» טקסט  » מדריכים ומסעות  » ספרים חדשים ביוני 2006       חזור

הדרך הקלה להפסיק לעשן
מאת: אלן קאר
Allen Carr's Easy Way To Stop Smoking - Allen Carr

ההוצאה: בבל הדרך הקלה להפסיק לעשן: מיידית, לתמיד, ללא שימוש בכח הרצון, מבלי לסבול מתסמיני גמילה, בלי לעלות במשקל, מבלי להשתמש בטכניקות הפחדה, בגלולות, במדבקות או בגימיקים אחרים. ויש גם אזהרה מאת מחבר הספר: אולי אתם מעט חוששים לקרוא את הספר הזה. אולי, כמו רוב המעשנים, עצם המחשבה על הפסקת העישון מכניסה אתכם לפניקה, ולמרות שיש לכם כוונה אמיתית להפסיק באחד מהימים, היום אינו היום. אם אתם מצפים לשמוע ממני על הסכנות הבריאותיות האיומות העומדות בפני מעשנים, על כך שמעשנים מוציאים הון במהלך חיי העישון שלהם, שזהו הרגל מגונה ונתעב ושאתם רכיכות חסרות עמוד שדרה ונטולות כוח רצון, עלי לאכזב אתכם. הטקטיקות האלה מעולם לא עזרו לי להפסיק לעשן, ואם היו עוזרות לכם, כבר מזמן לא הייתם מעשנים.

השיטה שלי, אותה אני מכנה הדרך הקלה, לא עובדת ככה. לחלק מהדברים שאני עומד לומר תתקשו להאמין. אבל עד שתסיימו לקרוא בספר, לא רק שתאמינו להם, אלא גם לא תבינו איך שטפו לכם את המוח וגרמו לכם להאמין אחרת.

טעות נפוצה היא לחשוב שמעשנים בוחרים לעשן. באותה מידה ניתן לטעון שאלכוהוליסטים בוחרים להפוך לאלכוהוליסטים, ושמכורים להרואין בוחרים להפוך לנרקומנים. נכון שאנחנו בוחרים לעשות ניסיונות ראשונים ולהדליק סיגריה. מדי פעם אני בוחר ללכת לקולנוע, אבל בהחלט לא בחרתי לבלות שם את כל חיי.

חשבו בבקשה על חייכם. האם אי פעם קיבלתם במפורש את ההחלטה שבזמנים מסוימים בחייכם לא תיהנו מארוחה או מאירוע חברתי ללא עישון, או שלא תוכלו להתרכז ולהתמודד עם לחץ ללא סיגריה? באיזה שלב החלטתם שאתם זקוקים לסיגריות לא רק לאירועים חברתיים, אלא שאתם זקוקים להן תמידית על ידכם, וחשתם חסרי ביטחון, אפילו מוכי פניקה, כשלא היו איתכם?

כמו כל מעשן אחר, גם אתכם פיתו להיכנס למלכודת המתוחכמת והזדונית שהאדם והטבע חברו להציב. אין הורה על פני כדור לכת זה, בין אם מעשן או לא-מעשן, שאוהב את הרעיון שהילדים שלו יעשנו. משמעות הדבר היא שרוב המעשנים מקווים שלא היו מתחילים בכך. שלא במפתיע, לפני ההתמכרות, איש לא זקוק לסיגריות על מנת ליהנות מארוחות או להתמודד עם לחץ. בה בעת, כל המעשנים מייחלים להמשיך לעשן. אחרי הכול, איש לא מכריח אותנו להדליק סיגריה. בין אם אנחנו מבינים את הסיבה או לא, המעשנים עצמם הם אלה שמחליטים להדליק.

אילו היה כפתור קסם שמעשנים היו יכולים ללחוץ עליו, ולקום בבוקר שאחרי כאילו מעולם לא הדליקו את הסיגריה הראשונה, המעשנים היחידים שהיו נשארים מחר בבוקר היו אותם צעירים שעדיין נמצאים בשלבי הניסוי. הדבר היחיד שמונע מאיתנו להפסיק הוא: פחד!

הפחד שכדי להיות חופשיים ניאלץ לשרוד תקופה לא מוגדרת של אומללות, קיפוח ותאווה בלתי מסופקת. הפחד שארוחה או אירוע חברתי לא יהיו מוצלחים באותה מידה בלי סיגריה. הפחד שלעולם לא נצליח להתרכז, להתמודד עם לחץ או להרגיש ביטחון ללא העזר הקטן שלנו. פחד שהאישיות והאופי שלנו ישתנו. אבל יותר מכול הפחד ש"פעם מעשן – תמיד מעשן", שלעולם לא נהיה חופשיים לחלוטין, ושנבלה את שארית חיינו בכמיהה לסיגריה. אם כמוני, ניסיתם כבר את כל הדרכים הקונבנציונליות להפסיק, ועברתם את הייסורים של מה שאני מכנה "גמילה בשיטת כוח הרצון", הפחד הזה לא רק השפיע עליכם, אלא הוא גם שיכנע אתכם שלעולם לא תפסיקו לעשן.

אם אתם חוששים, נאחזים פניקה או מרגישים שזה לא הזמן הנכון להפסיק, אז הרשו לי להבטיח לכם שהחשש או הפניקה שלכם נובעים מפחד. סיגריות אינן משככות את הפחד הזה, אלא הן אלה שיוצרות אותו. לא בחרתם מרצונכם ליפול למלכודת הניקוטין. אבל כמו כל מלכודת, היא מתוכננת ככה שתישארו לכודים בה.

תשאלו את עצמכם: כשהדלקתם את הסיגריות הראשונות ההן, האם קיבלתם החלטה להמשיך לעשן כל כך הרבה זמן? אז מתי אתם עומדים להפסיק? מחר? בשנה הבאה? תפסיקו לעבוד על עצמכם! המלכודת תוכננה להחזיק בכם כל החיים. אחרת, למה לדעתכם כל המעשנים האחרים לא מפסיקים לפני שזה הורג אותם?

הספר הזה פורסם לראשונה בהוצאת פינגווין ב-1985, והיה רב מכר בכל שנה שעברה מאז. עכשיו יש לי שנים של משוב. כפי שתקראו בקרוב, המשוב הזה חשף מידע שעלה על השאיפות הפרועות ביותר שלי לגבי יעילות השיטה שלי. כך נחשפו גם שני היבטים של הדרך הקלה שגרמו לי לדאגה. את השני אגלה מאוחר יותר. הראשון עלה מהמכתבים שקיבלתי. הרי שלוש דוגמאות אופייניות:

לא האמנתי לטענות שלך, ואני מתנצל שהטלתי בך ספק. זה היה קל ומהנה בדיוק כפי שטענת. נתתי עותקים של הספר שלך לחברים ולקרובי משפחה שמעשנים, ואני לא מבין למה הם לא קוראים אותו.

לפני שמונה שנים העניק לי את הספר חבר שאינו מעשן. רק עכשיו קראתי אותו. החרטה היחידה שלי היא שבזבזתי שמונה שנים.

בדיוק גמרתי לקרוא את "הדרך הקלה". נכון שעברו רק ארבעה ימים, אבל אני מרגישה כל כך נפלא, מהידיעה שלעולם לא אצטרך לעשן שוב. התחלתי לקרוא את הספר שלך לפני חמש שנים, הגעתי לאמצע ונתפסתי פניקה. ידעתי שאם אמשיך לקרוא איאלץ להפסיק לעשן. איזו טיפשה הייתי.

לא, אותה גברת לא היתה טיפשה. דיברתי על כפתור קסמים, והדרך הקלה פועלת בדיוק כמו כפתור קסמים. הבה נבהיר: הדרך הקלה אינה קסם, אבל לי ולמאות אלפי המעשנים-לשעבר שמצאו שזו דרך מהנה וקלה להפסיק, זה נראה כמו קסם!

זוהי האזהרה. יש לנו מצב של ביצה ותרנגולת. כל מעשן יכול להיגמל, וכל מעשן עשוי לגלות שקל ומהנה להיגמל. רק הפחד מונע ממעשנים לנסות להיגמל. הרווח הגדול ביותר הוא להיפטר מהפחד הזה. אבל אתם לא תשתחררו מהפחד עד שלא לא תסיימו לקרוא בספר. להפך, כמו הגברת בדוגמה השלישית, הפחד עלול להתגבר תוך כדי קריאה, והדבר עשוי למנוע מכם לגמור את הקריאה בספר.

לא בחרתם ליפול לתוך המלכודת, אבל שיהיה לכם ברור שלא תוכלו להיחלץ ממנה עד שתגיעו להחלטה המפורשת לעשות כך. אולי אתם כבר משוועים להיגמל. מצד שני אולי אתם חוששים. בכל מקרה, זכרו: אין לכם מה להפסיד!

אם בסוף הספר תחליטו שאתם רוצים להמשיך לעשן, דבר לא ימנע בעדכם לעשות כך. אתם אפילו לא צריכים לקצץ כמויות או להפסיק לעשן תוך כדי קריאה, ותזכרו – אין פה טיפול בהלם. להפך, יש לי רק חדשות טובות עבורכם. אתם יכולים לדמיין איך הרגיש הרוזן ממונטה כריסטו כשהצליח לברוח מהכלא? כך הרגשתי אני כשנחלצתי ממלכודת הניקוטין. ככה מרגישים מיליוני המעשנים-לשעבר שהשתמשו בשיטה שלי. בסוף הספר, ככה גם אתם תרגישו! לכו על זה!

הדרך הקלה להפסיק לעשן מאת אלן קאר בהוצאת בבל, תרגום מאנגלית: ארז אשרוב, הביאה למערכת: לנה אטינגר, עיצוב עטיפה: אפרת בקשיץ, 214 עמודים.

מתוך הספר: פתח הדבר

"אני עומד לרפא את העולם ממחלת העישון".
אמרתי את הדברים האלה לאשתי. היא חשבה שירדתי מהפסים, וזה מובן, בהתחשב בכך שהיא ראתה אותי נכשל בכמה וכמה ניסיונות גמילה. האחרון היה שנתיים קודם כן. סבלתי שישה חודשי גיהנום לפני שנכנעתי סופית והדלקתי סיגריה. אני לא מתבייש להודות שבכיתי כמו תינוק. בכיתי משום שידעתי שנגזר עלי להיות מעשן כל החיים. השקעתי כל כך הרבה מאמצים בתהליך ההוא והתייסרתי בכאלה ייסורים, שידעתי שלא יהיה לי הכוח לעבור את זה שוב פעם. אני לא אדם אלים, אבל אם באותו רגע איזה לא-מעשן מתנשא היה טיפש דיו להגיד לי שכל המעשנים יכולים להפסיק בקלות, מיידית ותמידית, לא הייתי אחראי למעשי. אני משוכנע שכל חבר מושבעים בעולם, שהיה מורכב אך ורק ממעשנים, היה מוחל לי בנימוק שזוהי הריגה מוצדקת.

אולי אתם מתקשים מדי להאמין שכל מעשן יכול להפסיק לעשן בקלות. אם כך הדבר, אני מפציר בכם לא להשליך את הספר לפח האשפה. תנו בי אמון בבקשה. אני מבטיח לכם שאפילו אתם יכולים להיגמל בקלות.

בכל מקרה, שנתיים מאוחר יותר, אחרי שכיביתי את מה שידעתי שתהיה הסיגריה האחרונה שלי, אמרתי לאשתי שלא רק אני כבר לא-מעשן, אלא שאני גם הולך לרפא את שאר העולם. אני חייב להודות שבזמנו הספקנות שלה קצת עצבנה אותי, אבל כל זה לא עמעם ולו במקצת את הרגשת ההתעלות שלי. אני מניח שהחדווה שחשתי מעצם הידיעה שאני כבר לא-מעשן קצת עיוותה לי את הפרספקטיבה. במבט לאחור אני יכול להבין את הגישה שלה; אני יכול להבין מדוע ג'ויס, החברים הקרובים שלי וקרובי המשפחה חשבו שאני מועמד למוסד הסגור. כשאני מביט לאחור על חיי, נראה שכל הקיום שלי היווה הכנה לפתרון בעיית העישון. אפילו אותן שנים שנואות במהלכן למדתי והתמחיתי להיות רואה חשבון מוסמך, סייעו בידי לפתור את מסתרי מלכודת העישון, ומבחינה זו היו יקרות ערך. אומרים שאתה לא יכול לשטות בכל האנשים כל הזמן, אבל אני מאמין שזה מה שעשו חברות הטבק במשך שנים. אני גם מאמין שאני הראשון שמבין הלכה למעשה את מלכודת העישון. אם נראה לכם שאני יהיר, אמהר להבהיר שהקרדיט לא מגיע לי, אלא לנסיבות חיי.

אותו יום הרה גורל היה ה-15 ביולי 1983. לא הייתי שבוי מלחמה שנמלט מטירת קולדיץ, אבל אני יכול לדמיין שאלה שכן נמלטו ממנה חשו אותה תחושה של התרוממות רוח שחשתי אני כשכיביתי את הסיגריה האחרונה ההיא. הבנתי שגיליתי משהו שכל מעשן מתפלל לו: דרך קלה להפסיק לעשן. אחרי שניסיתי את השיטה על חברים וקרובים מעשנים, זנחתי את ראיית החשבונות והפכתי ליועץ במשרה מלאה, שעוזר למעשנים אחרים לצאת לחופשי.

את המהדורה הראשונה של הספר הזה כתבתי ב-1985. אחד מהכישלונות שלי, האיש שאני מתאר בפרק 25, נתן את ההשראה. הוא ביקר אצלי פעמיים, ובכל פעם באנו שנינו לכדי דמעות. הוא היה כל כך נסער, שלא הצלחתי להרגיע אותו בתקשורת בינינו כדי שיקלוט מה אני אומר. קיוויתי שאם אכתוב הכול, הוא יוכל לקרוא את זה בזמנו החופשי, כמה פעמים שרק ירצה, ושהדבר יעזור לו לקלוט ולהפנים את המסר.

לא היה לי שום ספק שהדרך הקלה תהיה אפקטיבית עבור מעשנים אחרים כפי שהיתה עבורי. יחד עם זאת, כששקלתי לתרגם את השיטה לספר, היו לי חששות. עשיתי סקר מטעם עצמי, והתגובות לא היו מעודדות:

איך יכול ספר לגרום לי להפסיק לעשן? מה שצריך זה כוח רצון!

איך יכול ספר למנוע את כאבי הגמילה האיומים?

היו לי גם ספקות משל עצמי. במרפאות, לעתים קרובות היה ברור שלקוח לא הבין נקודה חשובה שניסיתי להבהיר. יכולתי לתקן את המצב, אבל איך יוכל לעשות את זה ספר? זכרתי היטב את הזמנים שלמדתי ראיית חשבון, כשלא הסכמתי או לא הבנתי נושא מסוים בספר, ואת התסכול שחשתי משום שלא ניתן לבקש מספר להסביר לך. בנוסף, ידעתי היטב שבמיוחד בימים אלה של וידיאו וטלוויזיה, אנשים רבים כבר לא רגילים לקרוא.

בנוסף לגורמים הללו, ניקר בי ספק אחד שגבר על כל האחרים. אני לא סופר, והייתי מודע היטב למגבלות שלי בתחום זה. הייתי בטוח שאני יכול לשבת עם מעשן פנים אל פנים, ולשכנע אותו שאירועים חברתיים יהיו הרבה יותר מהנים, שהוא או היא יוכלו להתרכז טוב יותר ולהתמודד עם לחץ כלא-מעשנים, וכמה קל ומהנה יהיה תהליך הגמילה. אבל האם אני מסוגל להעביר את המיומנות הזו לספר?

למרבה המזל, האלים היו נדיבים אלי. קיבלתי אלפי מכתבים מחמיאים שכללו הערות כגון:

זה הספר הטוב ביותר שנכתב מעולם
אתה הגורו שלי
אתה גאון
מגיע לך תואר אבירות
אתה צריך להיות ראש הממשלה
אתה קדוש

אני מקווה שלא נתתי להערות מסוג זה לעלות לי לראש. אני מודע לחלוטין לעובדה שהתגובות האלה לא מעידות על הכישרון הספרותי שלי, אלא נוצרו למרות היעדרו. הן הושמעו משום שבין אם אתם בוחרים לבקר במרפאה ובין אם לקרוא את הספר:

לא רק שיש לנו רשת עולמית של מרפאות, אלא שהספר היה רב מכר מאז פורסם לראשונה בהוצאת פינגווין. לאחרונה הוא נמכר בנורווגיה ביותר עותקים אפילו מ"הארי פוטר", מה שהפך אותו לנמכר ביותר מבין כל הספרים שם, בין אם בקטגוריית ספרות יפה או בקטגוריית ספרי עיון. הוא נמכר בקרוב לשישה מיליון עותקים, ותורגם שיטת הדרך הקלה עובדת!ללמעלה מעשרים שפות שונות. אחרי כשנה של ניהול מרפאות להפסקת עישון, חשבתי שלמדתי כל מה שאפשר ללמוד על עזרה למעשנים. מדהים, אבל עשרים שנה אחרי שגיליתי את השיטה, אני עדיין לומד משהו חדש כמעט מדי יום. הדבר החריד אותי כאשר התבקשתי לעבור על המהדורה הראשונה אחרי שש שנות הוצאה לאור. התעורר בי הפחד האיום שאצטרך לתקן או לבטל את כל מה שכתבתי.

לא היתה לי סיבה לדאגה: העקרונות הבסיסיים של הדרך הקלה תקפים כיום בדיוק כפי שהיו כשגיליתי את השיטה לראשונה. האמת היפה היא:

קל להפסיק לעשן!

זוהי עובדה. הקושי היחיד שלי הוא לשכנע כל מעשן ומעשנת בעובדה הזו. נעשה פה שימוש בכל הידע שצברתי במשך עשרים שנה על מנת לגרום לכל מעשן לראות את האור. במרפאות אנחנו מנסים להגיע לשלמות. כל כישלון פוגע בנו עמוקות, כי אנחנו יודעים שכל מעשן יכול להיגמל בקלות. כשמעשנים נכשלים, הם נוטים לראות בזה כישלון שלהם. אנחנו רואים בזה כישלון שלנו – נכשלנו לשכנע את המעשנים הללו עד כמה קל ומהנה להפסיק לעשן.

את המהדורה הראשונה הקדשתי ל-16-20 אחוזים של המעשנים שנכשלתי לרפא. שיעור הכישלון הזה היה מבוסס על מדיניות ההחזר הכספי הנהוגה במרפאות שלנו. כיום, השיעור הממוצע של הכישלונות במרפאות שלנו ברחבי העולם הוא פחות מעשרה אחוזים. משמעות הדבר היא שיעור הצלחה של למעלה מתשעים אחוזים.

לא, מעולם לא ציפיתי להגיע למאה אחוזי הצלחה. טבק הרחה היה הצורה הפופולרית הקודמת של התמכרות לניקוטין, עד שההרגל הפך להיות לא מקובל בחברה וגווע. אולם עדיין ישנם כמה חריגים שמשתמשים בטבק הרחה, וכנראה שתמיד יהיו. מדהים, אבל הפרלמנט הבריטי הוא אחד מהמבצרים האחרונים של טבק ההרחה. אני מניח שזה לא כל כך מפתיע כשחושבים על זה: הרי פוליטיקאים בדרך כלל נמצאים בפיגור של מאה שנים. כך שתמיד יהיו כמה חריגים שימשיכו לעשן. ודאי שלא ציפיתי לרפא כל מעשן באופן אישי.

מה שחשבתי שיקרה, זה שברגע שאסביר את מסתרי מלכודת העישון, ואנפץ אשליות כגון:

* מעשנים נהנים מהעישון
* מעשנים בוחרים לעשן
* עישון מפיג שעמום ומתח
* עישון עוזר לריכוז ולרגיעה
* עישון הוא הרגל
* צריך כוח רצון כדי להיגמל
* פעם מעשן תמיד מעשן
* אם אומרים למעשנים שזה יהרוג אותם, זה עוזר להם להיגמל
* תחליפים, במיוחד תחליפי ניקוטין, עוזרים למעשנים להיגמל

במיוחד, הייתי תמים מספיק להאמין שאחרי שאנפץ את האשליה שקשה להפסיק לעשן ושחייבים לעבור תקופת מעבר של אומללות, שאר העולם יראה את האור ויאמץ את השיטה שלי. חשבתי שהיריב העיקרי שלי יהיה תעשיית הטבק. למרבה התדהמה, אבן הכשל העיקרית שלי היתה המוסדות שחשבתי שיהיו לי לבני ברית הכי נאמנים: התקשורת, הממשלה, ארגונים שונים נגד עישון והממסד הרפואי.

ייתכן שראיתם את הסרט "האחות קני". במקרה שלא, הסרט עוסק בתקופה שבה שיתוק ילדים, פוליו, זרע פורענות בילדינו. אני זוכר בבהירות שהמילה הטילה עלי אותו מורא שהמילה סרטן מטילה עלי היום. הפוליו לא רק שיתק את הידיים והרגליים, אלא גם עיוות איברים. הטיפול הרפואי הנהוג היה לשים את האברים הללו בסדי ברזל, וכך למנוע את העיוות. התוצאה היתה שיתוק לכל החיים.

האחות קני האמינה שהסדים מונעים החלמה, והוכיחה שוב ושוב שניתן ללמד מחדש את השרירים לפעול, וכך לאפשר לילד לחזור ללכת. אבל האחות קני לא היתה רופאה, אלא רק אחות. איך היא מעזה לפלוש לתחום שהוא מעוזם הבלעדי של רופאים מוסמכים? לא שינה כלום שהאחות קני מצאה פתרון לבעיה, והוכיחה שהפתרון שלה אפקטיבי. הילדים שטופלו בידי האחות קני ידעו שהיא צודקת, כך גם הוריהם, ולמרות זאת, הממסד הרפואי לא רק סירב לאמץ את השיטות שלה, אלא אף מנע ממנה ליישם אותן. עשרים שנים עברו עד שהאחות קני שיכנעה את הממסד הרפואי בברור מאליו.

ראיתי את הסרט לראשונה שנים לפני שגיליתי את הדרך הקלה. הוא היה מעניין מאוד וללא ספק היה בו יסוד של אמת. עם זאת, ניכר היה היטב שהוליווד נטלה לעצמה מידה נכבדה של חירות פואטית. הרי לא יכול להיות שהאחות קני גילתה משהו שכל הידע המשוקלל של מדע הרפואה לא הצליח לגלות. הרי לא ייתכן שהמומחים של הממסד הרפואי היו דינוזאורים כפי שצוירו בסרט. איך יעלה על הדעת שלקח להם עשרים שנה להודות בעובדות ברורות כאור יום?

אומרים שהאמת מוזרה מהבדיה, ואני מתנצל על שהאשמתי את יוצרי "האחות קני" בנטילת חירות פואטית. אפילו בעידן זה, הנאור לכאורה, של תקשורת מודרנית, אחרי עשרים שנה, אפילו עם הגישה לתקשורת המודרנית, נכשלתי בהעברת המסר שלי. כן, הוכחתי את הנקודה שלי: הסיבה היחידה שאתם קוראים את הספר הזה היא שמעשן-לשעבר המליץ לכם עליו. זכרו שאין לי את הגב הכלכלי המסיבי שיש לארגונים כגון BMI, ASH או QUIT. כמו האחות קני, אני אדם בודד. כמוה, אני מפורסם רק משום שהשיטה שלי עובדת. כיום רואים בי את הגורו מספר אחת בעזרה למעשנים להיגמל. כמו האחות קני, גם אני הוכחתי את הנקודה שלי, אבל איזה טוב זה הביא לעולם אם ממשיכים להשתמש בתהליכים שעושים את ההפך ממה שהם אמורים לעשות?

המשפט האחרון בספר הזה זהה למשפט שהופיע בכתב היד המקורי: "רוח של שינוי נושבת בחברה, כדור שלג החל להתגלגל, ואני מקווה שהספר הזה יעזור להופכו למפולת שלגים". מכל הנאמר לעיל, אתם עשויים להסיק שאני לא רוחש כבוד למקצוע הרפואה. אין דבר רחוק יותר מן האמת. אחד מבני הוא רופא, ואני לא מכיר מקצוע נעלה יותר. למעשה, יותר רופאים מפנים אנשים אל המרפאות שלנו מאשר כל אחד אחר, ולמרבה ההפתעה, יותר לקוחות שלנו מגיעים ממקצוע הרפואה מאשר מכל מקצוע אחר.

בשנים הראשונות, הרופאים ראו בי משהו שבין שרלטן לרופא אליל. באוגוסט 1997 היה לי הכבוד הרב להיות מוזמן להרצות בכנס העולמי העשירי על טבק ובריאות, שנערך בבייג'ין. אני סבור שאני הראשון שזכה בכבוד הזה שאינו רופא מוסמך. עצם ההזמנה מהווה מדד להתקדמות שעשיתי. יחד עם זאת, באותה מידה יכולתי להרצות לקיר. מאחר שמדבקות הניקוטין ומסטיק הניקוטין לא הצליחו לפתור את הבעיה, נראה שהמעשנים עצמם הבינו שאי אפשר להיגמל אם רושמים לך את אותו סם כתרופה. זה כמו להגיד למכור להרואין: אל תעשן הרואין, עישון זה דבר מסוכן, אז נסה להזריק אותו לתוך הווריד (אל תנסו את זה עם ניקוטין. התוצאה תהיה מוות מיידי). מאחר שלמקצוע הרפואה, לארגוני המתנדבים הנזכרים ולתקשורת אין מושג איך עוזרים למעשנים להיגמל, הם מתרכזים בלהגיד למעשנים את מה שהם כבר יודעים: העישון אינו בריא, הוא מגונה ומגעיל, לא חברותי ויקר. לא עולה על דעתם שמעשנים אינם מעשנים בגלל הסיבות שבגללן אסור להם לעשן. הבעיה האמיתית היא להסיר את הסיבות שבגללן הם כן מעשנים.

בימים ללא עישון, מומחי הרפואה אומרים משהו כמו: "זה היום שבו כל מעשן מנסה להפסיק". כל מעשן יודע היטב שזה היום בשנה שבו רוב המעשנים יעשנו כפליים מהרגלם, ובאופן הפגנתי אף יותר, משום שמעשנים לא אוהבים שאומרים להם מה לעשות, במיוחד לא אנשים שמתייחסים אליהם כאל אידיוטים ולא מבינים מדוע הם מעשנים.

מאחר שהם לא מבינים עד תום את המעשנים עצמם, ולא יודעים כיצד להפוך את הגמילה לקלה, הגישה שלהם היא: "נסו את השיטה הזו. אם זה לא עובד, נסו אחרת". אתם יכולים לדמיין איך זה היה נראה לו היו עשר דרכים שונות לרפא את דלקת התוספתן? תשע מהן היו מרפאות עשרה אחוזים מהחולים, מה שאומר שהן היו הורגות תשעים אחוזים מהם, והדרך העשירית היתה מרפאה תשעים וחמישה אחוזים. דמיינו לכם שהיה קיים הידע לשיטה הזו במשך למעלה מעשרים שנה, אבל הרוב הגדול של אנשי הרפואה עדיין היו ממליצים על תשע השיטות האחרות.

אחד מהרופאים באותו כנס העלה סוגיה הולמת שלא עלתה על דעתי. הוא הצביע על כך שאם רופאים אינם ממליצים לחולים שלהם על הדרך היעילה ביותר לגמילה מעישון, הם נחשפים לתביעה על רשלנות רפואית. למרבה האירוניה, הוא היה תומך נלהב של ריפוי בתחליפי ניקוטין (מדבקות, מסטיקים וכולי). אני מתאמץ לא להיות נקמני, אבל מקווה שהוא יהיה הקורבן הראשון של ההמלצות שלו.

הממשלות מבזבזות בדרך שגרה מיליונים על מסעי פרסום בשיטת ההלם, שמנסים לשכנע את הצעירים לא להתמכר. באותה מידה יכלו לבזבז את הכסף על קמפיין שמטרתו להסביר שאופנועים יכולים להביא למותך. הם לא מבינים שהצעירים יודעים שסיגריה אחת לא תהרוג אותם, ושהם לא מצפים להתמכר? הקשר בין עישון לסרטן הריאות ידוע ומוכח כבר יותר מארבעים שנה. ועם זאת, יותר צעירים מתמכרים בימינו מאשר בעבר. הצעירים לא צריכים לראות את זוועות העישון בטלוויזיה. מעשנים נוטים להימנע מתוכניות כאלה בכל מקרה. כמעט כל צעיר נוכח בהרס שהעישון גורם במשפחה שלו עצמו. ראיתי את אבי ואת אחותי נהרסים על ידי הטבק, וזה לא מנע ממני ליפול במלכודת.

הופעתי בטלוויזיה הציבורית לצד רופאה מארגון ASH, שמעולם לא עישנה ומעולם לא גמלה אף מעשן, שקבעה בפסקנות שהקמפיין הזה ימנע מצעירים להתמכר. אילו רק היה לממשלה השכל הישר לתת לי את מיליוני הליש"ט שהושקעו בקמפיין, הייתי יכול לעשות קמפיין שהיה מבטיח את מותה של ההתמכרות לניקוטין תוך כמה שנים.

אני מאמין באמונה שלמה שכדור השלג הולך וגדל, אבל אחרי עשרים שנה זו עדיין טיפה בים. אני אסיר תודה לאלפי המעשנים-לשעבר שביקרו במרפאות שלי, קראו את ספרי, צפו בקלטות הווידיאו שלי והמליצו לקרוביהם, לחבריהם, ולכל מי שהיה מוכן להקשיב, על הדרך הקלה, וכולי תפילה שתמשיכו לעשות כך. יחד עם זאת, כדור השלג לא יהפוך למפולת עד שמקצוע הרפואה והתקשורת יפסיקו להמליץ על שיטות שמקשות על הגמילה, ויבינו שהדרך הקלה היא לא רק עוד שיטה:

אלא השיטה היחידה שהגיוני להשתמש בה!

אני לא מצפה מכם להאמין לי בשלב הזה, אבל כשתגמרו את הספר תבינו. המספר הקטן יחסית של אנשים שנכשלנו לרפא, אומרים משהו כמו:

"עוד לא הצלחתי, אבל השיטה שלך היא הטובה ביותר שאני מכיר".

אם כאשר תסיימו את הספר הזה תחושו שאתם חבים לי תודה, אתם יכולים להחזיר את החוב הזה עשרת מונים. לא רק על ידי זה שתמליצו על הדרך הקלה לחבריכם, אלא שבכל פעם שתראו תוכנית טלוויזיה, תשמעו תוכנית רדיו או תקראו מאמר בעיתון המקדם שיטה אחרת, תכתבו להם או תטלפנו אליהם ותשאלו אותם מדוע הם לא מקדמים את הדרך הקלה. כך תתחיל המפולת, ואם אחיה לחזות בכך, אמות אדם מאושר.

מהדורה זו חוגגת שני עשורים לגילוי השיטה, ומעניקה לכם את הכלים הטובים ביותר להפסיק לעשן בקלות ובהנאה. בעודי יושב מול המחשב הנישא שלי, קשה לי להאמין שכתב היד המקורי הוגש בכתב יד שהיה קשה להבנה, במיוחד לכותב, ושלאחר מכן הודפס במכונת כתיבה נושנה מתוצרת אנדרווד. כשכיביתי את הסיגריה האחרונה שלי, ב-15 ביולי 1983, ידעתי בוודאות שעליתי על משהו שכל מעשן מחפש: שיטה קלה ומיידית להימלט מכבלי העבדות לניקוטין. מה שלא ידעתי בוודאות, היה אם אוכל לשכנע בכך ולו מעשן אחד, על אחת כמה וכמה את העולם כולו. עם מכירות של למעלה משישה מיליון עותקים, ותרגום הספר ליותר מעשרים שפות, הדרך הקלה עלתה על הציפיות שלי.

זה התחיל רק עם ג'ויס ואיתי בביתנו באנגליה. כיום יש לנו רשת של למעלה מחמישים מרפאות בלמעלה מעשרים מדינות בעולם. שלושים השנים שעישנתי בשרשרת היו עבורי גיהנום, ואני שמח שניתנת לי ההזדמנות להודות לעמיתי, למו"ל שלי ולמיליוני המעשנים-לשעבר שהפסיקו בזכות הדרך הקלה, על שהפכו את עשרים השנים האחרונות לגן עדן.

האם אתם חשים קדרות ואבדון? תשכחו מזה. היו לי כמה הישגים נפלאים בחיי. ללא צל של ספק, הגדול מכולם היה ההימלטות מהעבדות לניקוטין. נמלטתי לפני למעלה מעשרים שנה, ואני עדיין מתרגש מהחופש. אין צורך להרגיש מדוכאים, שום דבר רע לא קורה פה – להפך, אתם עומדים לעשות משהו שכל מעשן על פני כדור הארץ שואף אליו: לצאת לחופשי!