-פוסקת ב'אליס', שכן קסמה הגאוני של היצירה הוא בראש ובראשונה בכך שהיא אינה מפסיקה לעמת אותנו עם הצורך האנושי הטבוע בנו למצוא סדר באי-סדר, היגיון בשיגעון.

שלושת קודקודי המשולש שמרכיבים את היצירה - לואיס קרול, אליס לידל ואליס הגיבורה הספרותית - הם דמויות מרתקות: אֶניגְמָטיות, מסתוריות ורבות פנים. איך קרה שדווקא לואיס קרול, הקפדן וחולה הסֵדר, הוא שברא את העולם הכָאוֹטי של ארץ הפלאות? מה היה באליס לידל בת האחת-עשרה שכה קסם לו, ומה בדמותה נותר סתום בפניו לנוכח אכזבתו ממנה? מיהי אליס שנקלעה לארץ הפלאות - פורקת עול שלוחת רסן או ילדה ויקטוריאנית צייתנית ונטולת הומור שדווקא לומדת איך להתנהג? האם היא בת דמותה של אליס לידל, או בת-דמותו של קרול עצמו? קרול, אליס ואליס מספקים לנו שאלות רבות, אך תשובות מעטות. המשולש הרבגוני והמורכב הזה של היוצר, מקור ההשראה שלו והגיבורה שברא, יעמוד במרכז הדיון בספר זה.

ייאמר מראש: המסע בארץ הפלאות שאליו אני מבקשת לקחת אתכם לא נועד להציע תשובות חד-משמעיות. הוא נועד ללמד אותנו שתשובות כאלה כנראה אינן קיימות. מה שנותר לנו - בדיוק כמו לאליס בארץ הפלאות - הוא לצאת ללא חשש למסע ההרפתקאות האתגרי, בתקווה שנשכיל למצוא הנאה גם בחידות חסרות הפתרון.

לואיס קרטל ואליס | רקע היסטורי

המלכה שבראה תקופה בדמותה
שום דיון ביצירה ספרותית לא יהיה שלם ללא התייחסות לרקע ההיסטורי שמתוכו צמחה, והדבר נכון על אחת כמה וכמה לגבי 'אליס בארץ הפלאות' של קרול. היצירה הזאת קשורה בעבותות חזקים כל-כך לתקופה הוויקטוריאנית שבה חי ופעל יוצרה, עד כי יש הסבורים שמי שאינו בקי בהווי החיים הוויקטוריאני יתקשה להבין אותה על בוריה. לכך יש להוסיף את מעמדה של 'אליס בארץ הפלאות' כיצירה מהפכנית ששינתה את פני ספרות הילדים. מה יכול היה לשמש מצע נוח יותר להתפתחות זו מאשר עידן רווי תהפוכות ושינויים כדוגמת זה שחוותה אנגליה במאה ה-19? לא, 'אליס' שלנו לא יכלה להיוולד אלא בתקופה הוויקטוריאנית. אין כר מושלם מזה לצמיחתה של מין ארץ פלאית שכזו, ארץ שבה לנגד עינינו המשתאות מתרחשים ללא הפסק דברים זרים ומוזרים שאיש לא היה מעלה אותם על דעתו.

המסע שלנו במנהרת הזמן יתחיל אם כן בשנת 1837. זו השנה שבה ויקטוריה בת ה-18 מוכתרת למלכת אנגליה, תואר שבו היא עתידה להחזיק במשך זמן שיא של 64 שנים, עד מותה ב-1901. לא בכדי זכתה ויקטוריה לכך שתיקרא על שמה תקופה בהיסטוריה האנגלית - אותן עשרות שנים המשתרעות-מפרידות בין התקופה הרומנטית לבין העידן המודרני של המאה ה-20. לטוב ולרע, קשה להפריד בין התקופה המרתקת שאליה נצלול כעת לבין דמותה רבת-ההשפעה של המוֹנַרְכית כבדת המשקל (תרתי משמע), שפּניה כפני האומה.

לפני שנצא אל המסע, נעיף אם כן מבט בתמונתה של המלכה ויקטוריה. האישה הזאת משלה ביד רמה בארץ שבה חי לואיס קרול, בתקופה שבה חלו שינויים בכל תחומי החיים. קשה לחשוב על צירוף מוזר יותר - ועם זאת הגיוני יותר - בין האומה המשתנה בקצב מסחרר לבין האישה הרצינית וחמורת הסבר, זו שלבושה שחורים ומבטה אומר עוצמה ונחישות. כיצד שבתה המלכה הזאת את ליבם של נתיניה? אולי שימשה כאי של יציבות בעולמם המתהפך; אולי גישתה המעשית היא שהשרתה בהם ביטחון; ואולי הם רחשו הערכה לדוגמה האישית שהציגה לחיי צניעות, ברוח הקוד הפּוּריטני החמור והמוסר הקפדני ("הוויקטוריאני") שמשל בכיפה.

כאן ראוי לומר שהמציאות של החיים הוויקטוריאניים היתה רחוקה מן ההגדרות והתיאורים המקובלים של התקופה, כשם שיופיה של ויקטוריה בציורי הדיוקן המנציחים אותה אינו מזכיר - בלשון המעטה - את הדמות הנשקפת מן התצלום שלה. כיום ידוע שהמוסר הוויקטוריאני המפורסם היה רלבנטי רק למעמד הבינוני. וגם ביחס למעמד הזה ברור כיום שהיתה הגזמה רבה בהערכת התמימות והצניעות שלו; לאמיתו של דבר, הוא היה הרבה יותר מתירני מכפי שסברו בעבר. הצניעות, לפיכך, היתה במידה רבה צביעות.

ואולי גם כאן, כמו במקרים רבים, הדג הסריח מהראש? הוויקטוריאנים המחמירים, שמספרים עליהם כי אפילו את רגלי הפסנתרים שלהם כיסו מחמת הצניעות, ריננו על מלכתם שניהלה רומן עם ג'ון בראון, משרתו של בעלה המנוח, הנסיך אלברט. בעידן הסוער הזה, אם כן, שום דבר לא היה בדיוק כפי שנראה, והחיים התנהלו בכמה רבדים במקביל. זה היה עולמו של לואיס קרול, וכדי להבין אותו מוטב שננסה להתבונן בו דרך עיניו של בן התקופה.

לחיות בתקופה הוויקטוריאנית
ב-1837, שנת הכתרתה של ויקטוריה, אתה ילד בן חמש, בדיוק כמו צ'רלס דוֹדְגְ'סוֹן, הלא הוא לואיס קרול. מאחר שהתמזל מזלך להיוולד למשפחה מן המעמד הבינוני-גבוה, אתה יכול ליהנות ממנעמי הילדות בכפר מגוריך. חייך מתנהלים על מי מנוחות. יש לך קשר קרוב עם בני משפחתך ועם ילדי השכנים. גבולות עולמך תחומים בהתאם לטיב הסוס שברשותך, כי הוא זה שיקבע לאיזה מרחק יוכל לקחת אותך ובאיזו מהירות. כמה יפים הם החיים בטבע, כמה נעים לדהור בשדות...

אבל מה זה מנצנץ שם במרחק? מיהו הנחש המתפתל על קו האופק? מה זה הרעם שדוהר לעברך אבל קולו המתגלגל שונה כל-כך מצהלת סוסים? מותר לך לשפשף את עיניך בתדהמה, אבל המראה הוא אמיתי, וכבר חלפו כמה שנים מאז נראה בארצך לראשונה: קטר שועט על מסילת ברזל. הוא מנצח בקלות את המהיר שבסוסים. אתה עולה על הרכבת. חשוֹב על כל המקומות שפעם היו רחוקים כל-כך. עכשיו הם במרחק נגיעה! הרכבת ממשיכה לדהור קדימה. כמה התרחקה כבר מן הזמן המזדחל לו לאיטו בשדות הכפר... גדודים של אנשים עולים עליה. הם ממהרים. פניהם מועדות לעיר הגדולה, שאליה יעקרו גם רבים מחבריך. אתה מביט מן החלון בעוד ועוד בתי-חרושת שצצים כפטריות אחר הגשם. העולם שוב לא יהיה כשהיה.

זכית, ידידי, להיוולד אל המהפכה התעשייתית. בשנות חייך הבאות אתה עתיד לחזות בהמצאת המכונית. תוכל להתקשר במהירות עם מכרים במקומות מרוחקים באמצעות הטלגרף. ובעוד שנים אחדות שוב לא תצטרך להסתפק במברקים. אלכסנדר גראהם בֶּל כבר שוקד על המצאת הטלפון. האומה החקלאית שהכרת מערש ילדותך עתידה להיהפך למעצמה תעשייתית. האימפריה תיתקף בתאוות זלילה ולא תשקוט עד ששטחה יוכפל. היא תבלע את הודו, את אוסטרליה, את קנדה, אפילו חלקים מאפריקה ודרום האוקיינוס השקט. היא עתידה להשתתף במלחמות, אבל תצא כשידה על העליונה.

בל נטעה, לא הכל יהיה ורוד בעולמך. העולם הופך קשה יותר, תחרותי יותר, מזה שלתוכו נולדת. קצב החיים מהיר. עוד מכונה, עוד המצאה, שינוי רודף שינוי ואתה נדרש להסתגל. פתאום כבר לא אומדים את ערכך רק לפי ייחוס אבות וירושה. ה-self-made men - אותם שאפתנים בלתי-נלאים שנאבקו עד שהגיעו אל פיסגת ההצלחה - נושפים בעורפך. החברה שונה כל-כך מן הקהילה החקלאית של ילדותך. כל אדם לעצמו, כל אחד אחראי לגורלו.

אפילו אלוהים כמו פרק עול והוא כבר לא מה שהיה. פתאום אומרים לך שהוא "עוזר רק לאלה שעוזרים לעצמם". וזה עוד כלום בהשוואה לרעידת האדמה העתידה להתחולל כשדַרְווין יפרסם ב-1858 את חיבורו 'מוצא המינים', ובכך ינחית סטירת לחי מצלצלת על לחיי המאמינים האדוקים. אם תאריך ימים עד סוף המאה, תזכה גם להיות עֵד לפירסומה של תיאוריה מהפכנית נוספת, פורצת דרך בתחומה. זה יקרה ב-1900, כשזיגמונד פרוֹיד יוציא לאור את 'פשר החלומות'.

השינויים המפליגים שפוקדים את עולמך בכל אחד מתחומי החיים הם מרגשים ומרתקים, אבל גם יוצרים תחושה מערערת, כאילו הכל רוחש סביבך ולעולם אינך ניצב על בסיס איתן. לא פלא אפוא שאתה מתחבט בשאלות של משמעות וחיפוש דרך. לא פלא שאתה חש צורך דחוף לגבש לעצמך עולם פנימי יציב וקוֹהֶרֶנטי, שיש לו גם עבר ועתיד.

החיים והספרות
לאן אפשר להימלט במצבים כאלה? היכן אפשר למצוא מקור תמיכה ונחמה? במאה ה-19 ישנה תשובה אחת לשאלות הללו: הספרוּת. למרבה המזל, התותחים אולי רועמים, אבל המוזות לא שותקות. ספרות פורה ועשירה משקפת את הסערות, הניגודים והקונפליקטים של התקופה. הרומן, ז'אנר שהתגבש במהלך המאה ה-18, מגיע בעידן הוויקטוריאני לשיא הפופולריות והפריחה שלו, ואנשים בולעים כמויות של רומנים. הללו, לצד תיאור חיי היומיום והרגשות האנושיים הפשוטים, מאפשרים גם להימלט מקשיי המציאות ולהיסחף אל עולם בדיוני, להזדהות עם דמות אהובה ולייחל בשקיקה לסוף טוב...

נדמה שגם הסופרים הוויקטוריאניים מודעים לצרכים המורכבים האלה. מצד אחד, הם מאמינים שהספרות צריכה לשקף באופן הולם את המציאות האמיתית, ומצד שני, הם רוצים לספק את שאיפותיהם של הקוראים ולקלוע לטעמם. הפתרון הוא מעין פשרה בין אידיאליזם לריאליזם. לקורא בן-התקופה מוצעת ספרות שחומריה שאובים מן המציאות היומיומית, אבל זו מוצגת לקוראים בגירסה מעודנת, מומתקת, מרתקת יותר וצופנת בחובה מסר אופטימי.

נאמנה למציאות, הספרות הזאת עתידה להפגיש את קוראיה גם עם אלה שלא שפר גורלם להיוולד למשפחה הנכונה. אתה, בן המעמד הבינוני-גבוה, שְׂמַח על מזלך הטוב, כי לבני המעמדות הנחותים מזמנת המאה ה-19 חיים קשים ואכזריים מאין כמותם. שְׂמַח שאינך טום, מנקה הארובות הצעיר בספרו של צ'רלס קינְגְסְלי 'ילדי המים', ולא מאלצים אותך לעבוד בפרך ובאותה עת להתמודד עם מעביד שמתעמר בך ומתעלל בך נפשית ופיזית; שְׂמח שאינך היתום אוליבר טוויסט, המתחנן בפני המשגיח בבית המחסה שייתן לו עוד מנת מזון.

החומרים הספרותיים הללו כלל לא היו תלושים מן המציאות. נתבונן למשל בצ'רלס דיקֶנְס, גדול היוצרים הוויקטוריאניים ומחברו של 'אוליבר טוויסט'. אין מי שמיטיב ממנו לתאר את העוולות וההשפלות שהיו מנת חלקם של החלשים בחברה ואת סבלם של ילדים לנוכח האכזריות של מעניהם המבוגרים. ומדוע? מפני שדיקנס מסתמך על ניסיונו-שלו. מבין הסופרים החשובים בתקופתו היה דיקנס היחיד שהתנסה בעבודה קשה בהיותו ילד. חוויות הילדות הקשות המתוארות בספריו מבוססות אם כן על החיים האמיתיים.

ניתן להתנחם בכך שהתקופה הוויקטוריאנית עתידה לזקוף לזכותה שני הישגים בתחום החינוך שישפרו את מצבם של ילדי המעמדות הנמוכים. ההישג הראשון הינו ביסוס החינוך הבית-ספרי באמצעות הקמת רשת בתי-ספר והחלת החינוך במסגרת בית-ספרית גם על ילדים עניים במסגרת חינוך חובה ממלכתי חילוני. ההישג השני הוא הרחבת ידיעת הקרוא-וכתוב בקרב ילדים מכל המעמדות החברתיים, עד כדי כך שעם תחילת המאה ה-20 תהפוך התופעה למובנת מאליה ולעניין שבשיגרה. לקהל הילדים ההולך ומתרחב הזה המתין במאה ה-19 היצע ספרותי עשיר ומגוון. הרכבת הדוהרת תיקח אותנו כעת לתחנה הבאה המתבקשת במסענו בעולם הוויקטוריאני: העולם הרוחש והרוגש של ספרות הילדים בת התקופה.

ספרות הילדים הוויקטוריאנית
התקופה הוויקטוריאנית נחשבת בצדק ל"תור הזהב של ספרות הילדים". האם ניתן לדמיין את עולם הספרות ללא יצירות מופת כמו 'דייוויד קוֹפּרפילד' של דיקנס, 'גֵ'יין אַייר' מאת שרלוט בּרוֹנְטֶה, 'ספר הג'ונגל' מאת רודיארד קיפּלינג, אגדות הילדים של אוסקר ויילד, וכמובן 'אליס' שלנו? הספרות הזו משמשת ראי לערכים ולהלכי-הרוח המרכזיים של התקופה, וניתן ללמוד ממנה רבות על עולמו של הילד הוויקטוריאני ועל התייחסותם המורכבת של המבוגרים כלפיו. אולם גדולתה טמונה בכך שהיא פונה לכל ילד באשר הוא. לכן גם היום לא נס ליחה.

כדי להבין את הרקע להתפתחותה של ספרות הילדים, ראוי לחזור אחורה ולבחון את השלבים בהתהוותו של מושג הילד. המושג הזה לא היה קיים מאז ומתמיד. עד המאה ה-17 למעשה לא היתה הבחנה ברורה בין עולם הילדים לעולם המבוגרים. הילד נתפס כמבוגר מיניאטורי. מקומו בסולם החברתי היה נמוך, משום שהוא היה תלוי כלכלית ופיזית באחרים. לא נעשה שום ניסיון להגן עליו מפני אכזריות או ניצול מיני, להסתיר מפניו דברים שעלולים לפגוע בו ולהכיר בצרכיו הייחודיים. רק במאה ה-17, אולי בהשפעת תמותת הילדים העצומה בימי הביניים ואולי בעקבות עליית הבורגנות והתהדקות התא המשפחתי, חל שינוי בגישה כלפי הילד.

חוקר התרבות אַרִיאֶס מתאר שתי תפיסות שהתפתחו באותה תקופה. התפיסה הראשונה ראתה בילד יצור חמוד ומשעשע שנועד להנעים את זמנם של המבוגרים. יוחסו לו תכונות כגון מתיקות ותמימות. אמנות הציור בתקופה, שכללה דיוקנאות של ילדים כמלאכים קטנים, שיקפה מגמה זו ואף תרמה לחיזוקה. אולם במקביל החלה להתפתח התפיסה השנייה, היא התפיסה המחנכת, שהושפעה מדרישתם של אנשי המוסר, נציגי המשפט, אנשי הדת והפדגוגים. אלה ראו בילד יצור קטן ותמים, ודרשו להרחיק אותו מעולמם המושחת והמשחית של המבוגרים ולהקנות לו חינוך ומשמעת. בית-הספר נתפס כמקום הראוי לסיפוק הצרכים הללו. בד בבד נוצר צורך בספרות מיוחדת לילדים, שתהיה שונה מספרות המבוגרים. הספרות הפדגוגית שצמחה במאה ה-17 נועדה לענות על צורך זה. מטרתה הראשונה במעלה היתה להנחיל לילד תפיסות מוסריות וכללי התנהגות נאותה.

גם במאה ה-19 ניתן לזהות שתי תפיסות מרכזיות של הילד שהתקיימו זו לצד זו. מחד גיסא, ילדים נתפסו כרעים ושובבים מטבעם ולכן זקוקים לחינוך. על-פי הדוקטרינה של התנועה האֶוואנְגֶלית, הילד בא לעולם כשהוא נושא חטא בסיסי, חטא קדמון, ומכאן שיש להדריך ולחנך ילדים כדי שיוכלו לטהר את עצמם מן השחיתות הטבועה בהם וכך לזכות בחסד האל. מאידך גיסא, בהתאם להשקפה הרומנטית נתפסו הילדים כיצורים טבעיים, טהורים ותמימים. הוגי דעות כמו לוֹק, רוּסוֹ או וורדסוורת הדגישו את הקשר של הילד לעולם הטבעי והבראשיתי, שלא הוכתם עדיין על-ידי הכוחות המזהמים של השפה, המיניות והחברה. הימצאותו של הילד בעולם רווי שחיתות וסכנות מוסריות מגבירה את הצורך לדאוג לו ולהגן עליו מפני השפעות רעות.

ריאליזם ואידיאליזם
מנקודת ראות אחרת, ניתן לקשר את מורכבות הגישה הוויקטוריאנית כלפי ילדים אל המתח שהיה קיים באותה תקופה בין ריאליזם לאידיאליזם. בחברה הוויקטוריאנית התקיימו בכפיפה אחת תפיסת הילד כמושא לדיכוי ולניצול מול ראייתו כיצור טהור ותמים שיש לסגוד לו ולטפחו. התפיסה הראשונה נסמכה על המציאות הקשה של חיי הילדים בתקופה. אלה התנסו בעבודה קשה, סבלו מענישה גופנית, נפלו קורבן ליחס לא אנושי ולהתעללות מצד המבוגרים, ולעיתים קרובות מתו בטרם עת. לעומת זאת, התפיסה השנייה נסמכה על תיאוריות שהדגישו את התוֹם של הילד. הפער הזה בין מצוי לרצוי, בין מציאות שבה הילד נמחץ ומתענה ובין תיאור אידיאלי שבו הוא זוכה להערצה והאלהה, משקף היטב את הצביעות הוויקטוריאנית שהזכרנו קודם.

תהא תפיסת הילד אשר תהא, לפחות במחצית הראשונה של המאה ה-19 שררה באנגליה הוויקטוריאנית תמימות דעים לגבי החובה לספק לילדים הכוונה וחינוך. ספרות הילדים עוצבה בהתאם לצורך הזה. אולם הספרות הדידקטית הזו לא שקטה על שמריה. ההתפתחויות שחלו במערכת החינוך, ועימן הגידול המתמיד במספר הקוראים, יצרו דרישה גוברת והולכת מצד מורים, הורים וילדים לסוגים חדשים של ספרות חינוכית. וככל שגדל הציבור של קוראי הספרות הזאת, כך נוצר הצורך לפתח סוגי ספרות שיתאימו לקהלים ספציפיים ולא לכל מיגוון הילדים. התפתחות זו היתה קשורה גם לעליית המודעות לריבוד על-פי קבוצות גיל ומיגדר. כך נוצרה ההבחנה בין ספרים המיועדים לנערים לבין ספרים לנערות.

הספרים לבנים היו בהתחלה ספרים עובדתיים ונעדרי דמיון. אולם בשנות ה-1840 הופיע סגנון חדש, ספרי עלילה המתארים הרפתקאות ומסעות. הספרים הללו הכילו מסרים תרבותיים ומוסריים שהלמו את מצבו וצרכיו של הנער בחברה הוויקטוריאנית. המודל הגברי המומלץ הושתת על עקרון האבירות. הוא תבע לגלות איפוק ולמַתֵן את השימוש בכוח, אם כי בהחלט לא להימנע ממנו לחלוטין. מייצגו הבולט ביותר של הדגם הספרותי הזה הוא הסופר הסקוטי רוברט לואיס סטיבנסון (1904-1850), מחברן של יצירות מפורסמות כגון 'אי המטמון', 'ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד' ו'החטוף'. לעומת זאת, בספרות לנערות שורטטה ההתנהגות הנאותה לנשים, שכלליה הראשונים במעלה היו הפגנת עידון ושליטה עצמית והימנעות מוחלטת מהתנהגות וולגרית. בהתאם לכללים אלה עוצבה דמות הגיבורה הוויקטוריאנית הטיפוסית: צייתנית וממושמעת, שקטה ורצינית, פיקחית ומעשית. תיאור התפתחותה והתבגרותה של גיבורת הרומן 'ג'יין אייר' (1847) מאת שרלוט בּרוֹנְטֶה מגלם היטב את האידיאל הזה.

ומה עם הדמיון?
עם הזמן התגברו בחברה הוויקטוריאנית הקולות שהתנגדו לחשיפת הילדים לספרות עובדתית יבשה. הקולות הללו טענו כי ספרות כזו מדכאת את היצירתיות ואת הדמיון. הם קראו למזג את המסורות הדידקטיות בתוך סוגי ספרות מושכים ומעניינים. גישה מרחיקת-לכת עוד יותר ביטא ג'ון רַסְקין, תיאוריטיקן והוגה דעות בולט של התקופה, שקרא לבטל לחלוטין את המרכיבים הדידקטיים בספרות הילדים, בטענה שהם פוגעים בתום ובתמימות של הילד.

במחצית השנייה של המאה גברה גם מודעותם של הסופרים לתפקידם כמתווכים בין עולם הילדים לעולם המבוגרים. אם בעבר שלטה הגישה של "אני יודע יותר טוב", שהתאפיינה במתן הוראות ותאמה את התפיסה המחנכת, עתה נקטו יותר ויותר סופרי ילדים בגישה של "אני אחד מכם", כלומר ביטאו הזדהות עם קוראיהם וקירבה לעולם הילדים. אמנם, ראוי לציין שגם הכתיבה המזדהה, המתארת את הדברים כביכול מנקודת המבט של ילד, אינה מעלימה לחלוטין את קולו של הסופר המבוגר. עם זאת, היא מעניקה ליצירות הוויקטוריאניות המאוחרות לילדים אופי אמביוולנטי ומעשירה את מורכבותן.

במקביל חדלה להתקיים התפיסה שראתה בשעשועים ובמשחקים של ילדים ביטוי לבטלנות ולחוסר כבוד. התפתחויות אלה איפשרו, בשליש האחרון של המאה ה-19, את התהוותה של ספרות הפנטזיה לילדים. ספרות זו נועדה להציג חלופה לספרות הילדים הרצינית, הדידקטית, המשמימה ונטולת הדמיון. היא העדיפה לברוא עולם ילדוּת קסום ופלאי. סופרי הפנטזיה שמו להם למטרה לתאר את הדברים דרך עיניו של הילד, שדמיון והרפתקה הם חלק מעולמו. בכך הם הסתמכו על ההשקפה שביטאה הסופרת הוויקטוריאנית קתרין סינְקְלֵר, מחברת הספר המצליח Holiday House, שהוגדר כאחד הספרים החשובים ביותר בתולדות ספרות הילדים והוכתר כסיפור האמיתי הראשון שמתאר חיי ילדות שמחים. סינקלר יצאה כבר ב-1839 נגד שיטות החינוך הוויקטוריאניות המושתתות על שינון עובדות ודעות שחוקות. היא מתחה ביקורת על הספרות ה"עובדתית", המסתייגת מכל משחק עם הדמיון, ובכך מעכבת את התפתחותם היצירתית של קוראיה הצעירים ומדכאת את הרגשות, היצרים והגאונות הטבעית שלהם.

'אליס' מבשרת עידן חדש
ספרות הפנטזיה הציעה אפוא לילדים כרטיס כניסה לעולם ססגוני ושובב, רחוק אלפי מילין מן הקדרות כבדת-הראש של הגישה החינוכית המוסרנית. אולם אפילו בעולם הזה בולט 'אליס בארץ הפלאות' כנקודת מיפנה. ספרו של קרול הביא את חדשנותה המהפכנית והחתרנית של ספרות הפנטזיה לשיא חדש. הוא לא רק סטה ממוסכמות ספרות הילדים הוויקטוריאנית, אלא התעמת עם עולם הערכים ששיקפה ספרות זו ולא היסס ללעוג לו. במקביל לשפע התמורות שפקדו את התקופה הוויקטוריאנית בכל תחומי החיים, לואיס קרול הוא מבַשׂרוֹ הבולט של השינוי שחל בתחום ספרות הילדים. 'אליס בארץ הפלאות' חולל ממש מהפכה בספרות זו, שהפכה בעקבותיו לפחות רצינית, יותר מבדרת ופחות נוטה לחנך ולהטיף. כותבי הספרים לילדים נאלצו ללמוד לגלות יותר רגישות כלפי קוראיהם הצעירים, לכבד את היצירתיות שלהם ואת נטייתם לדמיון ולשעשוע.

לא פעם נאמר על ספרי 'אליס' כי מה שמייחד אותם הוא שאין בהם מוסר-השכל (בהמשך, יש לומר, נעמיד את הטענה הזאת במבחן). אולם את ספרות הילדים לימדו הספרים הללו לקח שלא נשכח עד עצם היום הזה.

© כל הזכויות שמורות למפה הוצאה לאור

לואיס קרול ואליס: מסע בארץ הפלאות - מיכל קירזנר-אפלבוים
Lewis Carrol and Alice, Wonderland Revisited - Michal Kirzner-Appleboim