» טקסט  » שירה  » ספרים חדשים בדצמבר 2011       חזור

שירה ארוטית
מאת: גתה
Romische Elegien, Venezianische Epigramme, Das Tagebuch - Johann Wolfgang von Goethe

ההוצאה: חרגול גתה המשורר הגדול, קלאסיקון הניצב על כן גבוה, מכופתר ומרוחק, חושף בשיריו הארוטיים פן לא צפוי: שובב, חצוף, ספונטני. המדובר אמנם בשירים המחקים מודלים מן השירה היוונית והרומית - אלגיות ואפיגרמים; אבל בצד הצורה הקלאסית מצליח המשורר להחיות את הלך הרוח המקורי של אותה שירה עתיקה, ובמקום ההשתפכות המטושטשת של תקופתו הרומנטית הוא כותב כאן שירה של התבוננות חדה ורעננה בחיים, על כל החושני והמגוחך, הענוג והאבסורדי שבהם. את "האלגיות הרומיות" כתב גתה אחרי ביקורו הראשון באיטליה, והן משקפות את תהליך ההבשלה הפנימית המאושרת שחלה בו בעקבות פרשת אהבה סוערת שחווה שם. את "האפיגרמים הוונציאניים" כתב בעקבות ביקור שני ופחות מוצלח, ומציינת אותם נימה של אירוניה רגוזה - ואף ניבול פה - לנוכח הצביעות הדתית, השלטון העריץ והשעמום שמצא בחוצות ונציה.

נועז מכולם הוא השיר הארוך "היומן" שנכתב כעשרים שנה אחר-כך, שיר שפרסומו נדחה בשנים רבות (ותרגומו האנגלי הראשון הופיע ב"פלייבוי"!) והוא חוגג בלי בושה את כוחה של הזקפה באהבה האמיתית.

שמעון זנדבנק, חתן פרס ישראל לתרגום שירה (1996), תרגם בין השאר את סיפורי קנטרברי של צ'וסר, את הסונטות של שקספיר, מבחר משירי צלאן, ייטס, רילקה ועוד. בהוצאת חרגול ראו אור בתרגומו מבחר שירים מאת פרידריך הלדרלין (2005), ושיר אהבה - לקט שירי אהבה מספרות העולם (2009).

מתוך אחרית-הדבר לספר מאת שמעון זנדבנק
את המפנה הבולט בשירתו וברגישותו של גתה של האלגיות, הוא חב הרבה, בלי ספק, לביקורו הראשון באיטליה. הרגשנות הארכי-רומנטית של 'ייסורי ורתר הצעיר' שכתב בשנות העשרים שלו רחוקה מרחק רב מן האנרגיה שטופת השמש של רומא של האלגיות. גם מן הדכדוך העוקצני של האפיגרמים היא רחוקה, אך אלה נכתבו בעקבות הביקור השני באיטליה, שהיה הרבה פחות מוצלח.

את הביקור הראשון (שתואר לימים בספרו 'המסע לאיטליה', המבוסס על היומן שניהל אז) אפשר לראות כאקט של שחרור. השחרור היה כפול: הן מעומס החובות האדמיניסטרטיביות שהוטלו עליו בתוקף מעמדו המיניסטריאלי בחצר הדוכס קארל אוגוסט מוויימר, הן מן הפסוודו-רומן האפלטוני והבעייתי עם אשת איש מבוגרת ממנו באחת-עשרה שנים, שרלוֹטֶה פון שטיין. כשחזר לוויימר באפריל 1788 אחרי שנה וחצי באיטליה היה, הרגישו ידידיו, איש אחר, "פאגאני", איש שהיה בשל נפשית לחיי אישות אמיתיים. ואכן, כעבור לא יותר מחודש ימים פגש באשה שהיתה לבת-זוגו בעשרים ושבע השנים הבאות, אף שלא נשא אותה לאשה אלא שמונה-עשרה שנים אחר-כך. כריסטיאנה ווֹלְפְיוּס היתה בת עשרים ושלוש כשגתה בן השלושים ותשע פגש אותה, והם חיו באושר עד יום מותה. אף שילדה לו כמה ילדים, לא נותר בחיים (כרגיל באותם הימים) אלא אחד מהם.

את תהליך ההבשלה הפנימית שאיפשר את הזיווג המוצלח הזה עבר אפוא גתה ברומא, וזא ת כנראה בעזרת דמות עלומה, אולי אלמנה צעירה ואם לילד שהוא קורא לה פאוסטינה. זו הכניסה אותו בסוד האהבה האמיתית וחוללה בחייו את התמורה שהוא עצמו חוזר ומדגיש: "את חיי השנִיים, תחייה אמיתית, אני מונה מיום שנכנסתי בשערי רומא," הוא כותב ב'מסע לאיטליה'. ושוב: "מעולם לא הייתי רגיש כל-כך לאובייקטים של העולם כהיותי כאן.

התוצאות הברוכות ישפיעו, דומני, על כל חיי לעתיד לבוא." ובשיחות איתו שהעלה על הכתב ידידו הצעיר אקֶרמן הוא אומר שנים רבות אחר-כך: "רק ברומא חשתי מה פירוש להיות אדם. לגבהים כאלה, תחושת אושר כזאת, לא הגעתי שוב מעולם. יתר על כן, בהשוואה למצבי אז ברומא, שוב לא ידעתי שמחה בחיי."

עם זאת לא ברור כלל שאותה רומאית עלומת שם היא, או היא לבדה, מושא האהבה באלגיות. "לעתים רחוקות מכירים בכך," הוא אומר לאקרמן, "שהמשורר יודע בדרך-כלל לעשות משהו טוב מנסיבות של מה בכך." זאת ועוד: מאחר שאת האלגיות כתב לא ברומא עצמה אלא בעיקר בשנתיים שלאחר שובו משם, ומאחר שכעבור חודש החל כאמור הקשר עם כריסטיאנה, ייתכן שאותן "נסיבות של מה בכך" שמהן עשה "משהו טוב" כוללות את סיפור אהבתו לכריסטיאנה, אף-על-פי שהלביש אותו לבוש רומאי.

[...] הביקור השני באיטליה נערך כעבור פחות משנה. הוא היה, כאמור, הרבה פחות מוצלח, אבל הוליד את 'האפיגרמים הוונציאניים'. הפעם יצא גתה מן המסגרת הוויימרית לא מרצונו ולמטרותיו, אלא משום שהתבקש על-ידי הדוכס, ידידו ואדוניו, להתלוות לאמו של זה במסעה חזרה מוונציה לוויימר. חלו עיכובים וגתה נאלץ להמתין כמעט חודשיים בוונציה לאמו של הדוכס, כשעבודתו המדעית, בת-זוגו וילדם בן שלושת החודשים מצפים לו בבית וממלאים את לבו געגועים וקוצר רוח. "עלי להודות," כתב מוונציה לדוכס, "שאהבָתי לוונציה ספגה מכת מוות מן הנסיעה הזאת.

לא שהיה לי רע, אבל ניצן הַמשיכה והסקרנות נבל ונשר... וניתוספו על כך הגעגועים לאהובה שהשארתי מאחורי וליצור הזעיר בחיתולים." מצב רוח זה ניכר היטב באפיגרמים. לא אהבה המגשרת בין עבר להווה יש בהם, אלא התמקדות חסרת נחת בהווה, הסתכלות מקוטעת של flaneur המשוטט בחוצות ונציה ורואה עדת נוכלים חנפים, דת צבועה ותפלה, מהפכה עריצה מעבר לגבול, גשמי עוז ובוץ -- ושיעמום. אמנם את השיעמום מפיגה קצת בֶּטינה, לוליינית גמישת איברים המופיעה בחוצות העיר, וכן ה"לטאות", נערות הרחוב הצחקניות, אך בסופו של דבר שולטת כאן נימה של אירוניה רגוזה ואף ניבול פה נוסח מרטיאליס הרומי.

שירה ארוטית מאת יוהן וולפגנג פון גתה בהוצאת חרגול והמפעל לתרגום ספרות מופת, תירגם מגרמנית והוסיף הערות ואחרית-דבר: שמעון זנדבנק, 135 עמודים.

שירה ארוטית - גתה
Romische Elegien, Venezianische Epigramme, Das Tagebuch - Johann Wolfgang von Goethe